פרטי היוצר\ת
נוף על ארץ מואב, מקיר מואב, By Graham Racher [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ. (י"א) תצפית על ארץ מוֹאָב מקִיר-חֲרֶשֶׂת\מוֹאָב.
לוחם מואבי
|
|
סיכום
המשך הקינה על מוֹאָב
[*]הקינה על מוֹאָב ממשיכה מהפרק הקודם, וחלקים ניכרים ממנה נכללים בקינה על מוֹאָב הנמסרת ביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח.
: תושבי מוֹאָב מבקשים עזרה מהמֶלֶךְ מבית דָוִד המולך בצדק ביְרוּשָׁלַיִם. מוֹאָב היתה מלאה בגאווה ולכן כעת היא מלאה בבכי, וגפניה הידועים אומללים. תרועות האויב הגיעו בדיוק בעת הקציר, ולכן לא תהיה שמחה של הכנת היַיִן, ועוד 3 שנים כבר לא יוותרו עוד הרבה מוֹאָבים.
תקציר
| בני מוֹאָב מבקשים עזרה מצִיּוֹן: תושבי מוֹאָב נקראים לשלוח מנחה של בני-צאן\כָּרִים מסֶּלַע שבאֱדוֹם דרך המדבר אל מֹשֵׁל אֶרֶץ-יְהוּדָה היושב בהַר-הבית\הַר-בַּת-צִיּוֹן [*]כפי שמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב היה עושה . הפליטים ממוֹאָב היו כמו ציפור נודדת שגורשה\נשלחה מהקֵן שלה, וכך תהינה גם בנות מוֹאָב הבורחות מביתן דרך המַעְבָּרֹת של נחל אַרְנוֹן
[^]
מְלָכִים-ב פרק ג פסוק ד: ד
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר.
[*]המַעְבָּרֹת הם מקומות נוחים לחציית נחלים או גאיות. ראו למשל יְשַׁעְיָהוּ פרק י פסוק כ"ט .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק י פסוק כ"ט: כט
עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה.
. |
| א שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן. ב וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן. |
| בני מוֹאָב מבקשים מיְרוּשָׁלַיִם ליעץ להם כיצד לנהוג, ולשפוט\לעשות-פְלִילָה לטובתם. הם מבקשים שצִיּוֹן תשים\תשית עליהם צל חשוך כמו הלילה בשיא חום הצהרים, ושתסתיר אצלה את הנִדָּחִים\הפליטים ולא תגלה לאויב את מקום אלה שנדדו אליה. |
| ג הביאו [הָבִיאִי] עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל תְּגַלִּי. |
| המוֹאָבים מבקשים שצִיּוֹן תיתן לפליטי\נִדָּחַי מוֹאָב לגור בה, ושצִיּוֹן תהיה\הֱוִי להם מסתור מִפְּנֵי שׁוֹדֵדים, עד שבמוֹאָב לא-יהיו-עוד\אָפֵס\כָּלָה\תַּמּוּ מעשי שוד\חמס\מֵּץ ואויבים שרומסים את הָאָרֶץ. |
| ד יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ. |
| בני מוֹאָב מברכים את מֶלֶךְ יְהוּדָה הנותן להם חסות, ומצהירים שכס מלכותו הוכן\התבסס בחֶסֶד האל והמֶלֶךְ יושב בו באֹהֶל-דָּוִד [*]בית דָּוִד שבעיר דָּוִד ומבקש\דורש משפט של אֱמֶת וממהר בעשיית צֶדֶק. |
| ה וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק. |
| השתתפות בצערה של מוֹאָב: בני צִיּוֹן עונים שהם שמעו על הגאווה\גְאוֹן המוגזמת של בני מוֹאָב ועל הכעסנות\עֶבְרָה שלהם, ועל השקרים\בַּדִּים [*]הבַּדִּים בהקשר זה הם אולי סיפורי מעשיות סבוכים כמו ענפים\בַּדִּים של עץ עבות. ראו גם למשל יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק כ"ה הלא כֵּנִים שלהם.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק כ"ה: כה
מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.
. |
| ו שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו. |
| לכן כל מוֹאָב מייללת\בוכה כעת על עצמה. בני מוֹאָב הוגים\חושבים בעצב\בנְכָאִים על האשישות הנודעות של קִיר-חֲרֶשֶׂת [*]קִיר-חֲרֶשֶׂת היא קִּיר-מוֹאָב בירת מוֹאָב, והיא אולי היתה ידועה באֲשִׁישות שלה. האֲשִׁישָׁה היתה כמשוער מאכל כלשהו הכולל עֲנָבִים או צימוקים .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק י"ט: יט
וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.
[^]
הוֹשֵׁעַ פרק ג פסוק א: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים.
[^]
שִׁיר-הַשִּׁירִים פרק ב פסוק ה: ה
סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.
, או אולי מאפה עם צימוקים ואולי רק הפרי עצמו. הפסוקים הבאים ממשיכים לתאר את הגפנים הטובות שהיו למוֹאָב לפני החורבן. |
| ז לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים. |
| כי שדות\שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אומללים מהחורבן שלהם, וכך גם הגפנים הנודעות של שִׂבְמָה [*]שִׂבְמָה לא זוהתה, אך משתמע שהיא שכנה באזור הררי מתאים לגידול גפנים, באזור הצפוני של מוֹאָב שם שכנו גם חֶשְׁבּוֹן ויַעְזֵר הנזכרות כאן אשר בעבר נתנו ענבים-משובחים\שְׂרוּקים[*]גֶּפֶן שֹׂרֵק נחשבת לגֶּפֶן משובחת במיוחד אשר עשו את מנהיגי\בַּעֲלֵי העמים שיכורים\הלומים-מיַיִן. היַיִן של הגֶפֶן הזאת הגיע עד ליַעְזֵר, והגֶּפֶן שלחה את כדי היַיִן שלה
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ה פסוק ב: ב
וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ב פסוק כ"א: כא
וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה.
[*]או את ענפיה הפוריים? לכל עבר והם "תָּעוּ במִדְבָּר" והתפשטו\נטשו ואף עברו את היָם[*]כלומר יצוא היַיִן של מוֹאָב התפשט אף אל מעבר לים-המלח - ליְהוּדָה . |
| ח כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם. |
| לכן אני [*]יְשַׁעְיָהוּ בוכה עכשיו יחד עם הבכי של יַעְזֵר על הגֶּפֶן ההרוסה של שִׂבְמָה, ואני ארווה בדמעות שלי את חֶשְׁבּוֹן ואת אֶלְעָלֵה, כי תרועות ההֵידָד של האויב הגיעו בדיוק בעת איסוף פרי הקיץ והקציר[*]ולכן האויב זכה לבזוז את הפרי והדגן. . |
| ט עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל. |
| כך השִׂמְחָה\גִיל נקברו\נאספו מאזור הכרמים\כַּרְמֶל, ולא ישירו\יְרֻנָּן ויריעו\יְרֹעָע עוד על היַיִן בַּיְקָבִים ובזמן דריכת הענבים ליַיִן בגתות [*]ראו משטח דריכת ענבים בגת קדומה בתמונה בעמוד של יְשַׁעְיָהוּ פרק ה , כי עצרתי\הִשְׁבַּתִּי שם את קריאות ההֵידָד של הבוצרים והדורכים[*]כאן הדובר הוא ה' . |
| י וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי. |
| יְשַׁעְיָהוּ עצוב עד שהמעיים\קרביים שלו גונחים\הומים כמו כִּנּוֹר על חורבן קִיר-חֲרֶשֶׂת. כשנראה שבני מוֹאָב מתעייפים\נלאים מלבכות על במות הפולחן והם מבקשים לבוא ולהתפלל במִקְדָּשׁ עצמו [*]בחלק הראשון של הקינה אשר הובא בפרק הקודם סופר על בני מוֹאָב שעלו למקדש ולבָּמוֹת הפולחן שבדִּיבוֹן כדי לבכות על חורבן ארצם הם מגלים שהם כבר לא יכולים
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוק ב: ב
עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה.
[*]מרוב תשישות או בגלל שהמקדש חרב . |
| יא עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ. יב וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל. |
| זה היה דְּבַר נבואת החורבן הקדומה שמסר יְשַׁעְיָהוּ מפי ה', אך גם עכשיו ה' הצהיר שעוד בדיוק 3 שנים, שהם כמספר השנים שנהוג להעסיק עובד שָׂכִיר [*]שָׂכִיר מחוייב למעסיקו 3 במשך שנים, לעומת עֶבֶד המחוייב לבעליו במשך 6 שנים (לפי התורה) , הכבוד של מוֹאָב יהפוך לקלון כשמכל ההָמוֹן הָרָב של בני מוֹאָב ישארו רק מעט\מִזְעָר\לא-כַבִּיר פליטים.
[^]
דְּבָרִים פרק ט"ו פסוק י"ח: יח
לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.
|
| יג זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מוֹאָב מֵאָז. יד וְעַתָּה דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
| פסוקים | ||
|---|---|---|
| ט | כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ 'הֵידָד' נָפָל. | |
| י | ..בַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן, לֹא יְרֹעָע, יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ, 'הֵידָד' הִשְׁבַּתִּי. |