פרטי היוצר\ת
Egyptian Pottery. By Didia [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], from Wikimedia Commons
פרטי היוצר\ת
Forest of The cedars of God. By BlingBling10 at English Wikipedia (see page for author info) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons
|
|
סיכום
ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת היוצר (הקַדָּר) שם הקַדָּר יוצר כְּלִי על אָבְנָיִם. הכְּלִי נשבר והקַדָּר מכין חדש. כך ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' מתלונן על שהעם עזב אותו ללא הגיון, כמו שלג העוזב את הלבנון ונמס. אויבי יִרְמְיָהוּ זוממים רעות נגדו, והוא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי רצה בטובתם. אך כעת הוא מבקש שה' ינקום בהם.
תקציר
| ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת היוצר (קַדָּר), שם הוא רואה את הקַדָּר יוצר כְּלִי על אָבְנָיִם (מתקן אבן מסתובב שעליו מעצבים את כלי החרס). הכְּלִי מתקלקל והקַדָּר מכין כלי חדש. |
| א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. ב קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי. ג וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר והנהו [וְהִנֵּה הוּא] עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם. ד וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. |
| ה' מסביר את הנמשל: ה' יכול לנהוג בעם ישראל שהתקלקל כמנהג הקַדָּר בכדו המקולקל. אם ה' רוצה להשמיד עם מסוים והעם הזה חוזר בתשובה, אז ה' יכול לשנות את דעתו. ואם ה' רוצה להיטיב עִם עַם מסוים והעם הזה חוטא, אז ה' גם כן יכול לשנות את דעתו. |
| ה וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמוֹר. ו הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. ז רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד. ח וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ. ט וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ. י וְעָשָׂה הרעה [הָרַע] בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ. |
| וכעת ה' חושב רעות על העם, ולכן עליהם לחזור בתשובה אם הם רוצים שישנה את דעתו. אך העם מתייאש מאפשרות זאת כי הם כולם ממשיכים בדרכם הרעה. |
| יא וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יב וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה. |
| ה' מתלונן על שהעם עזב אותו ללא הגיון, שהרי הוא מגינו, והדבר דומה לשלג שעוזב את הלבנון כדי לְהִינמֵּס בזרם קר. העם עזב אותו וכושל בדרכים לא סלולות, הארץ תהיה לשממה ולפליאה לכל מי שיעבור בה ויראה את חוּרְבָּנָהּ. העם יופץ מול אויביו כמו ע"י רוח מזרחית. |
| יג לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. יד הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים. טו כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה. טז לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שרוקת [שְׁרִיקוֹת] עוֹלָם כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ. יז כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם. |
| אויבי יִרְמְיָהוּ חושבים כנגדו מחשבות זדון, וכיוון שהם מכירים בכך שכוחו בדבריו, הם מציעים להתקיפו בדיבור ולא להקשיב לנבואותיו. הנביא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי רצה בטובתם וביקש מה' שלא לכעוס עליהם עוד. |
| יח וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו. יט הַקְשִׁיבָה יְהוָה אֵלָי וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי. כ הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם. |
| לכן כעת יִרְמְיָהוּ מבקש שה' יכה את כל מקורבי אויביו - בניהם ירעבו, נשותיהם תהינה לאלמנות, ואנשיהם יפלו בקרב. הם הכינו ליִרְמְיָהוּ מלכודת, וה' יפיל עליהם את צבא האויב. אל לה' לסלוח להם אלא להכשילם בכעסו. |
| כא לָכֵן תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם לָרָעָב וְהַגִּרֵם עַל יְדֵי חֶרֶב וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה. כב תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי כָרוּ שיחה [שׁוּחָה] לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי. כג וְאַתָּה יְהוָה יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי והיו [וְיִהְיוּ] מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. |
| י"ח | וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת.. |