חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (י"ג)
|
|
סיכום
ה' מעודד את בני יִשְׂרָאֵל שאותם הוא עומד להושיע. ה' הוא האל היחידי ורק הוא ונביאיו יכולים לנבא את הבאות, כולל את הישועות הצפויות לעם יִשְׂרָאֵל, גם מידי כּוֹרֶשׁ. וזאת בניגוד ליוצרים הנלעגים של פסילי האלילים, אשר משתמשים באותו גדע עץ לחימום, לאור, ולבישול, ובשאריתו הם בסוף גם משתמשים ליצירת פסל אלילי שאליו הם סוגדים.
תקציר
| דברי ה': "עכשיו שְׁמַע אותי עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב\ישֻׁרוּן [*]ראו "ישֻׁרוּן" ככינוי ליִשְׂרָאֵל למשל בדְּבָרִים פרק ל"ב פסוק ט"ו אשר בְּךָ בָּחַרְתִּי." כך אמר ה' אשר עשה אותך ועיצב אותך עוד כשהיית בְּבֶטֶן אִמְּךָ: "אַל תִּירָא!"
[^]
דְּבָרִים פרק ל"ב פסוק ט"ו: טו
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.
|
| א וְעַתָּה שְׁמַע יַעֲקֹב עַבְדִּי וְיִשְׂרָאֵל בָּחַרְתִּי בוֹ. ב כֹּה אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ. |
| כמו שאני עומד לצקת מַיִם\נֹזְלִים על האדם הצָמֵא ועל המקומות היבשים, כך גם אצוק מרוּחִי עַל צאצאיך\זַרְעֶךָ ואברך אותם. ואז הם יצמחו בין העשבים\חָצִיר כמו עֲרָבִים\עַרְבֵי-נָחַל המשגשגים על יוּבַלִּים של מַיִם. |
| ג כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא וְנֹזְלִים עַל יַבָּשָׁה אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ. ד וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם. |
| הנה אחד מבני יִשְׂרָאֵל אומר שהוא שייך לה', והנה אחד שאומר שהוא נקרא על שֵׁם יַעֲקֹב, והנה אחד שחותם בכתב יָדוֹ שהוא שייך לה', והנה אחר שאומר שהוא מכונה על שֵׁם יִשְׂרָאֵל. |
| ה זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה. |
| וכך אמר ה', מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אשר גואל אותו מצרתו: אני התקיימתי רִאשׁוֹן ואמשיך להתקיים גם בימים האַחֲרֹנִים [*]ראו דברים דומים שאומר ה' גם ביְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק ד , ואין אלוהים אחרים מִבַּלְעָדַי.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק ד: ד
מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא.
|
| ו כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. |
| וּמִי עוד יכול כָמוֹנִי לקרוא\להגיד את העתיד לקרות? אם יש מישהו כזה, שיערוך\יציג לְפָנַי את דבריו על כל מה שהתרחש מאז שבראתי\שמתי את בני האדם בעולם [*]ויש המפרשים "עַם עוֹלָם" כעם הנצח - יִשְׂרָאֵל , ויגידו להם\לָמוֹ גם את העתידות\הַבָּאוֹת\האֹתִיּוֹת[*]"הָאֹתִיּוֹת" הן "הַבָּאוֹת\העתידות", כמו ביְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק כ"ג אשר עוד תָּבֹאנָה.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק כ"ג: כג
הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה ונרא [וְנִרְאֶה] יַחְדָּו.
. ראו גם "וַיֶּאֱתָיוּן" במובן "ויבואו"
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק ה: ה
רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן.
או "וַיַּאת" במובן יבוא
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוק כ"ה: כה
הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי וְיָבֹא סְגָנִים כְּמוֹ חֹמֶר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט.
. |
| ז וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ. |
| לכן אל תִּפְחֲדוּ\תִּרְאוּ\תִּרְהוּ, הרי מֵאָז ששמתי אתכם בעולם הִשְׁמַעְתִּי\הִגַּדְתִּי לכם את העתידות הטובות שלכם, ואתם העדים שלי שאין עוד אלוהים מִבַּלְעָדַי, ואין אף סלע\צוּר בעולם שאינו יודע על קיומו. |
| ח אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי. |
| היוצרים של פסלי האלילים יוצרים חפצים השווים לרִיק\תֹּהוּ, וכל הפסלים הנחמדים בעיניהם לא יוֹעִילוּ להם בדבר. הם אינם יכולים להעיד על אמת הנבואה האלילית [*]בניגוד לעם יִשְׂרָאֵל המעיד על האמת של נביאי ה' - ראו בפסוק הקודם כי הם אינם רואים או יודעים את העתיד ורק יתאכזבו\יֵבֹשׁוּ מכשלון נבואותיהם. |
| ט יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ לְמַעַן יֵבֹשׁוּ. |
| מי טיפש מספיק בשביל ליצור בעצמו אֵל ולנסוך מתכת כדי לעשות את פֶסֶל אלוהיו שלא יועיל לו. הרי גם כל חבריו החָרָשִׁים [*]האומנים המומחים במלאכות המתכת והעץ, כפי שיפורט להלן שבין בני האדם, התאכזבו\יֵבֹשׁוּ כבר, ונאספו\יִתְקַבְּצוּ ביחד בפחד ובאכזבה מכשלון יצירותיהם. |
| י מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל. יא הֵן כָּל חֲבֵרָיו יֵבֹשׁוּ וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד. |
| חָרַשׁ הבַּרְזֶל יצר גרזן\מַעֲצָד [*]ראו "מַעֲצָד" במובן "גרזן" ביִרְמְיָהוּ פרק י פסוק ג בגחלים לוהטות של פֶּחָם, ועיצב אותו בפטישים\מַּקָּבוֹת ועמל עליו בכח זרועו עד שלא שם לב לרעב, לחולשה ולצמא שהחלישו אותו.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק י פסוק ג: ג
כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד.
|
| יב חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף. |
| חָרַשׁ העֵצִים [*]אשר עבורו יצר חָרַשׁ הבַּרְזֶל את המַעֲצָד מדד את בּוּל העץ בסרגל\קָו שהניח\נָטָה עליו, וסימן\תיאר את גבולות גזיר העץ בצבע-אדום\בַשֶּׂרֶד[*]ראו "תָאַר הַגְּבוּל" במובן של "סימן את הגבול" למשל ביְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוק ט . אח"כ הוא שִׁיֵּף\הקציע את העץ בַּמַּקְצֻעוֹת, וסימן את צורתו במְּחוּגָה, ולבסוף עשה את פסל העץ בצורה\תַבְנִית מפוארת של אִישׁ, והשאיר את האליל המפואר שלו לָשֶׁבֶת בבָּיִת
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוק ט: ט
וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים.
. השֶּׂרֶד מפורש כסימון בצבע אדום.[*]הכוונה לאליל פרטי השומר על הבית ועל המשפחה, אך התיאור כאן לועג ליחס המגוחך אשר האליל "המפואר" זוכה לו. . |
| יג חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת. |
| חָרַשׁ העֵצִים כרת אֲרָזִים, תִּרְזָה, וְאַלּוֹן וכך לקח לו את העצים החזקים שביער, ונטע גם אֹרֶן ואז המתין עד שגֶשֶׁם יְגַדֵּל אותו. העצים שימשו את האָדָם לצורכי בְּעֵרָה, כשחלק מהם הוא הבעיר כדי לחמם את עצמו, וחלק הוא הסיק\השִּׂיק כדי לאפות לָחֶם, ובשאר הוא עשה פסל של אֵליל והשתחווה וסגד לו. |
| יד לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל. טו וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ. |
| האָדָם שָׂרַף חצי מהעץ בתוך האֵשׁ, ועל החצי השני הוא צלה צָלִי של בָּשָׂר, וכך הוא היה גם שָׂבֵעַ וגם התחמם, ואמר לעצמו: הֵידָד\הֶאָח - התחממתי וגם הארתי את ביתי! הוא עשה אז פסל של אֵליל משארית העץ וסגד לו, והשתחווה, והתפלל אליו וביקש שיציל אותו כיוון שהוא האל שלו. |
| טז חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר. יז וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד [יִסְגָּד] לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה. |
| יוצרי הפסלים לֹא יָדְעוּ או הבינו את האיוולת שבמעשיהם, כאילו טייחו את עיניהם ואת לִיבָּם בטיח עד שלא יכלו עוד לראות בעיניהם ולהחכים בלִיבָּם. הוא לא הכניס אֶל לִבּוֹ דַעַת או תְבוּנָה מספיקים כדי שיוכל לאמר לעצמו: הרי שרפתי חצי מהעץ בתוך האֵשׁ וגם אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם וצליתי בָשָׂר ואז משארית העץ עשיתי פסיל מתועב כדי לסגוד לְבוּל עֵץ. |
| יח לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם. יט וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה לֵאמֹר חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד. |
| כך, לֵב שרִימּוּ\התלו בו, הִטָּה את האָדָם בעל הלֵב "לרעות" אֵפֶר [*]אולי הכוונה שעובד האלילים כל כך מרבה להעלות אש שבה הוא מכין את הפסילים שלו, שניתן לחשוב שהוא "אוכל" את האֵפֶר שנותר מכל השריפות הללו (כמו צאן אשר רועה ומְלָחֵךְ עשב בשדה), והוא עושה זאת כיוון שנביאי האלילים בלבלו אותו לחשוב שזה הגיוני. , ואז האָדָם לא יַצִּיל אֶת חייו\נַפְשׁוֹ כי הוא לא יבין שהרי הפסל שהוא עשה בידו הימינית הוא אליל שֶׁקֶר. |
| כ רֹעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי. |
| דברי ה' לעם יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב: זכור נא שאתה עַבְדִּי כי יצרתי אותך כדי שתהיה לי לעֶבֶד, אז אל תשכח-אותי\תִנָּשֵׁנִי. מחקתי\מָחִיתִי את הפשעים\חטאים שֶׁלְּךָ כאילו היו עָנָן\עָב, וגאלתי אוֹתְךָ, ולכן עָלֶיךָ לחזור אלי בתשובה. |
| כא זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי. כב מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ. |
| קריאה לשָׁמַיִם לשיר\לרון, ולאזורים התת-קרקעיים להריע, ולהָרִים וליַעַר עם העצים שבו לפצוח בשיר\רִינָּה, כי ה' יגאל את עם יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב ויתפאר בו. |
| כג רָנּוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה יְהוָה הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ פִּצְחוּ הָרִים רִנָּה יַעַר וְכָל עֵץ בּוֹ כִּי גָאַל יְהוָה יַעֲקֹב וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר. |
| כך אמר ה' אשר גאל אותך - עם יִשְׂרָאֵל, ועיצב אוֹתְךָ עוד כשהיית "בְּבֶטֶן אִמְּךָ" [*]ראו ביטוי דומה גם פסוק ב' , אני ה' אשר בראתי את כל העולם, ואשר הִטֵּיתִי את הַשָּׁמַיִם על הָאָרֶץ ושִׁטַּחְתִּי\רָקַעְתִּי את הָאָרֶץ רק בכוחי\מֵאִתִּי
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק ב: ב
כֹּה אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.
[*]מעַל הַמָּיִם התחתונים . ה' מבטל\מֵפֵר את האוֹתוֹת של נביאי השקרים\בַּדִּים, ומציג לכל את הסִכְלוּת\הוללות של הקֹסְמִים ("מהוֹלֵל" אותם), ומביא לנסיגה מבויישת של ה"חֲכָמִים" בנבואות, ומציג לכל את הסִכְלוּת של דעותיהם ("מסַכֵּל" אותם).
[^]
תְּהִלִּים פרק קל"ו פסוק ו: ו
לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
. ראו ביטוי דומה גם פסוק ב'
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ב פסוק ה: ה
כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.
. |
| כד כֹּה אָמַר יְהוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מי אתי [מֵאִתִּי]. כה מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל. |
| ולעומתם, ה' מביא להתקיימות הנבואות של עבדיו הנביאים, ומביא-לידי-סיום\משלים את התוכניות\עצות של שליחיו\מַלְאָכָיו אשר ניבאו שיְרוּשָׁלַיִם אשר חרבה עוד תהיה מיושבת, ועָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה כשה' יקים אותן מהחורבות שלהן. הוא ה' המצווה על מצולות הים ועל הנהרות להחרב\להתייבש. |
| כו מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם. כז הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ. |
| הוא ה' אשר קרא לכּוֹרֶשׁ [*]מֶלֶךְ פָּרַס אשר כבש את אומות העולם והביא לגאולת יִשְׂרָאֵל להיות ה"רועה" של עם יִשְׂרָאֵל, ולהשלים את המימוש של רצונו של ה', ולצוות על שיקום יְרוּשָׁלַיִם והיִסּוּד המחודש של הֵיכָל המקדש[*]ראו למשל בעֶזְרָא פרק א פסוקים א-ג .
[^]
עֶזְרָא פרק א פסוקים א-ג: א
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.
ב
כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.
ג
מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.
|
| כח הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. |
| י"ט | "חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו, לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל, וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד" |
פרטי היוצר\ת
אֶרֶז (י"ד)
פרטי היוצר\ת
תִּרְזָה, By Neptuul [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
תִּרְזָה (י"ד)
פרטי היוצר\ת
יער בית קשת. צילום של אורן פלס, [CC-BY-2.5], via Wikimedia Commons
אַלּוֹן (י"ד) חֹרֶשׁ של עצי אַלּוֹן תָּבוֹר ביער בית-קשת
אֹרֶן (י"ד) משוער כער האציל שבתמונה (ולא כעץ המכונה כיום אורן שהוא עֵץ השָׁמֶן המקראי)