|
|
סיכום
נזיפה לתושבי יְהוּדָה הנוהגים לשאת את שם ה' לשוא, ועל היותם קשי עורף. ה' הודיע מראש (ע"י נביאיו) את העתיד להתרחש (נפילת בָּבֶל ושיבת ציון ע"י כּוֹרֶשׁ שליחו) כדי שלא יחשבו שהדבר קרה בזכות פסלי האלילים. קריאה לעם לצאת את בָּבֶל לציון תוך קבלת עזרה מה' (מים מסלע במדבר).
תקציר
| נזיפה ביושבים ביְהוּדָה הנוהגים לשאת את שם ה' לשוא. עליהם להקפיד בכך יותר כי הם יושבים בעירו ומוגנים על ידו. |
| א שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְהוָה וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה. ב כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. |
| ה' הודיע (ע"י נביאיו) מראש את העתיד להתרחש (נפילת בָּבֶל ושיבת ציון), כי ידע שהעם קשה עורף ועלול לחשוב שאלה התרחשו בזכות פסלי האלילים שעשה. כעת מתקיימות כל הנבואות שנאמרו כשעדיין אי אפשר היה לנחשן, כי נשמרו בסוד ולא יצאה אפילו שמועה לגביהן. ה' היה סבלני בכעסו ולא השמיד את עמו, למען תהילתו שלו. את העם עיצב לא בכסף אלא בכּוּר העוני. |
| ג הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה. ד מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה. ה וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם. ו שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם. ז עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין. ח גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ. ט לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ. י הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי. יא לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן. |
| ה' קורא לעם להזכר שהוא האל היחידי, בורא ארץ ושמיים, ולהיזכר שהודיע מראש ולא בסֵּתֶר על רצונו, שהתגשם דרך כּוֹרֶשׁ שה' אהב ושעזר לו להכות את בָּבֶל. |
| יב שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן. יג אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. יד הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה יְהוָה אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים. טו אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ. טז קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ. |
| עידוד לעם בבָּבֶל שה' יושיע אותו וידריך אותו בדרך. אם יקשיב למצותיו אזי השלום והצדק יזרמו כנהרות, והעם ירבה צאצאים כמו חול. העם נקרא לעזוב את בָּבֶל בשירת תהילה לה' מושיעו. הוא ידאג לו למים מסלע בדרך המדבר היבשה (כמעשה מֹשֶׁה בשְׁמוֹת י”ז). |
| יז כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ. יח לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. יט וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי. כ צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ גָּאַל יְהוָה עַבְדּוֹ יַעֲקֹב. כא וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם. |
| סיום חטיבת הפרקים (מ-מ"ח) בקריאת ה' שלחוטאים לא יהיה שלום. |
| כב אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְהוָה לָרְשָׁעִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה, וְגִיד בַּרְזֶל, עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה. |
| י"א | הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי. |
| כ | צְאוּ מִבָּבֶל, בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים, בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת.. |