סיכום
נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, על שיבה מהגלות אל הארץ. העם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. הגויים שהיכו אותו יוכו בעצמם באותה דרך, והעם לא יעבוד אותם עוד, אלא את ה' ואת בית דָּוִד.
תקציר
| ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לכתוב את הנבואות הבאות (נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, על שיבה מהגלות אל הארץ) על ספר. |
| א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל סֵפֶר. ג כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ. |
| יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה במצב קשה של פַּחַד וחוסר שָׁלוֹם. הגברים מתייסרים כמו אישה יולדת ופניהם מחווירים. אך ביום ההוא (יום הגאולה לבני יַעֲקֹב) יוסר העול מעל העם, והוא לא יעבוד עוד עמים זרים אלא את ה' ואת מלכות בית דָּוִד. |
| ד וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה. ה כִּי כֹה אָמַר יְהוָה קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם. ו שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן. ז הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. ח וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים. ט וְעָבְדוּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם. |
| אַל לעַם לפחוד כי ה' יושיע אותו גם מרחוק (כשהעם בגלות) וישיבו לחיות בשלווה בארצו. ה' יְכַלֶּה את העמים שביניהם התפזר בימי גלותו, אבל את העם אמנם ישפוט אבל לא יְכַלֶּה. |
| י וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. יא כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ. |
| המכה שנפלה על העַם אמנם היתה אנושה (נַחְלָה), וה' לא רִיכֵּךְ את הדין עם רפואות (מָזוֹר, רְפֻאוֹת, תְּעָלָה). הוא נשכח ע"י אוהביו, כי ה' הִכָּה בו כמו אויב בשל חטאיו. אבל ביום הגאולה, לכל אויבי העַם יֵעָשֶׂה מה שהם עשו לעם - גידוליהם יֵאָכְלוּ ע"י זרים, הם ילכו לשְּׁבִי, ישוסו, ויבוזו. לצִיּוֹן שהיתה נידחת ולא רצויה, ה' יביא רפואה (אֲרֻכָה) ממכותיה. |
| יב כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ. יג אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. יד כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ. טו מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ. טז לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז. יז כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְהוָה כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. |
| ה' יקים שוב את מקומות הישוב של העַם - עיר וארמונותיה תוקם שוב על חורבותיה. שוב ישמעו ממקומות הישוב קולות תודה וצחוק, והעַם יִרְבֶּה ויהיה מכובד. על העם ישלטו מושלים מבני העם, ולא זרים. ה' יקרב אליו אז את העם (או מושליו?). |
| יח כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. יט וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ. כ וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו. כא וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְהוָה. כב וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. |
| ה' יכה כסערה את הרשעים, ולא ישוב מכעסו עד הסוף המר בו תּוּבַן האמת (הנבואה כבר הופיעה ביִרְמְיָהוּ כ”ג פסוקים י"ט-כ). אז שוב ה' יהיה לאלוהי יִשְׂרָאֵל, והם יהיו לו לעָם. |
| כג הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. כד לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְהוָה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ. כה בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְהוָה אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ. |
| י"ח | וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. |