פרטי היוצר\ת
Centenary vineyard of Sangiovese in Fibbiano, Terricciola, Tuscany, Italy. By Fattoriafibbiano, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן (א)
... גַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ (ב) גת חצובה בחורבות אושא. מאחור נראית הרחבה הגדולה שבה היו דורכים את הענבים. משם המיץ היה זורם למטה לשני בורות ה"איגום" החצובים שבחזית אשר בהם המשיכה התסיסה של היין.
וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם... (י"ב)
|
סיכום
משל הכֶּרֶם: "ידידו" של הנביא השקיע בכֶּרֶם אך היא כשלה, ולכן הוא הורס אותה. כך גם ה' יזנח את הָעָם שאכזב אותו. 6 נבואות "הוֹי" על גורל הרשעים למיניהם. תיאור התקפה של אויב נורא שה' שולח על הארץ.
תקציר
משל הכֶּרֶם: יְשַׁעְיָהוּ מצהיר שהוא הולך לשיר שיר על ידידו, והכֶּרֶם שהיתה לו בקֶרֶן [*]כיפה גבוהה בֶּן שָׁמֶן[*]מקום פּוֹרֶה המוציא יבול שָׁמֶן . הידיד השקיע בכֶּרֶם עבודה רבה ועזק[*]עדר עידור עמוק לקראת נטיעה אותו, סקל אותו מאבנים, ונטע בו גֶפֶן שֹׂרֵק[*]אולי מין של גֶפֶן עם ענבים אדומים משובחים - כמו בזְכַרְיָה פרק א פסוק ח , בנה בו מגדל שמירה, וחצב גַּת\יֶקֶב
[^]
זְכַרְיָה פרק א פסוק ח: ח
רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים.
[*]בגַּת היו דורכים את הענבים, ומובילים את המיץ לסינון ולתסיסה בבורות חצובים - ראו בתמונה וקיווה לעשות ענבים ראויים אך הכֶּרֶם הוציאה פירות בְּאֻשִׁים. |
א אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. |
בעל הכֶּרֶם פונה (באמצעות יְשַׁעְיָהוּ) לתושבי יְרוּשָׁלַיִם ויְהוּדָה בדברים הבאים: "שיפטו את הריב שביני לבין כַּרְמי. מה עוד יכולתי לעשות למען כַּרְמי שעוד לא עשיתי? למה במקום העֲנָבִים הטובים אשר להם קיוויתי הוציא הכֶּרֶם פירות באושים?" |
ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. |
"... הנה אומר לכם מה אני אעשה איתה עכשיו - אני אסיר את משוכת הקוצים שהגנה עליה כך שכל בהמה\בעיר [*]ראו "בעיר" במובן "בהמה" גם בשְׁמוֹת פרק כ"ב פסוק ד תוכל לפרוץ את הגדר ולרמוס את הכֶּרֶם. אני אָשִׂים\אֲשִׁית את הכֶּרֶם לשממה זרוּעַת עשבי-בר\בָתָה כך שהכֶּרֶם לא תיזמר
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ב פסוק ד: ד
כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בעירה [בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.
[*]הזמירה היא מלאכת גיזום הענפים של הגֶפֶן אחרי עונת הבציר למען שימור איכותה. או תעָדֵר, ויעלו בה קוצים\שָׁמִיר וָשָׁיִת, ואני אצווה גם על העננים\עָבִים שלא להוריד עוד גשם על הכֶּרֶם[*]ומכאן מתחיל להתברר הנמשל שהדובר הוא בעצם ה' אשר יכול לעצור את הגשם ." |
ה וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. |
כי הנמשל הוא שעם יִשְׂרָאֵל הוא הכֶּרֶם של ה', ובני שבט יְהוּדָה הם הגֶפֶן שהוא נטע כדי לֵיהָנוֹת\להשתעשע ממנה. ה' קיווה לְמִשְׁפָּט צדק אך בני יְהוּדָה הרבו במִשְׂפָּח [*]מילה לא ידועה, אך הדמיון ל"ספחת" (מחלת עור) ול"פח"\מלכודת מעיד על משמעות שלילית, ומשתמע מההקשר שמדובר בהפך ממשפט צדק. , ה' קיווה למעשי צְדָקָה אך שמע רק את זעקות העשוקים של בני יְהוּדָה. |
ז כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה. |
6 נבואות תוכחה הפותחות ב"הוֹי": הוֹי\אבוי לעשירים המשתלטים על בתים ושדות הצמודים לבתים ולשדות שלהם עד שהם יושבים לבדם באדמות נרחבות בארץ [*]הכוונה כנראה למקרים בהם העשירים מאלצים את שכניהם העניים למכור להם את אדמותיהם, תוך ניצול מצבם הכלכלי או בכח . |
ח הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. |
זעקות העשוקים הגיעו עד לאוזניו של ה' הבא ללחום בראש צבאותיו, ואשר נשבע שהבתים הרבים, הגדולים והטובים של העשירים יהיה לשממה שאיש אינו יושב בה. כי כרם גדול בשטח של שדה הדורש 10 צמדי בקר כדי לחרוש אותו, יניב יבול של רק "בַּת" אחת של יין [*]הבַּת היא מידת נפח של נוזל המוערכת בכ-40-30 ליטר , וזרעים בנפח של "חֹמֶר" יניבו רק "אֵיפָה" אחת של יבול[*]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, יְשַׁעְיָהוּ, עמוד 25 . נפח הבַּת הוא כנפח ה"אֵיפָה" שהיא מידת היבש, והן שתיהן בנפח של עשירית מנפח הַ"חֹמֶר"
[^]
יְחֶזְקֵאל פרק מ"ה פסוק י"א: יא
הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד יִהְיֶה לָשֵׂאת מַעְשַׂר הַחֹמֶר הַבָּת וַעֲשִׂירִת הַחֹמֶר הָאֵיפָה אֶל הַחֹמֶר יִהְיֶה מַתְכֻּנְתּוֹ.
הנזכר בהמשך הפסוק.[*]החֹמֶר שקול כאמור ל-10 אֵיפָה (בסה"כ כ-400-300 ליטר), כלומר היבול יהיה עשירית מהזרעים . |
ט בְּאָזְנָי יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב. י כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה. |
הוֹי לשַׁתְיָנִים המשכימים לקום בבוקר כדי לרדוף שֵׁכָר [*]משקה מְשַׁכֵּר ואח"כ גם מאחרים ללכת לישון אחרי שעת הנֶּשֶׁף[*]השעה שבה נושבת הרוח עם רדת הלילה או שוב לקראת סיומו, וכאן הכוונה כנראה לסוף הלילה כשהיַיִן מחמם\מדליק אותם[*]או שהכוונה שהיין "דולק" כלומר רודף אחריהם כמו שהם רדפו אחריו בבוקר . במִשְׁתים ההוללים שלהם יש נגינת כִנּוֹר, נֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל, וכמובן גם הרבה יַיִן, והשַׁתְיָנִים כל כך שקועים בהוללות שאינם מתייחסים למעשי\פֹּעַל ה'. |
יא הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם. יב וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ. |
לכן יענש עם יִשְׂרָאֵל ויגלה מארצו מבלי שיהיה מוכן לכך [*]בגלל שמרוב הוללות לא נתן מספיק את דעתו על אזהרות נביאי ה' , והמכובדים שבעָם יהיו לאנשים\מְתֵי[*]ראו "מְתִים" במובן "אנשים" למשל בדְּבָרִים פרק ב פסוק ל"ד רעבים, והמון הָעָם יתייבש\יהיה-צחיח\צִחֵה בצָמָא. לכן גם השְּׁאוֹל תרחיב\תפער את גרונה\נַפְשָׁהּ
[^]
דְּבָרִים פרק ב פסוק ל"ד: לד
וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד.
[*]ראו נֶפֶשׁ במובן של חֵךְ או גרון למשל במִשְׁלֵי פרק ט"ז פסוקים כ"ד, כ"ו ואת פִיהָ ללא גבול\חֹק, וכל ההדר וההמון של בני הָעָם, יחד עם רעש ההוללות והעליצות שלהם ירדו לשְּׁאוֹל שתבלע אותם.
[^]
מִשְׁלֵי פרק ט"ז פסוקים כ"ד, כ"ו: כד
צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם.
... כו
נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.
ובמִשְׁלֵי פרק כ"ח פסוק כ"ה
[^]
מִשְׁלֵי פרק כ"ח פסוק כ"ה: כה
רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל יְהוָה יְדֻשָּׁן.
|
יג לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא. יד לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ. |
האדם ההולל שהזדקף בגאווה יתכופף\יִּשַּׁח ויונמך\יִּשְׁפַּל ועיניו שהביטו לגובה בשחצנות ישפילו את מבטם למטה, בעוד שה' יִּגְבַּה ביושבו כשופט בראש צבאותיו, והוא יתקדש בצדק של משפטו. |
טו וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה. טז וַיִּגְבַּה יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה. |
אך החורבן של העיר ההוללת יהיה כה גמור עד שכְבָשִׂים יִרְעוּ בשטח העיר כאילו היתה שטח-המרעה-שלהם\דָבְרָם, ואת שרידי המזון שבחורבות יאכלו זרים\גָּרִים נודדים שישוטטו במקום [*]אך נראה שהפסוק משובש - אין פירוש וודאי למילה "מֵחִים", ויש המשערים ש"גָּרִים" הוא שיבוש של "גדיים" וכך נוצרת הקבלה ל"כְבָשִׂים" שבראשית הפסוק. . |
יז וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ. |
הוֹי לאלה המושכים אל עצמם את העונש של ה' על החטא\עוון שלהם בחבלים של שקרים\שָּׁוְא, ומושכים אל עצמם בחבלים\עֲבוֹתוֹת של עגלה את העונש על החטאים הרבים הנמצאים בה. כי זה מה שהם בעצם עושים כשהם מלגלגים על נבואת החורבן של יְשַׁעְיָהוּ [*]כמו זו שנמסרה בפסוקים הקודמים ומבקשים שה' ימהר\יחיש לעשות את העונש שיְשַׁעְיָהוּ ניבא שיעשה, כדי שיוכלו לראות אם אמנם יתקיימו נבואות הנביא, וכדי שכך תתממש דעתו\עצתו האמיתית של ה'\"קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"[*]החוטאים האווילים אפילו מלגלגים על הכינוי "קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" שיְשַׁעְיָהוּ נוהג להשתמש בו בנוגע לה' והם יוכלו לדעת מה כוחו.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק א פסוק ד: ד
הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר.
. |
יח הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. יט הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה. |
הוֹי לחסרי אַמַּת מוסר שאינם מבדילים בין טוב לרע, ובכך הם בעצם אינם מבדילים בין האוֹר לחֹשֶׁךְ, ובין המָתוֹק למַר. |
כ הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר. |
הוֹי לאלה החכמים\נְבֹנִים בעיני עצמם [*]אשר חושבים שלכן אינם זקוקים לעצותיו של הנביא . |
כא הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים. |
הוֹי לחושבים שהם גיבורים\אַנְשֵׁי-חַיִל בכך שהם מצליחים לשתות הרבה יין ולמזוג שֵׁכָר. ואבוי גם לאלה המְזַכִּים\מצדיקים את הרשעים במשפט בעקבות קבלת שוחד מהם, ובכך הם מסירים מהצדיק הזכאי באמת את צִדְקַתו בעיני החוק. |
כב הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר. כג מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ. |
תיאור התקפה של אויב נורא שה' שולח על הארץ: לָכֵן כל הרשעים הללו יענשו ויהיו כמו קַשׁ\חֲשַׁשׁ [*]ראו חֲשַׁשׁ במובן קַשׁ גם ביְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ג פסוק י"א הנשרף באֵשׁ\לֶהָבָה, וכמו צמח שהשורש שלו יחלש\ירפה ויהיה כמו רקבון\מָּק, ושהפרח שלו
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ג פסוק י"א: יא
תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.
[*]משל לתפארת הרשעים יתנתק מהגבעול, יַעֲלֶה באוויר ויתפורר כָּאָבָק. כל זאת כיוון שהרשעים מאסו בתורת ה' והשמיצו\נִאֲצוּ את דבריו. |
כד לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ. |
לָכֵן ה' כעס\חָרָה על עַמּוֹ [*]מקום הכעס הוא באף והוא הטה את ידו למעלה והכה את הארץ, עד שהֶהָרִים רעדו\רגזו, ונבלות הרשעים הושלחו בחוּצוֹת העיר כמו זבל\סּוּחָה. ולמרות כל המכות הללו, הכעס של ה' עוד לא נרגע[*]הכעס שיצא מאפו עוד לא חזר\שָׁב ויָדוֹ עוד נטוייה ומוכנה להכות. |
כה עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. |
ה' מרים דגל\נֵס [*]ה"נֵס" הוא סימן כלשהו הנישא על מקל גבוה ושורק כדי לקרוא לעמים\גויים רחוקים\מִקְצֵה-הָאָרֶץ, והנה הם נענים לקריאתו ובאים במְהֵרָה.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק ח: ח
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק י"ג פסוק ב: ב
עַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס הָרִימוּ קוֹל לָהֶם הָנִיפוּ יָד וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים.
|
כו וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא. |
אין בצבא האויב אף חייל עָיֵף או כּוֹשֵׁל בריצתו, והאויב לא יעצור לרגע כדי לישון\לנום. חגורת הנשק שעל מותניו\חֲלָצָיו לא תִּפָּתַח ושרוך נעליו לא יתנתק במהלך הריצה. החיצים של האוייב מחודדים\שְׁנוּנִים והקשתות שלו דְּרֻכוֹת ומוכנות ליֶרִי. הפַּרְסוֹת של סוּסָיו חזקות כמו סלע\צור [*]ומאפשרות לסוסים לדהור במהירות וגלגלי המרכבות הדוהרות שלו מסתובבות במהירות כמו סּוּפָה. |
כז אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. כח אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה. |
האויב ישאג וינהם כמו אריה\לָּבִיא\כְּפִיר ויאחז בטרפו כך שגם מי שיצליח להמלט לא ינצל ממוות. ובאותו היום, האויב ינהם על עָם יִשְׂרָאֵל בנהמה הדומה לנהמת גלים של ים סוער, וכל מי שיביט על הארץ יראה רק מעט חושך, וגם השמיים יחשכו כשאור השמש יוחשך ע"י העננים\עריפים [*]או אולי הנביא מתכוון שבאותו היום ה' עצמו יביט על הארץ ויביא עליה חֹשֶׁךְ, כשהחריצים הצרים שבעננים שדרכם בקע אור השמש יוחשכו . |
כט שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא ושאג [יִשְׁאַג] כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל. ל וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ב | כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. |
י"א | הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם. |
כ"א | הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים. |