עַלַמַּפָּה

נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל (הנזכר במקרא גם כנְבֻכַדְנֶצַּר או נְבוּכַדְרֶאצַּר) הכה את חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם בקרב בכַרְכְּמִישׁ שעל נהר הפְּרָת וכתוצאה מכך השתלט על כל השטחים שהיו עד אז ברשות מִצְרַיִם, מִנַּחַל מִצְרַיִם ועַד נְהַר פְּרָת, ומֶלֶךְ מִצְרַיִם לא הוסיף עוד לצאת מֵאַרְצוֹ כדי להלחם בצבא בָּבֶל. בשנת מלכותו הראשונה של נְבוּכַדְנֶאצַּר (בימי יהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה) ניבא יִרְמְיָהוּ שנְבוּכַדְנֶאצַּר צפוי עוד להכות גם את יְרוּשָׁלַיִם ולהגלות את יֹשְׁבֶיהָ. ואמנם בימי יְהוֹיָכִין בן יהוֹיָקִים, שָׂם נְבוּכַדְנֶאצַּר מצור על יְרוּשָׁלַיִם, עד שיְהוֹיָכִין נכנע ויצא לגָּלוּת עם משפחתו ומשרתיו. נְבוּכַדְנֶאצַּר בזז את כְּלֵי המקדש וְהִגְלָה את מנהיגי העם ואת בעלי המלאכה שבהם לבָּבֶל, והציב את צִדְקִיָּהוּ (דודו של יְהוֹיָכִין) כמֶלֶךְ על יְהוּדָה.

צִדְקִיָּהוּ כינס ביְרוּשָׁלַיִם את שליחי אֱדוֹם, מוֹאָב, עַמּוֹן, צֹר וצִידֹן כדי לארגן מרד בשלטון הבבלי, אך יִרְמְיָהוּ הזהיר אותם שה' הוא שבחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לבָּבֶל, וָלֹא הם ימותו ויוגלו מאדמתם. צִדְקִיָּהוּ שלח מאוחר יותר שליחים לנְבוּכַדְנֶאצַּר (כנראה כדי להצטדק לפניו), ויִרְמְיָהוּ צירף את דבריו לגולים בבָּבֶל בהם הוא קרא להם להתבסס בגולה, כי הָעָם ישוב ממנה רק כעבור 70 שנה.

צִדְקִיָּהוּ מרד בכל זאת אחר כך בבָּבֶל, למרות שנשבע אמונים לנְבוּכַדְנֶאצַּר בשם ה', וב-י' בטבת בשנת 9 למלכות צִדְקִיָּהוּ עלה נְבוּכַדְנֶאצַּר למצור על יְרוּשָׁלַ‍ִם. במהלך המצור יצא פַּרְעֹה (חָפְרַע) עם צבאו ממצרים כדי לעזור ליְהוּדָה, וכוחות הבבלים נאלצו אמנם לנטוש את המצור כדי לטפל בו. אך זו היתה רק הפוגה זמנית, וצבא נְבוּכַדְנֶאצַּר חזר במהירה לצור על יְרוּשָׁלַיִם, שנפלה אחרי מצור של כ-18 חודשים. העיר הובקעה בט' תמוז שנת 11 לצִדְקִיָּהוּ, בזמן ששרר בעיר רעב קשה. הצבא והמֶלֶךְ ברחו בלילה דרך גן המֶלֶךְ לכוון הערבה, אך הבבלים השיגו אותם באזור יְרִיחוֹ והוביליו את צִדְקִיָּהוּ כדי להשפט בפני נְבֻכַדְנֶאצַּר ברִבְלָה. בני צִדְקִיָּהוּ נשחטו שם מולו, ואז ניקרו את עיניו והובילו אותו בשלשלאות לבָּבֶל.

ב7 באב הגיע נְבוּזַרְאֲדָן שר הטבחים של נְבֻכַדְנֶאצַּר ושרף את המקדש ואת בתי יְרוּשָׁלַיִם, ניתץ את החומות ובזז את המקדש. השורדים בעיר והמון הנכנעים הוגלו והושארו רק דַּלַּת העם בשביל לעבוד בכרמים ובשדות. גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם הופקד על שארית העם, אך הוא נרצח וכל העם שנותר בארץ ברח למִצְרָיִם מפחד הבבלים.

הנביא יִרְמְיָהוּ שיצא לגָּלוּת במִצְרָיִם יחד עם שארית העם, ניבא שנְבוּכַדְנֶאצַּר ימשיך ויכה גם את השבטים הערבים של האזור, ושיגיע בכיבושיו עד תַחְפַּנְחֵס שבמִצְרָיִם (לשם נמלטו הפליטים מיהודה) ושפַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם יפול גם הוא בידי אויביו, כפי שקרה לצִדְקִיָּהוּ. יִרְמְיָהוּ הדגיש לכל אורך התקופה שנְבוּכַדְנֶאצַּר הוא רק עבד של ה' אשר קיבל ממנו את השלטון בעולם, ושהוא מכה את עם ישראל בהוראת ה' כעונש על חטאיהם . כשיסיים למלא את תפקידו, יעניש ה' גם את נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל ואת בָּבֶל עצמה, כפי שהעניש קודם את ממלכת אַשּׁוּר. הנביא יְחֶזְקֵאל הזכיר גם הוא את נְבוּכַדְנֶאצַּר בהקשר של המצור שערך על העיר צֹר. נְבוּכַדְנֶאצַּר לא הרוויח בסופו של דבר מהמצור, ולכן נתן לו ה' לבזוז את אֶרֶץ מִצְרָיִם.

נְבוּכַדְנֶאצַּר נזכר בכמה מהעלילות של דָּנִיֵּאל וחבריו (חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, ועֲזַרְיָה). אחרי שנְבוּכַדְנֶאצַּר הכה את ירושלים והגלה את תושביה הוא צווה לבחור ילדים יהודים נאים וחכמים כדי שיעמדו לפניו בארמונו. דָּנִיֵּאל ורעיו סירבו לאכול מהמזון הלא כשר שהוגש להם וניזונו רק מזרעים וממים, אך נראו בריאים יותר מכל שאר הילדים, והמֶלֶךְ התרשם מחוכמתם הגדולה. בשנה 2 למלכות נְבוּכַדְנֶאצַּר הוא חלם חלום שהסעיר את רוחו ורק דָּנִיֵּאל הצליח לפרש אותו: הפסל שראה המלך נהרס בחלומו הוא מלכותו שתוחלף בממלכות הולכות ופוחתות, עד שלבסוף תבוא ממלכה שתשאר לנצח. נְבוּכַדְנֶאצַּר הכיר בגדולת ה', השתחווה לדָּנִיֵּאל, ומינה אותו ואת חבריו על השלטון בבָּבֶל. חבריו של דָּנִיֵּאל סירבו מאוחר יותר להשתחוות לפסל זהב ענק שעשה נְבוּכַדְנֶאצַּר, והוא צווה להשליכם לכִּבְשָׁן האֵשׁ, אך הם שרדו שם כל הלילה בעזרת מלאך, והמֶלֶךְ העלה אותם שוב לגדולה והילל את ה'. נְבוּכַדְנֶאצַּר חלם חלום מבהיל נוסף בו נראה עץ מפואר שנכרת ומושלך בשדה. דָּנִיֵּאל פירש שהעץ הוא המֶלֶךְ, שתיטרף עליו דעתו ושיגורש לחיות בין חיות השדה ל-7 שנים. כעבור שנה התקיימה הנבואה, וכעבור 7 שנים נוספות חזרה למֶלֶךְ דעתו, והוא בירך את ה' ששלטונו כללי ונִצְחִי.

נבופלאסר, אביו של נְבוּכַדְנֶאצַּר, מרד באַשּׁוּר ששלטה עד אז בבָּבֶל, ולבסוף לא רק שהשתחרר מעול אַשּׁוּר אלא גם מוטט את המדינה האשורית כולה בעזרת מָדַי בעלת בריתו, וירש את השלטון על שטחי האימפריה האשורית. אַשּׁוּר-אֻבַּלִּט ה-2, מַלְכָּהּ האחרון של אַשּׁוּר, נסוג לחָרָן, ופרעה נְכוֹ יצא לשם בשנת מלכותו הראשונה כיוון שרצה בעצמו להשתלט על שטחי האימפריה האַשּׁוּרִית (כפי שכתב יוספוס) או כיוון שחשש מעליית בָּבֶל וביקש לשמור על אַשּׁוּר ככוח חוצץ בין הבָּבְלִים לבין מִצְרַיִם. בדרכו צפונה נתקל נְכוֹ ביֹאשִׁיָּהוּ מלך יְהוּדָה שניסה לעקבו ויֹאשִׁיָּהוּ נפל בקרב בין הצדדים שנערך במְגִדּוֹ.

נְכוֹ המשיך בדרכו צפונה אך צבאו הוכה ע"י צבא בָּבֶל (609 לפנה"ס). המִצְרִים המשיכו בכל אופן לקיים את בסיסם בכָּרכּמיש ולהתקיף משם את צבא בָּבֶל ממזרח לפְּרָת, ולפי כרוניקה בבלית מסתבר שאף הצליחו להניס את הבָּבְלִים באחת מההתקפות הללו (606 לפנה"ס). פרעה נְכוֹ פנה דרומה לרִבְלָה ושם עסק בסידור ענייני ממלכת יְהוּדָה. הוא עצר את יְהוֹאָחָז בן ה-23 שעלה למלוכה ביְהוּדָה אחרי מות אביו יֹאשִׁיָּהוּ, ושלח אותו למצרים שם הוא מת. נְכוֹ המליך במקומו את אֶלְיָקִים אחי יְהוֹאָחָז, ושינה את שמו ליְהוֹיָקִים. בשנת 605 לפנה"ס נערך הקרב המכריע בין צבא נְבוּכַדְנֶאצַּר לצבא פרעה נְכוֹ בכָּרכּמיש, ונְבוּכַדְנֶאצַּר הצליח להביס שם את הצבא המִצְרִי ולרדוף אחריו עד לארץ חֲמָת. בשלב זה מת נבופלאסר, ונְבוּכַדְנֶאצַּר נאלץ לנטוש את המערכה ולמהר לבירה בָּבֶל כדי לעלות על כס המלוכה.

נְבוּכַדְנֶאצַּר חזר במהירה ל"ארץ חַ'תִ" (הכינוי הבבלי לאזור סוריה וארץ ישראל) כדי לדחוק את רגליה של מִצְרַיִם מהאזור ולהרחיב את שלטון בָּבֶל מערבה. הוא שיעבד בשלב מוקדם את אַשְׁקְלוֹן ואת ממלכת יְהוּדָה של יְהוֹיָקִים, והמשיך לחזור לארץ חַ'תִ במסעות מלחמה רבים במהלך השנים הבאות. מִצְרַיִם אמנם נסוגה אך בקרב נוסף שנערך בין צבאות מִצְרַיִם ובָּבֶל (601 לפנה"ס) היו אבדות קשים לשני הצדדים ולא הושגה ההכרעה המיוחלת. יְהוֹיָקִים הסיר מעליו את עול בָּבֶל, אך נְבוּכַדְנֶאצַּר המשיך לשוב לאזור, הכה את שבטי הערבים במדבר הסורי (8\599 לפנה"ס), ועלה למצור על יְרוּשָׁלַיִם שהסתיים בגלות יְהוֹיָכִין ובעליית צִדְקִיָּהוּ למלוכה ביְהוּדָה כמסופר במקרא (597 לפנה"ס).

בשנים הבאות הפחית נְבוּכַדְנֶאצַּר את נוכחותו במערב והתמקד בעיקר במסעות מזרחה כנגד עֵילָם ובדיכוי מרידות פנימיות. צִדְקִיָּהוּ ניסה כאמור לארגן אז ברית אנטי-בבלית עם אֱדוֹם, מוֹאָב, עַמּוֹן, צֹר וצִידֹן (3\594 לפנה"ס), אך הבבלים עצרו את התהליך וצִדְקִיָּהוּ נאלץ לשלוח משלחת לבָּבֶל כדי להצטדק בפני נְבוּכַדְנֶאצַּר. צִדְקִיָּהוּ לבסוף מרד בכל זאת בבָּבֶל ונְבוּכַדְנֶאצַּר עלה למצור על יְרוּשָׁלַיִם (588 לפנה"ס). צבאו נאלץ כאמור לנטוש זמנית את המצור כדי להלחם ולהביס את צבא פרעה חָפְרַע, אבל המצור חודש במהירה והעיר נפלה אחרי 18 חודשי מצור (586 לפנה"ס). העיר והמקדש חרבו, המלך ורבים ממנהיגי העם הוצאו להורג, רוב העם יצא לגלות בארץ בָּבֶל, והפליטים הנותרים ברחו למִצְרַיִם בעקבות רצח גְּדַלְיָהוּ.

הנביא יְחֶזְקֵאל הזכיר כאמור מצור שערך נְבוּכַדְנֶאצַּר על העיר צֹר, ויוספוס מוסיף שהמצור שהתקיים בימי אתבעל מלך צר התארך ל-13 שנים, כלומר עד אחרי נפילת ירושלים (צֹר שכנה באותם ימים על אי, וצי הספינות שלה הקשה על עריכת מצור אפקטיבי). יוספוס מספר עוד על מלחמות של נְבוּכַדְנֶאצַּר במוֹאָב ובעַמּוֹן, ועל המשך המאבק עם מִצְרַיִם, ותעודות בבליות מזכירות גם כן אולי קרבות עם פרעה אַפְּרִיֶס\חָפְרַע.

במהלך מלכותו הארוכה של נְבוּכַדְנֶאצַּר שנמשכה 43 שנים (562-605 לפנה"ס) הִרְבָּה המלך לבנות ולפאר את הבירה בָּבֶל וערים נוספות בממלכה, בעזרת שלל המלחמות הרב שזרם למרכז האימפריה. הוא שיפר את מערכת החומות והביצורים, ונודע במיוחד רחוב התהלוכות שהוביל לשער עִשְׁתַר המפואר בצפון העיר (ראו צילום). נְבוּכַדְנֶאצַּר שיפץ ובנה מקדשים חדשים בבָּבֶל ובערים נוספות בממלכה, וסיים את בניית הזיגוראת (מגדל מפואר) של בָּבֶל. נְבוּכַדְנֶאצַּר הסדיר גם את מערך התעלות המסועף של נהר הפְּרָת שבו היתה תלויה החקלאות באזור, ומיוחסת לו בנית הגנים התלוים של בָּבֶל, שנודעו כאחד מפלאי העולם העתיק.

אחרי מותו של נְבוּכַדְנֶאצַּר, עלה למלוכה בנו אֱוִיל מְרֹדַךְ (הנזכר במקרא כפטרונו של יְהוֹיָכִין מלך יהודה הגולה בבָּבֶל). ימי מלכותם של אֱוִיל מְרֹדַךְ ושל מלכי בבל המעטים שבאו אחריו היו קצרים, עד עלית נבונאיד, שבימיו נפלה האימפריה הבבלית בידי כּוֹרֶשׁ, מייסדה של האימפריה הפַּרְסִית (539 לפנה"ס). נבונאיד התבודד שנים ארוכות בנווה המדבר שבתֵּימָא בצפון מערב עֲרָב, ובין מגילות קומראן נמצאה גם "תפילת נבונאיד" שם מדווח על מחלתו ועל התבודדותו בתֵּימָא במשך 7 שנים שבסופם נרפא והכיר בגדולת ה'. סיפור זה דומה מאוד למסופר על נְבוּכַדְנֶאצַּר בדָּנִיֵּאל פרק ד, ולכן יש המשערים שהסופר של ספר דָּנִיֵּאל ערבב בין שתי הדמויות, ולכן גם תיאר אח"כ את בֵּלְשַׁאצַּר, בנו של נבונאיד במציאות, כבנו של נְבוּכַדְנֶאצַּר.