עַלַמַּפָּה

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט היה מלכה הראשון של ממלכת יִשְׂרָאֵל אחרי פילוג הממלכה בין יִשְׂרָאֵל ליְהוּדָה בעקבות מות שְׁלֹמֹה. יָרָבְעָם היה בן שבט אפרים מצְּרֵדָה, והופקד בידי שְׁלֹמֹה על העבודות הקשות שבִּיצְּעוּ שִׁבְטֵי אֶפְרַיִם וְמְנַשֶּׁה במסגרת מס העובד שהוטל על העם. הנביא אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי פגש את יָרָבְעָם בשדה מחוץ ליְרוּשָׁלַיִם וקרע את שמלתו החדשה ל-12 קרעים ונתן 10 מהם ליָרָבְעָם כסמל ל-10 השבטים שיקבל אחרי מות שְׁלֹמֹה, בגלל חטא העבודה הזרה של שְׁלֹמֹה ונשותיו. רק שבט אחד ישאר נאמן לבית דָוִד למען דָוִד ויְרוּשָׁלַיִם. אֲחִיָּה הוסיף שאם יָרָבְעָם יקפיד על מצוות ה' אז ה' יבנה לו בית כמו שבנה לדָוִד ובית דָוִד יסבול - אך לא לנצח. יָרָבְעָם מרד בשְׁלֹמֹה, וכששְׁלֹמֹה ביקש להמיתו מצא יָרָבְעָם מקלט אצל פַּרְעֹה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם.

אחרי מות שְׁלֹמֹה עלה בנו רְחַבְעָם למלוכה בשְׁכֶם ויָרָבְעָם חזר ממִצְרַיִם והופיע יחד עם נציגי העם מול רְחַבְעָם כדי לבקש ממנו הקלה בנטל מס העבודה. רְחַבְעָם סירב לכך בגסות, והעם מרד בו והמליך על עצמו את יָרָבְעָם, מלבד בני יְהוּדָה, שנותרו נאמנים לרְחַבְעָם. יָרָבְעָם בנה את שְׁכֶם ואת פְּנוּאֵל שבעבר הירדן. הוא הקים פולחן חלופי לבני יִשְׂרָאֵל כדי שלא יאלצו להשתתף בפולחן הרשמי ביְרוּשָׁלַיִם וכך אולי להתפתות לשוב לחיק ממלכת בית דָוִד. הוא הציב לשם כך עגלי זהב בבֵית-אֵל ובדָן, והסמיך בבמות הפולחן שעשה שם כהנים שאינם משבט לֵוִי. יָרָבְעָם גם קבע חג מקביל לחג הסוּכּוֹת בתאריך שהמציא מליבו (חודש אחד מאוחר יותר) ונהג גם לזבוח ולהקטיר אז בעצמו על הבמות שבנה.

במהלך אחד מהטקסים הללו שבהם הקטיר יָרָבְעָם על הַמִּזְבֵּחַ בבֵּית אֵל, הופיע אִישׁ אֱלֹהִים מִיהוּדָה וניבא שבעתיד יישרפו על המזבח עצמות כוהניו. יָרָבְעָם הרים את ידו כדי לצוות על אנשיו לתפוס את הנביא וידו התייבשה, המזבח נקרע והאפר נשפך. יָרָבְעָם ביקש מהנביא להתפלל עבורו והוא עשה זאת ויד המלך נרפאה. יָרָבְעָם הזמין את הנביא לסעוד עימו ולקבל מתנות אך הנביא סירב בשל הצו שצווה אותו ה' שלא יאכל או ישתה שם, וגם שישוב בדרך אחרת מזאת שהגיע בה (הנביא אח"כ הפר את הצו וכעונש מת בידי אַרְיֵה).

יָרָבְעָם המשיך בחטאי הפולחן שלו, וכשבנו אֲבִיָּה חלה הוא שלח את אישתו אל הנביא אֲחִיָּה בשִׁלֹה עם לחם ודבש כדי לברר מה יהיה בגורל הילד. אֲחִיָּה כבר היה זקן ועוור אבל ה' גילה לו מראש על שליחות המלכה וכשהוא שמע את רגליה בפתח הוא זיהה אותה והתלונן על כפיות הטובה של יָרָבְעָם לה' שקרע את הממלכה עבורו. לכן ה' ישמיד את כל בני ביתו של יָרָבְעָם שלא יזכו בקבורה, מלבד אֲבִיָּה שימות אמנם ברגע שאימו תשוב לביתה, אבל יזכה לקבורה ולהספד של כל בני ישראל כיוון שה' מצא בו זכות. אֲחִיָּה מוסיף שבעתיד יענשו כל בני ישראל בשל חטאי יָרָבְעָם ויוגלו מאדמתם. אשת יָרָבְעָם שבה לארמון בתִּרְצָה והנבואה על מות בנה אֲבִיָּה התקיימה מייד.

אחרי מות רְחַבְעָם, עלה בנו אֲבִיָּם\אֲבִיָּה למלוכה ביְהוּדָה, ויצא עם צבא של 400 אלף למלחמה ביָרָבְעָם, אשר לו היה צבא של 800 אלף. אֲבִיָּם עלה על הר (צְמָרַיִם) ונאם משם ליָרָבְעָם ולצבאו על הברית שהיתה בין ה' לבית דָוִד שבו מרד יָרָבְעָם. לצבא יָרָבְעָם שנוהג בפולחן לא חוקי לא יהיה סיכוי מול צבא יְהוּדָה שאיתו נמצאים ה' וכוהניו. יָרָבְעָם העביר בינתיים חלק מצבאו למארב מאחורי צבא אֲבִיָּם, שגילה פתאום שהוא מכותר משני צדדיו. אֲבִיָּם וצבאו זעקו לעזרת ה' וה' הכה את צבא יָרָבְעָם, שהחל לברוח והוכה גם בידי צבא אֲבִיָּה ולבסוף נכנע. צבא אֲבִיָּם המשיך אח"כ לכבוש ערים באזור הגבול שבין הממלכות (בֵּית אֵל, יְשָׁנָה, ועֶפְרַיִן).

יָרָבְעָם לא עמד עוד בכל המכות הללו ומת אחרי שמלך 22 שנה על ממלכת יִשְׂרָאֵל. הוא הובא לקבורה באחוזת הקבר של אֲבֹתָיו, ובנו נָדָב עלה למלוכה אחריו. תולדותיו כְּתוּבִים בסֵפֶר "דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל".