פרטי היוצר\ת
תוואי נקבת השילוח, ממעין הגיחון מחוץ לחומות אל בריכת השילוח, By Tamar Hayardeni תמר הירדני [CC-BY-3.0], from Wikimedia Commons
|
|
סיכום
חזון על ירושלים (המכונה "גֵּיא חִזָּיוֹן"): יְשַׁעְיָהוּ בוכה כשכל תושבי העיר חוגגים (אולי לכבוד סיום העבודות על ניקבת השילוח?) בעוד העיר מלאה קורבנות (פליטי הכיבוש האַשּׁוּרי בשאר יהודה?). יְשַׁעְיָהוּ נוזף בשר הבכיר שֶׁבְנָא על גאוותו. הוא לועג לפיטוריו ולגירושו רחוק מהעיר, ושמח לירושת תפקידו על ידי אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ.
תקציר
| חזון על ירושלים (המכונה "גֵּיא חִזָּיוֹן"): כל התושבים עולים לחגוג על הגגות (אולי לכבוד סיום העבודות על ניקבת השילוח?). זאת בעוד העיר מלאה בקורבנות הכיבוש האַשּׁוּרי בשאר יהודה, חיילים חסרי תעסוקה, ופליטים. לכן יְשַׁעְיָהוּ בוכה, לנוכח התבוסה וחילות הגויים (שכירי עֵילָם וקִיר מואב?) העולים להקיף את העיר. |
| א מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. ב תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. ג כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ. ד עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי. ה כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר. ו וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן. ז וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. |
| ירושלים פּוֹנָה למחסני הנשק בהר הבית ודואגת לבקיעים בחומות תוך ביצוע הריסות בתים ליד החומה. אוספים את מי הבריכה התחתונה (מחוץ לחומות ליד הגיחון במזרח עיר דוד) בנקבה לכוון הבריכה הישנה בתוך החומות. העם חוגג את הצלחתו ומתעלם מה' שהוא המושיע האמיתי. ה' קורא לאבל בעוד העם חוגג כאילו אין מחר. |
| ח וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר. ט וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה. י וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְֿצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה. יא וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם. יב וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. יג וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. יד וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְהוָה צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת. |
| ה' מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לנזוף בשר הבכיר שֶׁבְנָא (ראו חותמת עם שמו אולי שנמצאה בלכיש שנכבשה בימיו). שֶׁבְנָא חוצב לעצמו קבר מפואר גבוה בסלע (מעל נחל קדרון נמצאה כתובת "קבר ...יהו אשר על הבית" מימי בית ראשון - אולי של שֶׁבְנָא-שבניהו?). עכשיו ה' ינער אותו, יעטוף אותו ככַּדּוּר ויגלגל אותו רחוק מכאן. שם הוא ימות יחד עם מרכבות הפאר שלו, אחרי שיוסר מתפקידו. |
| טו כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת. טז מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. יז הִנֵּה יְהוָה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. יח צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. יט וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ. |
| את משרתו של שֶׁבְנָא ובִּגְדֵי השְׂרָד שלו יקבל אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ (מוזכר יחד עם שֶׁבְנָא יוצא לדבר עם מפקד צבא אַשּׁוּר הצר על ירושלים במְלָכִים-ב י”ח). כעת הוא יהיה האחראי "עַל הַבָּיִת" וישאר בתפקידו כמו יָתֵד באדמה. על ה"יָתֵד" של שֶׁבְנָא תלו כל בני משפחתו כלים קטנים כדי לאסוף מעט מטובותיו. עכשיו יתדו של שֶׁבְנָא נפלה ואיתה גם כל המשא הזה. |
| כ וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ. כא וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה. כב וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ. כג וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו. כד וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים. כה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ג | "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" |
| כ"א | וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ, וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ, וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ.. |
| כ"ג | וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן.. |