וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד (כ"ג)
פרטי היוצר\ת
Bronze kneeling statuette of the pharaoh Necho, Brooklyn Museum By Marku1988, derivative work: JMCC1. See page for author. [CC-BY-2.5 / CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons
פַּרְעֹה נְכוֹ
|
|
סיכום
בשנת 18 למלכותו, מזמין יֹאשִׁיָּהוּ את כל העַם (כולל משבטי יִשְׂרָאֵל) לחגוג את הַפֶּסַח ביְרוּשָׁלַיִם, עם זבחים רבים. פַרְעֹה נְכוֹ עולה לאזור הפְּרָת, ויֹאשִׁיָּהוּ יוצא לתקוף אותו (למרות שפַרְעֹה טוען שנשלח בידי ה') ונפגע אנושות במְגִדּוֹ. הוא מובא ליְרוּשָׁלַיִם ושם הוא מת ונקבר עם אבותיו, ובני העַם, כולל הנביא יִרְמְיָהוּ, מקוננים עליו
[*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק כ"ג
.
תקציר
| חגיגת הפֶּסַח ביְרוּשָׁלַיִם: יֹאשִׁיָּהוּ מקיים את חג הפֶּסַח ביְרוּשָׁלַיִם ב-י"ד בנִיסָן\בחודש-הראשון. הוא מוודא שהַכֹּהֲנִים שמועד משמרתם הגיע מתייצבים למלאכתם והוא מעודד\מחזק אותם לקראת עבודתם במקדש [*]וזאת להבדיל מהמצב שהיה בחגיגות הפֶּסַח תחת חִזְקִיָּהוּ, אז הַכֹּהֲנִים היו מעטים מדי והיה צורך לחזק אותם בעזרת הַלְוִיִּם .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ט פסוק ל"ד: לד
רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת כָּל הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים.
|
| א וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלִַם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. ב וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה. |
| יֹאשִׁיָּהוּ מצווה על הַלְוִיִּם המקודשים לה' ואשר מלמדים\מְּבִינִים את כל עם יִשְׂרָאֵל את המצוות, לשים\לתת את אֲרוֹן הברית במקדש שבָּנָה שְׁלֹמֹה, ואח"כ לא יהיה עליהם עוד לשאת אותו על כתפיהם [*]נשיאת הארון היתה מוטלת על הַלְוִיִּם עוד בימי הנדודים בַּמִּדְבָּר כך שהם יוכלו להתפנות לשרת את ה' ואת עמו יִשְׂרָאֵל
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק ג פסוקים ל-ל"א: ל
וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל.
לא
וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ.
[*]כלומר משתמע שהארון שהובא למקדש בימי שְׁלֹמֹה .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ה פסוקים ה-ו: ה
וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
ו
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב.
הוצא ממנו בשלב כלשהו, אולי בימי מלכי יְהוּדָה החוטאים. אך אולי כוונת הפסוק היא שמאז שהַלְוִיִּם שמו\נתנו את הארון במקדש בימי שְׁלֹמֹה, הם כבר לא נאלצו עוד לשאת אותו על כתפיהם, ולכן התפנו להקדיש את עצמם לעבודות המקדש, כמו אלה הדרושות כעת בחג הפֶּסַח. |
| ג וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִים] לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. |
| על הלְוִיִּם להתארגן לפי מחלקותיהם כפי שנקבעו בצווים שהוציאו דָוִד ושְׁלֹמֹה בְנוֹ [^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ח פסוק י"ד: יד
וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשּׁוֹעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים.
. על הלְוִיִּם להתייצב לתפקידם בעבודות הקודש אחרי שיתחלקו לפי המשפחות-הראשיות\בתי-האָב של הלְוִיִּם, כפי ששאר הָעָם גם כן התחלק ל"פלוגות" תואמות לפי בתי-אבותיהם. |
| ד והכונו [וְהָכִינוּ] לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ. ה וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם. |
| יֹאשִׁיָּהוּ תורם\מרים מרכושו הפרטי לעָם הנמצא ביְרוּשָׁלַיִם לצורך קורבות הפסח 30,000 בני צֹאן ו-3,000 בני בָקָר. שָׂרָיו של יֹאשִׁיָּהוּ גם כן נידבו חיות קורבן לָעָם, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם. חִלְקִיָּה [*]הוא ודאי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שמצא את סֵפֶר הַתּוֹרָה במהלך העבודות במקדש זְכַרְיָהוּ
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ד פסוקים י"ד-ט"ו: יד
וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.
טו
וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן.
[*]הוא אולי זְכַרְיָה הנזכר ברשימת הַלְוִיִּם שניהלו את העבודות במקדש וִיחִיאֵל, מְנַהֲלֵי\נְגִידֵי המקדש, נתנו לַכֹּהֲנִים 2,600 בני צֹאן ו-600 בני בָקָר, וְהאחים כָנַנְיָהוּ שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל יחד עם חֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד מנהיגי הַלְוִיִּם, תרמו לַלְוִיִּם 5,000 בני צֹאן ו-500 בני בָקָר.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ד פסוק י"ב: יב
וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר.
|
| ז וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ. ח וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. ט וכונניהו [וְכָנַנְיָהוּ] וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת. |
| מלאכת הקורבנות מוכנת כהלכה, הַכֹּהֲנִים מתייצבים לתפקידם והַלְוִיִּם מתחלקים למחלקות בהתאם לצו הַמֶּלֶךְ. |
| י וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. |
| הַכֹּהֲנִים שוחטים את קורבנות הַפָּסַח וזורקים על קירות המזבח את דָּם הקורבנות שהם מקבלים מידי הַלְוִיִּם [*]כפי שמצווה בתורה . הַלְוִיִּם עצמם עוסקים בהפשטת העור מהצֹאן והבקר המיועדים לקורבן ובהסרת הבשר. הבשר ניתן לבני העם המחולקים\מפולגים כאמור ל"מִפְלַגּוֹת" על פי בתי-האב
[^]
וַיִּקְרָא פרק א פסוקים ה, י-י"א: ה
וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
... י
וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ.
יא
וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
וכפי שהיה גם בחג הפסח תחת חִזְקִיָּהוּ
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל פסוק ט"ז: טז
וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם מִיַּד הַלְוִיִּם.
[*]ראו פסוק ה' למעלה והוא מיועד לקורבן העוֹלָה[*]העֹלָה היא סוג של קורבן המיועד להשרף במלואו - ראו בדף של וַיִּקְרָא פרק א. בהתאם למצוות הקשורות בקורבן העוֹלָה שנמסרו בתורת מֹשֶׁה. |
| יא וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים. יב וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר. |
| הַלְוִיִּם צולים\מבשלים את קורבן הפסח בָּאֵשׁ על פי מצוות\משפט התורה [*]כלומר הקורבנות בושלו בָּאֵשׁ ולא במָּיִם ואת הַקֳּדָשִׁים של הָעָם
[^]
שְׁמוֹת פרק י"ב פסוק ט: ט
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.
[*]הכוונה כנראה לקורבנות השְׁלָמִים הנאכלים ברובם ע"י מביאי הקורבנות בישלו בסִּירוֹת[*]אולי מדובר בכִּיּוֹרִים ששימשו כסירים לבישול בשר הקורבנות - ראו למשל במְלָכִים-א פרק ז פסוק מ"ה , בדְּוָדִים
[^]
מְלָכִים-א פרק ז פסוק מ"ה: מה
וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים האהל [הָאֵלֶּה] אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה נְחֹשֶׁת מְמֹרָט.
[*]הדְּוָדִים היו מעין סַלִּים, וכאן אולי הכוונה למעין סירים מחוררים שבהם נצלה הבשר. ראו דוד במובן סל גם במְלָכִים-ב פרק י פסוק ז וּבצֵּלָחוֹת
[^]
מְלָכִים-ב פרק י פסוק ז: ז
וַיְהִי כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ וַיָּשִׂימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה.
ובתְּהִלִּים פרק פ"א פסוק ז
[^]
תְּהִלִּים פרק פ"א פסוק ז: ז
הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה.
.[*]את הבשר המבושל היו אוכלים ישירות מהצלחות - ראו למשל מְלָכִים-ב פרק כ"א פסוק י"ג ומביאים אותם במהירות לקהל. אח"כ הַלְוִיִּם מכינים את הקורבנות גם לעצמם\לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כי הכֹּהֲנִים היו עסוקים בהקרבת הָעוֹלָה והַחֲלָבִים\השומנים
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"א פסוק י"ג: יג
וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ.
ומִשְׁלֵי פרק י"ט פסוק כ"ד
[^]
מִשְׁלֵי פרק י"ט פסוק כ"ד: כד
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.
[*]הַחֵלֶב הוא שומן הבשר אשר נשרף וניתן לה' ואין לאכול ממנו עד הלילה ולא יכלו לדאוג לעצמם.
[^]
וַיִּקְרָא פרק ג פסוקים ג-ד, י"ז: ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיהוָה אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.
ד
וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה.
... יז
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ.
|
| יג וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. יד וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. |
| הַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים משושלת בְּנֵי אָסָף ניצבים במקום המיועד להם כפי שנקבע ע"י דָוִד וממלאים את תפקידם, וכך גם הַמְשֹׁרֲרִים משושלות הֵימָן וִידֻתוּן [*]ראו עוד על המשוררים אָסָף, הֵימָן וִידֻתוּן בעמוד של ספר ספר תְּהִלִּים חוזי הַמֶּלֶךְ[*]המשוררים אָסָף והֵימָן עסקו גם בחיזוי\נבואה עבור הַמֶּלֶךְ (דָוִד), כפי שנמסר בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ט פסוק ל והַלְוִיִּם הַשֹּׁעֲרִים ששמרו על השערים של מתחם המקדש. בגלל שהַמְשֹׁרֲרִים והַשֹּׁעֲרִים היו עסוקים כך במילוי תפקידם, הַלְוִיִּם הכינו גם עבורם את הקורבנות.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ט פסוק ל: ל
וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַיהוָה בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
ובדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ה פסוק ה
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ה פסוק ה: ה
כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ.
|
| טו וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם. |
| כך נערכה כהלכה מלאכת פולחן הַפֶּסַח לה' באותו היום, עם העלאת קורבות עוֹלָה על מִזְבַּח המקדש על פי מצוות יֹאשִׁיָּהוּ. כל בני יִשְׂרָאֵל שנכחו ביְרוּשָׁלַיִם חגגו אז את קורבן הַפֶּסַח וחגגו עוד במשך 7 ימים את חַג-הַמַּצּוֹת\פֶּסַח. |
| טז וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים. |
| לא נחגג פסח חגיגי והמוני כמו זה של יֹאשִׁיָּהוּ מאז ימי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְגם כָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל [*]שְׁמוּאֵל התחיל את תקופת המלכים כשמשח למלוכה את שָׁאוּל לא עָשׂוּ פֶּסַח כזה, שאותו חגגו הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וכל תושבי ממלכת יְהוּדָה וגם הפליטים שבאו ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר, יחד עם שאר תושבי יְרוּשָׁלַיִם. הַפֶּסַח הזה נחגג בשנה ה-18 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ. |
| יח וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. יט בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה. |
| מות יֹאשִׁיָּהוּ: אחרי שיֹאשִׁיָּהוּ סיים את שיפוץ המקדש כפי שתואר למעלה, עלה פַרְעֹה פַרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם דרך ארץ יִשְׂרָאֵל למלחמה בכַרְכְּמִישׁ שבאזור נהר הפְּרָת [*]בגרסת מְלָכִים נמסר שפַרְעֹה יצא להלחם שם ביחד עם מֶלֶךְ אַשּׁוּר , ויֹאשִׁיָּהוּ יוצא לִקְרָאת פַרְעֹה כדי לעצור את דרכו.
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק כ"ט: כט
בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ.
. בקרב כַרְכְּמִישׁ נלחמו שני המלכים בצבא בָּבֶל, ופרעה רצה אולי בעצמו להשתלט על שטחי האימפריה האַשּׁוּרִית המתפוררת, או שחשש מעליית בָּבֶל וביקש לשמור על אַשּׁוּר ככוח חוצץ בין הבָּבְלִים לבין מִצְרַיִם. ראו עוד על קרב כַרְכְּמִישׁ ותוצאותיו בעמוד על כַרְכְּמִישׁ. |
| כ אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ. |
| פַרְעֹה שולח שליחים ליֹאשִׁיָּהוּ עם מסר שאין לו כל סכסוך אתו, והוא רק עובר בארץ בדרכו לאזור המלחמה. אלֹהִים בעצמו האיץ\ביהל אותו לקרב, לכן אַל ליֹאשִׁיָּהוּ להתגרות באֱלֹהִים הנמצא כעת עם פַרְעֹה, כדי שלא יפגע בו. אבל יֹאשִׁיָּהוּ לא משנה את כוון התקיפה שלו כנגד פַרְעֹה כי הוא כבר לבש\הִתְחַפֵּשׂ בבגדי המלחמה שלו [*]ויש המפרשים שיֹאשִׁיָּהוּ חשד שפַרְעֹה רק הִתְחַפֵּשׂ כאילו הוא יוצא לכַרְכְּמִישׁ אך למעשה הוא מבקש לתקוף את ממלכת יְהוּדָה . כך לא נשמע יֹאשִׁיָּהוּ לדִּבְרֵי פַרְעֹה שהיו למעשה דברי ה', והוא בא להלחם בו בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ[*]כלומר בעֵמֶק יִזְרְעֶאל . |
| כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ. כב וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ. |
| החיילים היורים בחיצים יורים אל עבר יֹאשִׁיָּהוּ ופוגעים בו, והוא מבקש מאנשיו להעביר אותו משדה הקרב כיוון שנפצע\חלה מהפגיעה. הם מעבירים אותו ממרכבת המֶלֶךְ למרכבת הסגן\מִּשְׁנֶה של המֶלֶךְ ולוקחים אותו בה ליְרוּשָׁלַיִם, שם הוא מת ומובא לקבורה באחוזת הקבר של אֲבֹתָיו מלכי יְהוּדָה, וכל העם ביְהוּדָה וביְרוּשָׁלַיִם מתאבל על מותו. |
| כג וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד. כד וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ. |
| גם הנביא יִרְמְיָהוּ מקונן עליו, ושירת המקוננים נכתבה על ספר הקינות, ונקבע המנהג\החוק בעם יִשְׂרָאֵל לשיר מהם את שירי הקינה על יֹאשִׁיָּהוּ "עַד הַיּוֹם" [*]כנראה כל שנה לציון יום מותו . שאר תולדות יֹאשִׁיָּהוּ, ומעשי החסד שעשה בהתאם למצוות התורה, ומעשיו המוקדמים והמאוחרים מתועדים בספר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. |
| כה וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת. כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה. כז וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ח | וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ.. |
| כ"ה | וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ.. וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת. |