וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. (ה-ו)
יְהוֹיָקִים מלך יְהוּדָה
|
|
סיכום
ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ להזמין את בני משפחת רֵכָב לאחת מהלשכות במקדש ולהשקות אותם שם יָיִן. הם באים אך מסרבים לשתות את היָיִן, בגלל שאביהם הקדמון, יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, אסר על כל צאצאיו לשתות יָיִן (וגם אסר עליהם לבנות בתים ולעסוק בחקלאות, אלא לגור באוהלים). ה' מסביר את הנמשל, שבניגוד לבני רֵכָב הנאמנים למצוות אביהם, העַם לא מקיים את מצוות ה'. לכן העַם יֵעָנֵשׁ, אך משפחת רֵכָב תזכה לאריכות ימים.
תקציר
| בני משפחת רֵכָב מסרבים לשתות יָיִן: בימי המֶלֶךְ יְהוֹיָקִים צווה ה' על יִרְמְיָהוּ ללכת אל בני משפחת רֵכָב [*]ייתכן ומוצא המשפחה מבני שבט הַקִּינִים שבתחום העיר בֵית-רֵכָב ולהזמין אותם לאחת מהלשכות שבמקדש ולהשקות אותם שם יָיִן.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוק נ"ה: נה
וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים ישבו [יֹשְׁבֵי] יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב.
, ובימי יִרְמְיָהוּ התייחסה המשפחה לאביהם הקדמון יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב - וראו על יוֹנָדָב זה בפירוש לפסוק ו' להלן. |
| א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר. ב הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן. |
| דברי יִרְמְיָהוּ: ואז לקחתי את יַאֲזַנְיָה [*]כנראה ראש המשפחה באותם ימים ביחד עם אֶחָיו ובָּנָיו ושאר בני משפחת\בֵּית הָרֵכָבִים והבאתי אותם למקדש, ללשכה שהיתה שם לבְּנֵי חָנָן אִישׁ הָאֱלֹהִים, שהיתה באזור של לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים שמעל ללשכה של מַעֲשֵׂיָהוּ - שומר הכניסה\הַסַּף למקדש[*]מַעֲשֵׂיָהוּ היה אחד מ-3 כֹּהֲנִים שהופקדו על משמר 3 הכניסות לחצר הפנימית שהקיפה את המקדש .
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ב פסוק י: י
וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין [מִיָּמִין] בְּבוֹא אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְהוָה.
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ב פסוק ד: ד
עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם.
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק ד: ד
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל.
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ה פסוק י"ח: יח
וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף.
[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 558-557 |
| ג וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה וְאֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל בָּנָיו וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים. ד וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהוָה אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף. |
| הגשתי לבני משפחת רֵכָב גביעים מלאים ביַיִן וכוסות [*]משתמע שהגְּבִעִים היו מעין בקבוקים שמהם היו מוזגים את היַיִן לכוסות וקראתי להם לשתות מהיַיִן. |
| ה וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. |
| תשובת בני רֵכָב להזמנה של יִרְמְיָהוּ: אנחנו לא נשתה מהיַיִן כי אבינו הקדמון, יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב [*]יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עזר ליֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל להלחם בעבודת הבַּעַל ובבית אַחְאָב , צִוָּה עלינו ועל כל צאצאינו שלא לשתות יַיִן לעולם!
[^]
מְלָכִים-ב פרק י פסוקים ט"ו-ט"ז, כ"ג-כ"ה: טו
וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם לְבָבֶךָ וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ וַיִּתֵּן יָדוֹ וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה.
טז
וַיֹּאמֶר לְכָה אִתִּי וּרְאֵה בְּקִנְאָתִי לַיהוָה וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ בְּרִכְבּוֹ.
... כג
וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב בֵּית הַבָּעַל וַיֹּאמֶר לְעֹבְדֵי הַבַּעַל חַפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן יֶשׁ פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי יְהוָה כִּי אִם עֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם.
כד
וַיָּבֹאוּ לַעֲשׂוֹת זְבָחִים וְעֹלוֹת וְיֵהוּא שָׂם לוֹ בַחוּץ שְׁמֹנִים אִישׁ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל יְדֵיכֶם נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ.
כה
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לַעֲשׂוֹת הָעֹלָה וַיֹּאמֶר יֵהוּא לָרָצִים וְלַשָּׁלִשִׁים בֹּאוּ הַכּוּם אִישׁ אַל יֵצֵא וַיַּכּוּם לְפִי חָרֶב וַיַּשְׁלִכוּ הָרָצִים וְהַשָּׁלִשִׁים וַיֵּלְכוּ עַד עִיר בֵּית הַבָּעַל.
|
| ו וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. |
| יוֹנָדָב אבינו גם אסר עלינו לבנות בתים ולעסוק בחקלאות (כולל זריעת גידולים או נטיעת כרמים) אלא לגור באוהלים כל חיינו, כדי שנזכה להאריך ימים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. |
| ז וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. |
| ואנחנו נשמענו לכל המצוות של אבינו הקדמון יְהוֹנָדָב ואמנם הקפדנו שלא לשתות יַיִן כל חיינו - אנחנו, נָשֵׁינוּ וילדינו. וגם הקפדנו שלא לבנות בתים לגור בהם ולא לנטוע כרמים או לזרוע שדות, אלא ישבנו תמיד בָּאֳהָלִים כמצוות יְהוֹנָדָב אָבִינוּ. |
| ח וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ. י וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ. |
| אבל כשצבא נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל התחיל לכבוש את הארץ החלטנו לבוא ליְרוּשָׁלַיִם כדי למצוא הגנה בתוך חומותיה מִפְּנֵי חילות הַכַּשְׂדִּים [*]הכַּשְׂדִּים היו שליטי בָּבֶל בימי עליית האימפריה שלה, והם נזכרים לעתים קרובות כמייצגים את הבבלים ובני אֲרָם
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ה פסוקים י"ג, כ"ד: יג
וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה.
... כד
וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם.
[*]משתמע שהיו כוחות ארמים בצבא בָּבֶל . |
| יא וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם. |
| ההבדל בין בני יִשְׂרָאֵל לבני רֵכָב דבר ה' ליִרְמְיָהוּ: קרא לבני יְהוּדָה ולתושבי יְרוּשָׁלַיִם לשמוע את דְּבָרַי ולקחת מוּסָר מבני רֵכָב. |
| יב וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר. יג כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי נְאֻם יְהוָה. |
| ראו איך התקיימו דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אשר צִוָּה על צאצאיו שלא לשתות יַיִן, והם אמנם הקפידו בכך ולא שָׁתוּ יַיִן עד היום הַזֶּה [*]כלומר כמה מאות שנים, מימי מלכות יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ועד ימי צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כי הם נשמעו למִצְוַת אֲבִיהֶם הקדמון. ולעומת זאת אני דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם כל בוקר מחדש ואתם לא נשמעתם לִדְבָרַי. |
| יד הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי. |
| וגם שלחתי אליכם את עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם כל בוקר מחדש כדי להזהיר כל אחד מכם לחזור בו מהדרך הרעה שלו, וכדי שתשפרו את מעשיכם\מַעַלְלֵיכֶם ולא תלכו עוד לעבוד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וכך תזכו לשבת בשלום על הָאֲדָמָה שנָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם. אבל אתם לא נשמעתם לִדְבָרַי. |
| טו וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי. |
| כך קיימו בְּנֵי רֵכָב את המצוות אשר צווה אותם יְהוֹנָדָב, אֲבִיהֶם הקדמון, בניגוד לבני הָעָם שלא נשמעו לִדְבָרַי. |
| טז כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי. |
| לכן אביא על בני יְהוּדָה ועל תושבי יְרוּשָׁלַיִם את כל העונשים הרעים שעליהם הזהרתי אותם, כי אני הזהרתי אותם וקראתי להם לשמוע לי אך הם לא ענו לקריאתי. |
| יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ. |
| ולבני משפחת רֵכָב, יִרְמְיָהוּ מסר את דברי ה' הבאים: בגלל שנשמעתם למִצְוַת יְהוֹנָדָב, אֲבִיכֶם הקדמון, ושמרתם את כָּל מִצְוֹתָיו ועשיתם כפי שהוא צִוָּה אֶתְכֶם, לָכֵן ה' הודיע שהשושלת של יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לא תִּקָּטַע והמשפחה תחייה כָּל הַיָּמִים. |
| יח וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם. יט לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן. וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם. |
| י"ד | ..וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי. |