כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ (ה)
|
|
סיכום
נבואת ישועה: ההולכים בחושך יראו אור ואצל האויב תרבה המהומה. מהעם יִוָּלֵד ילד פלא שיביא שלום וימלוך בצדק לעד. נבואות תּוֹכָחָה וחורבן ליִשְׂרָאֵל: תושביה הגאים מאמינים רק בכוחם וזונחים את ה' ולכן יענשו בפלישות אויב, מכות לראשי העם ולחלשים. הם ילחמו איש באחיו. אך ה' לא יסתפק בעונשים אלה.
תקציר
| נבואת ישועה: ההולכים בחושך יראו אור. תרבה שמחה בעם כי עול המציקים לו יִשָּׁבֵר (כמו עול המדיינים בימי גִּדְעוֹן). אצל האויב תרבה המהומה והאש. |
| א הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. ב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. ג כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן. ד כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ. |
| בשורת המושיע: מהעם יִוָּלֵד ילד פלא שיביא שלום וימלוך בצדק לעד, כי יהיה קנאי לה'. |
| ה כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. ו לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת. |
| נבואת תּוֹכָחָה: תושבי יִשְׂרָאֵל הגאים מאמינים שאם יבוא עליהם ההרס שמנובא להם, הרי שבקלות יבנו מחדש ואף ישפרו את שנהרס: הם יבנו מחדש עם אבני גָזִית משובחות במקום הלבנים שנפלו, ובמקום עצי השִׁקְמִים שנגדעו, הם יצמיחו עצי אֶרֶז מפוארים. אך ה' יחזק את אויבי רְצִין (מלך אֲרָם - בעל הברית של יִשְׂרָאֵל) ויִשְׂרָאֵל תותקף מכל העברים (מצד אֲרָם ופְלִשְׁתִּים). אך ה' לא יסתפק בעונש זה. |
| ז דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. ח וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר. ט לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף. י וַיְשַׂגֵּב יְהוָה אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ. יא אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. |
| נבואת תּוֹכָחָה: יִשְׂרָאֵל לא שב לבקש מחילה מה' (שהוא המַּכֵּה האמיתי), ולכן ה' יכה בהם מראשי העם ועד אחרון נביאי השקר. ה' לא ירחם על המנהיגים המושחתים, וגם לא על הצעירים, האלמנות והיתומים המלאים כולם ברוע. אך ה' לא יסתפק בעונש זה. |
| יב וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת יְהוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ. יג וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד. יד זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב. טו וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים. טז עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. |
| נבואת תּוֹכָחָה: הרשע יבער ויעלה עמודי עשן כמו קוצים (שָׁמִיר וָשָׁיִת). הארץ והעם גם כן יבערו. הם לא ירחמו גם זה על זה וילחמו איש באחיו (מְנַשֶּׁה ואֶפְרַיִם, ושניהם ביְהוּדָה) ובכך הם יכלו את כוחם. אך ה' לא יסתפק בעונש זה. |
| יז כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן. יח בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ. יט וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ. כ מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
| פסוקים | ||
|---|---|---|
| ה | כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ - אֵל גִּבּוֹר - אֲבִי עַד: שַׂר שָׁלוֹם. |
שִׁקְמָה (ט)
פרטי היוצר\ת
אֶרֶז (ט)