עַלַמַּפָּה

כשיַעֲקֹב ברח עם משפחתו מחָרָן לארץ, לָבָן רדף אחריו והשיג אותו בְּמִּצְפָּה שבהַר הַגִּלְעָד. שם הם כרתו ברית והקימו במקום גָּל (אבנים) להיות עֵד לקיום הברית - ומכאן שם המקום גַּלְעֵד. אֶרֶץ הגִּלְעָד היא האזור ההררי שבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המזרחי, והיא מותאמת במיוחד לגידול מִקְנֶה . הגִּלְעָד גם נודע כמקורו של הצֳרִי צמח מרפא ריחני, ושל צמחי בשמים נוספים (כולל נְכֹאת ולֹט, שלא זוהו). במכרות שבֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן הסמוכות לירדן היתה תעשית מתכות, ושם יצקו את כלי הנְחֹשֶׁת למקדש.

הגבולות המדויקים של אֶרֶץ הגִּלְעָד אינם לגמרי ברורים מהכתוב במקרא, וקיימות כמה גירסאות. בכל אופן, את הגִּלְעָד חוצה נחל יַבֹּק הזורם ליַּרְדֵּן. החצי הדרומי, שנכבש מידי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, נכלל בנחלות שבטי עבר הַיַּרְדֵּן - רְאוּבֵן וגָד (וכנראה בעיקר אצל גָד הצפוני יותר), והחצי הצפוני שהגיע עד הַבָּשָׁן בצפון היה בנחלת חֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שממזרח ליַּרְדֵּן. הערים המוזכרות באֶרֶץ הגִּלְעָד כוללות בין השאר את עִיר המִקְלַט רמות גִּלְעָד, ואת יָבֵשׁ גִּלְעָד, את פְּנִיאֵל ומַּחֲנַיִם שליד נחל יַבֹּק, את אֶרֶץ טוֹב, ועוד. בימי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, היו באזור הגִּלְעָד 3 "נציבויות", כשכל נציבות אחראית על כלכלת המלך וביתו במשך חודש אחד בשנה.

מבין בְּנֵי שבט מְנַשֶּׁה, היו אלה בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שכבשו את הגִּלְעָד ושירשו אותו (וכנראה הכוונה לאזורי הגִּלְעָד הצפוניים שבאזור נחלת חֲצִי הַמְנַשֶּׁה). מָכִיר היה אביו של גִּלְעָד, ראש מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי. נזכרות דמויות מקראיות נוספות שבאו מהגִּלְעָד, כולל השופטים יָאִיר וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִים, בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שבניו סייעו לדָוִד כשברח מבנו אַבְשָׁלוֹם, יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וכמובן אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד.

בימות השופטים עלו בְּנֵי עַמּוֹן על הגִּלְעָד עד שיִפְתָּח, ממִּצְפָּה שבגִלְעָד, הכה אותם שם. אח"כ כבשה אֲרָם את אזור רמות גִּלְעָד, ואַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נפל בנסיונו הכושל להוציאם משם. יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נלחם בחֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד, ונכשל גם הוא, ולבסוף חֲזָהאֵל כבש את כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד (ואזורים נרחבים נוספים בארץ). אח"כ (כנראה עם הֵחָלְשׁוּת אֲרָם כתוצאה מהתקפות של אַשּׁוּר עליה) הצליח יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל להשיב את ערי ישראל הכבושות מידי בֶּן הֲדַד ה-3 מֶלֶךְ אֲרָם, ובנו יָרָבְעָם השני השלים את הֲשָׁבַת כל הנחלות מִלְבוֹא חֲמָת שבמזרח לבנון של היום, ועד יָם המלח. הנביא עָמוֹס האשים את בְּנֵי עַמּוֹן ואֲרָם באכזריות הרבה שגילו במלחמותיהם בגִּלְעָד.

בסופו של דבר כבש תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר את הַגִּלְעָד והגלה את תושביו (כפי שעשה גם באזורים נרחבים אחרים בממלכת יִשְׂרָאֵל). אֲרָם ויִשְׂרָאֵל עוד ניסו להלחם יחדיו באויב האַשּׁוּרי, אך לבסוף תִּגְלַת פְּלֶסֶר כבש את ממלכת אֲרָם דַּמֶּשֶׂק ואחריו שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מלך אַשּׁוּר כבש את שארית ממלכת יִשְׂרָאֵל, ותושבי אֲרָם ויִשְׂרָאֵל הוגלו לרחבי האימפריה.

ממזרח לרצועה צרה של בקעת הירדן המזרחית נישאת בתלילות שרשרת הרים מיוערת, שבשיאה מגיעה לסביבות 1100 מטר, ואז משתפלת מזרחה לרמה מדברית רחבה. הרי הַגִּלְעָד מבותרים בערוצי הנחלים היורדים מערבה לירדן, והגדול שבהם הוא נחל יַבֹּק, החוצה את חבל הגִּלְעָד לאזור צפוני (כ-60 ק"מ עד נהר הירמוך בצפון) ואזור דרומי (כ-80 ק"מ עד יובלי נחל חשבון וים-המלח בדרום). האזור הצפוני (העג'לון של היום) גשום, ואף מושלג בכל חורף, והוא עשיר במעיינות, ומשמש עדיין לגידולי גפן, זית, ושקד. האזור הדרומי גשום פחות, וכך נושב פחות בישובי קבע חקלאיים, אך שימש למרעה ולגידולי דגן. מניפות הסחף הרחבות שבשפך הנחלים באזור הירדן שימשו את גידולי הבשמים והתמרים, וכאן גם הצטברו מחצבי מתכת, שאיפשרו את תעשית הברזל (באזור וואדי רַגִ'בּ הנשפך מצפון ליַבֹּק) והנחושת (באזור סֻכּוֹת). כיום האזור משרת גם את תעשיית הפוספטים הירדנית.

המחקר הארכאולוגי מצא התיישבות קבע חקלאית משגשגת מתקופות הברונזה המוקדמות (עד המאה ה-20 לפנה"ס). אח"כ ההתיישבות התדלדלה, בעיקר באזורים הדרומיים של הגִּלְעָד, עד המאה ה-13 לפנה"ס, אז התחדשה ההתיישבות יחד עם ההתבססות של ממלכות עבר הירדן - אֱדוֹם, מוֹאָב, ועַמּוֹן, ואח"כ גם של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מלבד החשיבות החקלאית והתעשייתית של אזור הַגִּלְעָד, בגִּלְעָד עברה גם דרך המֶלֶךְ שחיברה את דַמָּשֶׂק ואת שאר הממלכות האֲרָמיוֹת שבצפון לדרך הבשמים הדרומית. אחרי תקופת ההתנחלות בארץ, נאבקו כאמור בְּנֵי עַמּוֹן בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל על אזור הַגִּלְעָד, עד שלבסוף נכבשה עַמּוֹן עצמה בידי דָוִד. אח"כ החלו מלכי אֲרָם דַמָּשֶׂק לפלוש לגִּלְעָד, ואחרי נסיונות כושלים של מלכי יִשְׂרָאֵל לעצור אותם, כבשה אֲרָם לבסוף את הַגִּלְעָד כולו. כשאֲרָם הותקפה בעצמה על ידי ממלכת אַשּׁוּר, ניצלו מלכי יִשְׂרָאֵל (יוֹאָשׁ ויָרָבְעָם השני) את חולשתה והשיבו ליִשְׂרָאֵל את ארץ הגִּלְעָד. אח"כ כאמור כבשה אַשּׁוּר את ממלכות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל והגלתה את תושביהם, כולל את תושבי הַגִּלְעָד, לרחבי האימפריה. בימי הכיבוש הבבלי (במאה ה-6 לפנה"ס) חרב הישוב בגִּלְעָד, והפך לאזור מחייה של שבטים נודדים. ההתיישבות התחדשה תחת השלטון הפרסי, וחזרה לשגשג תחת שלטון הממלכות ההלניסטיות ורומא.