חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה
וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה (ט"ז)
|
|
סיכום
חִזְקִיָּהוּ עולה למלוכה בגיל 25, ומולך 29 שנים. הוא הולך בדרכי ה', וכבר בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את דלתות המקדש שסגר אביו אָחָז. הוא קורא לכֹּהֲנִים וְללְוִיִּם להתקדש, ולטהר את המקדש. הם משליכים את הטומאה שבו לנחל קִדְרוֹן, וכעבור 16 יום מסתיים הטיהור, וחִזְקִיָּהוּ מקיים חג שבו מקריבים קורבנות רבים, לשמע שירת הלְוִיִּם המשוררים.
תקציר
| חִזְקִיָּהוּ מטהר מחדש את המקדש: חִזְקִיָּהוּ\יְחִזְקִיָּהוּ בן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה ואֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ, עולה למלוכה בגיל 25 ומולך 29 שנים ביְרוּשָׁלַיִם. הוא הולך בדרכי ה' כפי שעשה דָוִד, אָבִיו הקדמון, וכבר בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את דלתות המקדש שסגר אביו אָחָז [^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ח פסוק כ"ד: כד
וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם.
ומשפץ אותם. |
| א יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ. ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו. ג הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיְחַזְּקֵם. |
| חִזְקִיָּהוּ מכנס את הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם ברחבת המקדש המזרחית [*]מול חזית המקדש שהיתה בצדו המזרחי , וקורא להם להתקדש ולקדש את המקדש מכל הטומאה\נִּדָּה שבו. זאת כי האבות מעלו בברית עם ה' ועשו מעשים רעים בעיניו. הם עזבו את ה', הפנו את פְנֵיהֶם ואת עורפם מהמקדש. הם סגרו את דלתות הָאוּלָם שבכניסה למקדש[^]מְלָכִים-א פרק ו פסוקים ב-ג: ב
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיהוָה שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ.
ג
וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת.
, כיבו את נרות המנורה והפסיקו את הקטרת הקטורת[*]את האש שבנרות המנורה היו מתחזקים כל יום בבוקר ובשעות בֵּין הָעַרְבַּיִם יחד עם הקטרת הקטורת וזֶבַח העולות
[^]
שְׁמוֹת פרק ל פסוקים ז-ח: ז
וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה.
ח
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם.
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים ב-ד: ב
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
ג
מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
ד
עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד.
[*]הפולחן במקדש כלל את הקרבת קורבן העוֹלָה (סוג של קורבן המיועד להשרף במלואו במקדש
[^]
וַיִּקְרָא פרק א
) כל בוקר וערב
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י"ג פסוק י"א: יא
וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ.
במקדש.[*]את העולות היו מקריבים על מִזְבַּח הנְחֹשֶׁת הענק שניצב בחצר שמול חזית המקדש .
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א: א
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק ס"ד: סד
בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
|
| ד וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ. ו כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן יְהוָה וַיִּתְּנוּ עֹרֶף. ז גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
| לכן הכעס\קצף של ה' נפל על יְהוּדָה ויְרוּשָׁלַיִם והוא הביא עליהם אסונות שגרמו לכל הרואה אותם להזדעזע\לזוע, להשתומם\לְשַׁמָּה ולשרוק בתדהמה או בבוז, כפי שבני הָעָם רואים כעת בעצמם. כך נפלו אבותינו בחָרֶב המלחמה והילדים והנשים נפלו בַּשְּׁבִי [*]הכוונה לכל פלישות האויבים לממלכת יְהוּדָה שהתרחשו בימי אָחָז אבי חִזְקִיָּהוּ - ראו בפרק הקודם בגלל חטאי העם. |
| ח וַיְהִי קֶצֶף יְהוָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם וַיִּתְּנֵם לזועה [לְזַעֲוָה] לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם. ט וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת. |
| כעת חִזְקִיָּהוּ מבקש לחדש את הברית של הָעָם עם אלוהיו כדי שכעסו\חֲרוֹן-אַפּוֹ ירגע, והוא קורא לקהל לצאת משלוותו\אַל-תִּשָּׁלוּ ולחזור לשרת ולהקטיר לה' כי ה' בחר בהם לשם כך. |
| י עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ. יא בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ כִּי בָכֶם בָּחַר יְהוָה לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ מְשָׁרְתִים וּמַקְטִרִים. |
| קמים 7 זוגות לְוִיִּם מ-7 בתי האב של הלְוִיִּם [*]כולל של קְהָת, מְרָרִי וגֵּרְשׁוֹן בני לֵוִי ואוספים את קרוביהם הלְוִיִּם מבתי האב שלהם, אשר מתקדשים ובאים לטהר את המקדש כפי שצווה חִזְקִיָּהוּ.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ו פסוק י"א: יא
וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.
, של אֶלִיצָפָן נכדו של קְהָת
[^]
שְׁמוֹת פרק ו פסוקים י"ח, כ"ב: יח
וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
... כב
וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי.
, ושל הלְוִיִּם המשוררים מימי דָוִד - אָסָף, הֵימָן, ויְדוּתוּן
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ה פסוק א: א
וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הנביאים [הַנִּבְּאִים] בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם.
|
| יב וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח. יג וּמִן בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי ויעואל [וִיעִיאֵל] וּמִן בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ. יד וּמִן בְּנֵי הֵימָן יחואל [יְחִיאֵל] וְשִׁמְעִי וּמִן בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל. טו וַיַּאַסְפוּ אֶת אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי יְהוָה לְטַהֵר בֵּית יְהוָה. |
| הַכֹּהֲנִים נכנסים למקדש כדי לטהר אותו, והם מוציאים לַחֲצַר המקדש [*]החָצֵר היתה מול אוּלָם הכניסה שבפתח הבַּיִת, והיא כנראה החָצֵר הָעֶלְיוֹנה שהיתה בפתח בית ה' בימי יִרְמְיָהוּ את כל החפצים הטמאים שמצאו בְּהֵיכַל
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ל"ו פסוק י: י
וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהוָה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הֶחָדָשׁ בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם.
(להבדיל מהֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שהקיפה גם את מבני הארמון הנמוכים יותר מהמקדש אשר הוקם בפסגת הר המוריה). בחָצֵר הפְּנִימִית הוצבו כלי המקדש הגדולים אשר שימשו את הכהנים, ולפיכך היא נקראה גם "חֲצַר הַכֹּהֲנִים"
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק ט: ט
וַיַּעַשׂ חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת.
. מסביב לכל המבנים של הר הבית כולל המקדש ושאר מבני הארמון המתוארים בפרק הבא נבנתה "הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה" שגם היא היתה מוקפת גדר עשויה אבני גָּזִית ואֲרָזִים בדומה לחָצֵר הַפְּנִימִית
[^]
מְלָכִים-א פרק ז פסוק י"ב: יב
וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים וְלַחֲצַר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת.
.[*]ההֵיכַל היה החלל המרכזי של המקדש - ראו מְלָכִים-א פרק ו והַלְוִיִּם לוקחים אותם משם ומשליכים אותם לנחל קִדְרוֹן שמחוץ לעיר. עבודות הטיהור מתחילות בא' בניסן[*]החודש הראשון לפי ספירת אותם ימים . כעבור 8 ימים, ב-ח' בניסן, נכנסים הַכֹּהֲנִים לְאוּלָם הכניסה למקדש[*]ראו בפירוש לפסוק ז' למעלה ומקדשים את המקדש, וב-ט"ז לניסן הם מסיימים\מכלים את עבודות הטיהור. |
| טז וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית יְהוָה לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְהוָה לַחֲצַר בֵּית יְהוָה וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה. יז וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם יְהוָה וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְהוָה לְיָמִים שְׁמוֹנָה וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ. |
| הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם באים לארמון ומודיעים לחִזְקִיָּהוּ שהם סיימו לטהר את כל המקדש, את מִזְבַּח הָעוֹלָה [*]מדובר במִזְבַּח הנְחֹשֶׁת הענק שניצב בחצר שמול חזית המקדש ושעליו היו מקריבים את העולות , את כלי המזבח
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א: א
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק ס"ד: סד
בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
[*]כמו הַיָּעִים והַמִּזְרָקוֹת- ראו מְלָכִים-א פרק ז פסוק מ , ואת שֻּׁלְחָן הַמַּעֲרֶכֶת וכֵּלָיו
[^]
מְלָכִים-א פרק ז פסוק מ: מ
וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה.
[*]השֻּׁלְחָן המוזהב שבמקדש אשר עליו היו "עורכים" בכל יום את לֶחֶם "הַפָּנִים" לפני ה' . הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מודיעים שקידשו כך את כל כלי הפולחן של המקדש אשר אותם הזניח אָחָז בימי מַלְכוּתוֹ כשמעל בברית עם ה', והכינו אותם לשימוש, והניחו את כולם לפני המזבח
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוק ל: ל
וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.
[^]
מְלָכִים-א פרק ז פסוק מ"ח: מח
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב.
[*]שניצב כאמור בחצר שבחזית המקדש . |
| יח וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית יְהוָה אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וְאֶת כָּל כֵּלָיו. יט וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה. |
| חִזְקִיָּהוּ מחדש בחגיגיות את הפולחן במקדש: חִזְקִיָּהוּ אוסף את מנהיגי יְרוּשָׁלַיִם מוקדם בבוקר ועולה איתם למקדש. הם מביאים את חיות הקורבן (7 פָרִים, 7 אֵילִים [*]האַיִל הוא זכר הכבשים , 7 כְבָשִׂים, ו-7 תישים\וּצְפִירֵי- עִזִּים) המיועדות לקורבן החַטָּאת[*]החַטָּאת הוא קורבן הבא לכפר על חטא פרטי או ציבורי שנעשה בשגגה - ראו בעמוד של ספר וַיִּקְרָא. כדי לכפר על הטומאה שדבקה בממלכת יְהוּדָה ובמקדש, וחִזְקִיָּהוּ קורא לכֹּהֲנִים להקריב את קורבן החַטָּאת על המזבח[*]הכוונה למִזְבַּח הָעוֹלָה שזה עתה טוהר - ראו פסוק י"ח . |
| כ וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר וַיַּעַל בֵּית יְהוָה. כא וַיָּבִיאוּ פָרִים שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת עַל הַמַּמְלָכָה וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה. |
| הַכֹּהֲנִים שוחטים את הבקר, אוספים את הַדָּם וזורקים אותו על המִזְבַּח [*]כפי שמצווה בתורה ועושים כך גם עם האֵילִים והכְבָשִׂים. הַכֹּהֲנִים מציגים לחִזְקִיָּהוּ ולקָּהָל העם את העזים\שעירים שהובאו לקורבן, סומכים את יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם
[^]
וַיִּקְרָא פרק א פסוקים ה, י-י"א: ה
וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
... י
וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ.
יא
וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְהוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
[*]"לסמוך" מפורש כ"להניח על או מֵעַל" - וראו את מצוות הסמיכה בוַיִּקְרָא פרק א פסוק ד , שוחטים אותם ומחטאים
[^]
וַיִּקְרָא פרק א פסוק ד: ד
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.
.[*]"מחטאים" במובן של "מסירים את החטא" את המזבח בדם הקורבנות כדי לְכַפֵּר על חטאי הָעָם, כי חִזְקִיָּהוּ ייעד את קורבנות הָעוֹלָה והחַטָּאת לכפרה על חטאי הָעָם כולו. |
| כב וַיִּשְׁחֲטוּ הַבָּקָר וַיְקַבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וַיִּזְרְקוּ הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הָאֵלִים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַכְּבָשִׂים וַיִּזְרְקוּ הַדָּם הַמִּזְבֵּחָה. כג וַיַּגִּישׁוּ אֶת שְׂעִירֵי הַחַטָּאת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַקָּהָל וַיִּסְמְכוּ יְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם. כד וַיִּשְׁחָטוּם הַכֹּהֲנִים וַיְחַטְּאוּ אֶת דָּמָם הַמִּזְבֵּחָה לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לְכָל יִשְׂרָאֵל אָמַר הַמֶּלֶךְ הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת. |
| חִזְקִיָּהוּ מעמיד את הלְוִיִּם המשוררים לנגן בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת [*]המְצִלְתַּיִם מפורשים כזוג צלחות מתכת עם טבעות אחיזה, כמו כמה דוגמאות קדומות שנחשפו באתרים ארכאולוגים בארץ. הנֵבֶל והכִּנּוֹר הם כלי מֵיתָר, וההבדל ביניהם אינו מוסכם לפי סידורי הנגינה שהסדירו דָוִד, והנביאים גָד ונָתָן בהתאם לצו שקיבלו מה'. כך עומדים הלְוִיִּם ומנגנים בכלי הנגינה שקבע דָוִד וְהַכֹּהֲנִים תוקעים בחצוצרות[*]עולם התנ"ך, ספר דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א עמ' 185, 192 . ראו גם ב דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ה פסוק י"ב
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ה פסוק י"ב: יב
וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מחצררים [מַחְצְרִים] בַּחֲצֹצְרוֹת.
[*]כפי שמצווה בתורה .
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק י פסוק ח: ח
וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.
|
| כה וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד יְהוָה הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. כו וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת. |
| חִזְקִיָּהוּ מצווה להעלות את קורבנות הָעֹלָה על המזבח וכשמתחילים להקריב את הָעֹלָה הַלְוִיִּם מתחילים לשיר לכבוד ה' לקול תרועת החצוצרות וכלי הנגינה שקבע דָוִד, וכל הַקָּהָל משתחווה לקולות השירה והנגינה הללו, אשר נמשכים עד שמסתיימת הקרבת הָעֹלָה. |
| כז וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. כח וְכָל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מחצצרים [מַחְצְרִים] הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה. |
| כשמסיימים את הקרבת קורבן העולה הַמֶּלֶךְ ומְלַוָּיו כורעים ברך ומשתחווים לפני ה', וחִזְקִיָּהוּ קורא לשָּׂרִים ולַלְוִיִּם להמשיך ולְהַלֵּל את ה' במזמורים של דָוִד ושל אָסָף, והם עושים כך [*]ראו על מזמורי דָוִד ואָסָף בעמוד של ספר תְּהִלִּים. עד שגוברת השִׂמְחָה בקהל וכולם קדים ומשתחווים לה'. |
| כט וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. ל וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַיהוָה בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. |
| חִזְקִיָּהוּ קורא לקָּהָל למלא את ידיו בקורבנות [*]אך "מילוי הידיים" נזכר בד"כ בהקשר של הקדשת הַכֹּהֲנִים ולהביא את הזְבָחִים וקורבנות התּוֹדָה
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ט פסוק ט: ט
וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו.
, ולכן יש המפרשים שהחלק הראשון של הפסוק מתייחס לכֹּהֲנִים והחלק השני לשאר הקָּהָל[*]הכוונה לקורבנות השְׁלָמִים של תּוֹדָה הניתנים בעקבות עזרה כלשהי שקיבל המקריב מה' - ראו בעמוד של ספר וַיִּקְרָא למקדש, ואמנם הַקָּהָל מביא זְבָחִים וקורבנות שְׁלָמִים של תּוֹדָה ונְדָבָה[*]קרבן רשות מתוך נדבת הלב של המקריב - ראו בעמוד של ספר וַיִּקְרָא . סה"כ הַקָּהָל הביא לצורך קורבנות העולה 70 בני בָּקָר, 100 אֵילִים ו-200 כְּבָשִׂים, ועוד 600 בני בָּקָר ו-3000 בני צֹאן שהוקדשו לשאר הקורבנות[*]כמו השְׁלָמִים של התּוֹדָה והנְדָבָה שנזכרו למעלה . |
| לא וַיַּעַן יְחִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר עַתָּה מִלֵּאתֶם יֶדְכֶם לַיהוָה גֹּשׁוּ וְהָבִיאוּ זְבָחִים וְתוֹדוֹת לְבֵית יְהוָה וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת וְכָל נְדִיב לֵב עֹלוֹת. לב וַיְהִי מִסְפַּר הָעֹלָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַקָּהָל בָּקָר שִׁבְעִים אֵילִים מֵאָה כְּבָשִׂים מָאתָיִם לְעֹלָה לַיהוָה כָּל אֵלֶּה. לג וְהַקֳּדָשִׁים בָּקָר שֵׁשׁ מֵאוֹת וְצֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. |
| אבל הַכֹּהֲנִים היו מעטים מדי מכדי להצליח לְהַפְשִׁיט לבדם את העורות מחיות הקורבן הרבות שהובאו לעולה, והַלְוִיִּם סייעו להם עד שהסתיימה מלאכת הפשטת הקורבנות ועד שהתקדשו מספיק כוהנים למלאכה, כי הַלְוִיִּם שסייעו בידם היו להוטים\יִשְׁרֵי-לֵבָב אף יותר מֵהַכֹּהֲנִים להתקדש לכבוד המטרה. |
| לד רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת כָּל הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים. |
| היו גם קורבנות עולה רבים שהוקרבו יחד עם השומן\חֵלֶב של קורבנות הַשְּׁלָמִים [*]ראו על הטיפול בחֵלֶב השְׁלָמִים בוַיִּקְרָא פרק ג ועם הנְּסָכִים של העולה[*]ראו על כמויות נֶּסֶךְ היַיִן הדרושות לקורבנות השונים בבַּמִּדְבָּר פרק ט"ו , וכך נוסדה\כוננה עבודת הפולחן במקדש. חִזְקִיָּהוּ וכָל הָעָם שמחים על שה' איפשר כך לכונן מחדש את הפולחן במקדש, למרות שלא היה זמן רב לצורך הַדָּבָר. |
| לה וְגַם עֹלָה לָרֹב בְּחֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים וּבַנְּסָכִים לָעֹלָה וַתִּכּוֹן עֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה. לו וַיִּשְׂמַח יְחִזְקִיָּהוּ וְכָל הָעָם עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וַיְחַזְּקֵם. |
| ז | גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ.. |
| כ"ז | וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יְהוָה וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. |