|
|
סיכום
אין מקשיבים לה' והעם נוהג בעבודה זרה ובאוכל טמא. ה' אומר שאין להשחית אֶשְׁכּוֹל ענבים שנפל אם יש בו עוד מיץ וכך גם לא ישחית את כל העם יחד עם הצדיקים. ה' יברא עולם חדש בו יִשָּׁכְחוּ צָרוֹת העבר, ונאמניו יחיו עד גיל מופלג ויזכו לראות ברכה בעמלם ובילדיהם. ישרור שלום - גם בין החיות.
תקציר
| ה' נמצא ומייעץ אך איש אינו קורא לו. הוא פורש ידיו לעזור לעם אך הם הולכים בדרכם. העם מכעיס את ה' אל מול פניו במנהגי עבודה זרה: זבח בגינות, וקטורת במזבחי לְּבֵנִים (במקום במקדש), ישיבה בקברים ובמקומות מבודדים (כדי להעלות מתים באוב?), אכילת חזיר ומרק טמא. |
| א נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי. ב פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם. ג הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים. ד הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר ופרק [וּמְרַק] פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם. |
| החוטאים מרחיקים מעצמם אחרים (את נאמני ה'?) כאילו החוטאים קדושים מהם. הדבר מעורר זעם אצל ה' והוא לא ינוח עד שישלם לחוטאים כגמול חטאיהם הכתובים לפני ה', וגם יענישם לפי מידה על חטאי אבותיהם, שגם כן נהגו בעבודה זרה. |
| ה הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם. ו הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם. ז עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהוָה אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה על [אֶל] חֵיקָם. |
| ה' אומר שאין להשחית אֶשְׁכּוֹל ענבים שנפל אם יש בו עוד מיץ. לכן הוא לא ישחית את העם כולו הכולל גם את עבדיו הנאמנים. בחירי ה' מתוך העם יִירְשׁוּ את הארץ. השָּׁרוֹן (הבִּיצָּתִי) ועמק עָכוֹר המקולל (ראו סוף יְהוֹשֻׁעַ פרק ז) יהיו ראויים למרעה. |
| ח כֹּה אָמַר יְהוָה כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל. ט וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה. י וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי. |
| אך לעומתם, אלה שעזבו את ה' ואת מקדשו לטובת עבודת האלילים, גַּד (אל המזל) ומְנִי, יוכו בחרב, כי הם לא ענו לקריאת ה' ועשו רעה בעיניו. |
| יא וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ. יב וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם. |
| לכן בעוד עבדי ה' יִשְׂבְּעוּ, ישתו, ישמחו וישירו, החוטאים ירעבו, יצמאו, יתביישו, ויצעקו מכאב. שֵׁם החוטאים ישמש לקללה ושֵׁם הצדיקים לברכה. המברכים יברכו ב'אלֹהֵי אָמֵן' כשישכחו כבר הצרות שהביא ה' על העם בעבר. |
| יג לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. יד הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ. טו וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר. טז אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי. |
| ה' יברא עולם חדש בו יִשָּׁכְחוּ צָרוֹת העבר. יהיה רק אושר על הבריאה החדשה של ירושלים השמחה עם תושביה, וה' ישמח יחד איתה. לא יִשָּׁמַע בה עוד בכי, ובני האדם יחיו עד גיל כה מופלג שגיל 100 יחשב גיל צעיר למות בו, וגיל הראוי לקלל בו חוטאים. |
| יז כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. יח כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ. יט וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. כ לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל. |
| בעתיד יזכו כולם להנות מהבתים שבנו ומהכרמים שנטעו, ולא עוד שאחרים (כובשים או הדורות הבאים?) יֵהָנוּ מאלה. בחירי ה' יחיו זמן כה רב עד שמעשה ידיהם יִתְבַּלּוּ לפניהם. כך יזכו לראות ברכה בעֲמָלָם ובילדיהם. ה' יענה למבוקשם במהרה, לפני שיספיקו לסיים את דברי בקשתם. |
| כא וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם. כב לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. כג לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְהוָה הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם. כד וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. |
| בעתיד ישרור שלום בו ירעו ביחד זְאֵב עם טָלֶה, ואַרְיֵה עם בָּקָר, ונחש יאכל עָפָר, ולא יֵעָשׂוּ רעות בהר הבית. |
| כה זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל, וְאָמַר "אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי בְרָכָה בּוֹ" |
| כ"א- כ"ב | וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם.. כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי.. |
| כ"ה | זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ |