עַלַמַּפָּה

שָׁאוּל בן קִישׁ משבט בִנְיָמִן היה נער מובחר וטוב מאה וגבוה מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה. שָׁאוּל נשלח ע"י אביו יחד עם אחד מנעריו לחפש אתונות שאבדו, ופגש את שְׁמוּאֵל שחיפש מֶלֶךְ לבני יִשְׂרָאֵל, ובסופו של דבר משח את שָׁאוּל למלוכה. אחרי נצחון ראשון של שָׁאוּל (על בני עַמּוֹן) מלכותו התקבלה ע"י העם כולו ברצון. הוא ובנו יְהוֹנָתָן המשיכו להלחם בפְּלִשְׁתִּים בהצלחה בקרב מִכְמָשׂ. שָׁאוּל הסתכסך עם שְׁמוּאֵל, תחילה אחרי שלא המתין לשְׁמוּאֵל וערך את הזבח בעצמו בגִּלְגָּל, ואח"כ הקרע ביניהם הושלם כששָׁאוּל לא מילא את מצוות החרם המלא על עמלק והותיר את מלכם אֲגַג בחיים (שְׁמוּאֵל אח"כ הרג בעצמו את אֲגַג).

שְׁמוּאֵל משח למלוכה בחשאי את דָוִד הנער, ומאז רוח רעה התחילה להכנס בשָׁאוּל, ודָוד נקרא לשהות אצל שָׁאוּל ולנגן לו כדי להרגיעו. יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל פיתח ידידות נפש עם דָוִד. שָׁאוּל הציע לדָוִד לשאת את בִּתּוֹ הגדולה מֵירַב, אך דָוִד סירב ולבסוף נישא לבת הקטנה מִיכַל. אחרי שדָוד עולה לגדולה בעקבות הריגת גלית, שָׁאוּל החל לקנא בו ואף הטיל עליו את חניתו בעת שדָוד ניגן לפניו. יְהוֹנָתָן ניסה כמה פעמים לפייס את אביו ללא הצלחה, והוא ואחותו מִיכַל עזרו לדָוִד להימלט. שָׁאוּל רדף אחרי דָוִד ופעמיים דָוִד יכול היה להרוג את שָׁאוּל אך ויתר על ההזדמנות (פעם במערה בעֵין גֶּדִי ופעם במחנה שָׁאוּל בלילה). שָׁאוּל נרגש והצהיר שיפסיק לרדוף את דָוִד אך תמיד חזר בסוף לרדוף אותו - ואפילו טבח בכל נביאי נֹב ותושביה בשל העזרה שנתנו לדָוִד.

כשהפְּלִשְׁתִּים התכוננו למלחמה מול צבא שָׁאוּל, שָׁאוּל פחד מתוצאות הקרב והלך למעלה באוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות באוב את שְׁמוּאֵל המת, ושְׁמוּאֵל הודיע לו שלמחרת ימות עם בניו בקרב ומלכותו תעבור לדָוִד. למחרת הפְּלִשְׁתִּים אמנם הביסו את יִשְׂרָאֵל בקרב הגִּלְבֹּעַ ושָׁאוּל ונושא כליו נפלו על חרבם. הפְּלִשְׁתִּים תלו את גופתו כרותת הראש על חומת בֵּית-שְׁאָן, ובני יָבֵשׁ גִּלְעָד הורידו משם בלילה את גְּוִיוֹת שָׁאוּל ובניו, והביאו אותם לקבורה בעירם.