פרטי היוצר\ת
עין פְּרָת, שבנחל פְּרָת (ואדי פארה/קלט), ליד עֲנָתוֹת, By Bukvoed [CC-BY-4.0], from Wikimedia Commons
נֵבֶל מחרס
|
|
סיכום
ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תתקלקל במים, אבל אז להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת. כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא העם שהיה קרוב לה' עד שחטא והתקלקל. ה' יגרום לשכרון מנהיגי העם. קריאה למלך ולגבירה (אם המלך) להתאבל על הכתר שהוסר מראשם. העם לא יכול להפוך לצדיק כמו שכּוּשִׁי לא יהפוך ללבן ונמר לחסר חברבורות על פרוותו.
תקציר
| ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורה (אֵזוֹר) עשוייה פִּשְׁתִּים, לחגור אותה ולשמור עליה שלא תתקלקל במים, והנביא עושה זאת. אח"כ ה' מצווה שהנביא יטמון את האֵזוֹר בנקיק סלע בנחל\עין פְּרָת, והנביא עושה זאת. אחרי זמן רב ה' מצווה על הנביא לקחת את האֵזוֹר מהנקיק והנביא מוצא שהאֵזוֹר התקלקל. |
| א כֹּה אָמַר יְהוָה אֵלַי הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ. ב וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְהוָה וָאָשִׂם עַל מָתְנָי. ג וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר. ד קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע. ה וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אוֹתִי. ו וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם. ז וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר לֹא יִצְלַח לַכֹּל. |
| ה' מפרש את מעשה האֵזוֹר: ה' קרב את עם ישראל אליו כמו שלובשים חגורה צמודה לגוף, ושמר עליה (במצוותיו) כדי שלא תתקלקל. אך העם לא שמע והלך אחרי אלוהים אחרים, ולכן ה' יעשה שיתקלקל כמו האֵזוֹר. |
| ח וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ט כֹּה אָמַר יְהוָה כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלִַם הָרָב. י הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל. יא כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם יְהוָה לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת וְלֹא שָׁמֵעוּ. |
| הנביא מנבא (בשם ה') שבעתיד כל נֵבֶל (סוג של מימייה עשויה חרס להחזקת יין) יתמלא יין. העם עונה שזה בָּרוּר מֵאֵלָיו, והנביא מסביר שה' יגרום לשכרון של כל מנהיגי העם בירושלים, וזה יגרום ל"ניפוץ" בני העם ללא רחמים. |
| יב וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע כִּי כָל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן. יג וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם שִׁכָּרוֹן. יד וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם יְהוָה לֹא אֶחְמוֹל וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם. |
| הנביא קורא לחדול מגאוות שוא ולשמוע את דברי ה', לפני שאורו יעבור והעם ישאר בחשיכה (רגליהם ימעדו בגבעות בלילה). אם לא ישמעו את דבריו, הנביא יבכה על גורל השֶׁבִי של העם. |
| טו שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ כִּי יְהוָה דִּבֵּר. טז תְּנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת ישית [וְשִׁית] לַעֲרָפֶל. יז וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהוָה. |
| קריאה למלך ולגבירה (אם המלך) להתאבל על הכתר שהוסר מראשם. ערי הנֶּגֶב נסגרו כי תושביהם גלו גלות שלמה יחד עם כל יְהוּדָה. |
| יח אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם. יט עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ הָגְלָת יְהוּדָה כֻּלָּהּ הָגְלָת שְׁלוֹמִים. |
| קריאה לעם\לירושלים לראות את האויב הבא מצָּפוֹן. איפה הצאן (העם) שנמסר לה (לירושלים) למשמרת? עכשיו היא זועקת כמו אישה יולדת, ושואלת למה באו אסונות אלה עליה. התשובה היא שבגלל חטאיה היא מתבזה כשערוותה מתגלה ורגליה נחשפות מבעד לשולי בגדיה ולעקביה. |
| כ שאי [שְׂאוּ] עֵינֵיכֶם וראי [וּרְאוּ] הַבָּאִים מִצָּפוֹן אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ. כא מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה. כב וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ. |
| הייתכן שיהפוך תושב כּוּש את עורו ללבן, או נמר יהפוך את העיגולים שעל פרוותו? כמובן שלא - ובאותה מידה העם לא יכול להפוך מרע לטוב. לכן הם יופצו (יוגלו) כמו קש ברוח, עונש על ששכחו את ה'. ה' יחשוף את ערוות ציון (קלונה), המלאה ניאוף, צהלות זימה וזנות על הגבעות. |
| כג הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ. כד וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר. כה זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת מִדַּיִךְ מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר. כו וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ. כז נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ח | אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם. |
| כ"ג | הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו |
.JPG){kind=link}
סיבי פִּשְׁתָּה המשמשים להכנת בדים
הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ
פרטי היוצר\ת
נָמֵר, By Davidvraju [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
נָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו