נִירוּ לָכֶם נִיר, וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים (ג)
פרטי היוצר\ת
Man riding a camel. From Wellcome Images. See page for author [CC-BY-4.0], via Wikimedia Commons
הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ (י"ג)
|
סיכום
אם יִשְׂרָאֵל תחזור לה' ותעזוב את עבודת האלילים אז תזכה לברכה. שירים 1-3 על הגוי הבא מצפון וזורע הרס בארץ. העם ומנהיגיו מתחבאים במבצרים ובסלעים. האויב יבוא מצפון כסופת מדבר וישאיר ארץ הרוסה כמו שהיתה לפני הבריאה.
תקציר
אם יִשְׂרָאֵל תחזור לה' ותעזוב את עבודת האלילים אז תזכה לברכה. על תושבי יהודה לזרוע בשדה חרוש ולא בין קוצים (משל לאלילים), ולימול את ליבם (בנאמנות לברית עם ה') כדי שלא יענשו ע"י ה'. |
א אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד. ב וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהוָה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ. ג כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים. ד הִמֹּלוּ לַיהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם. |
שיר 1: קריאה לתושבי יהוּדָה לתקוע בשׁוֹפָר ולהרים דגל בירושלים כדי לכנס את העם בערי המבצר לקראת בוא האויב מצָּפוֹן. האויב יעלה כמו אריה מהיער ויהרוס את הארץ ועריה. על כך העם (כולל המלך, השרים, הכהנים והנביאים) יתאבל, כי ה' לא סלח לו, וכל נבואות השקר על בוא השלום יתבדו. |
ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ ותקעו [תִּקְעוּ] שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר. ו שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. ח עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה מִמֶּנּוּ. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ. י וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ. |
שיר 2: אז תבוא סופת מִּדְבָּר על ההרים. זאת רוח שלא מועילה לזריעה או לברירת הזרעים, אלא רוח חזקה יותר של ה' הבא לשפוט את העם (בידי האויב הבא מצפון). האויב (או ה'?) יבוא כבסופה עם מרכבות וסוסים. על העם למהר ולהתנקות מחטאיו וממחשבות החטא שלו. |
יא בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר. יב רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם. יג הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. יד כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ. |
(המשך השיר) קולות האויב (אַשּׁוּר) נשמעים כבר מדָּן ועד אֶפְרָיִם, ובקרוב ישמע גם קול הבאים מרחוק לשים מצור על ירושלים וערי יְהוּדָה, כמו שומרים סביב שדה. כל זאת בשל מרידת העם בה'. הנביא רועד בגופו (במעיו ובליבו) לשמע שופר המלחמה, בשל ההרס המהיר הצפוי ליפול על הארץ. זאת בשל טיפשותו של העם שיודעים רק לעשות רעות. |
טו כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם. טז הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם. יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהוָה. יח דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ. יט מֵעַי מֵעַי אחולה [אוֹחִילָה] קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שמעתי [שָׁמַעַתְּ] נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה. כ שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי. כא עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר. כב כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ. |
שיר 3: ההרס הבא על הארץ מחזיר אותה כמו למצבה לפני הבריאה: תֹהוּ וָבֹהוּ, אין אוֹר, הרים וגבעות נשברים, אין אָדָם או חי, והכַּרְמֶל, המדבר וכל עריהם חרבות בשל כעס ה' (שאינו מתנחם אך לא יהרוס לגמרי את בריאתו). הערים מתרוקנות מהעם הבורח מפני צבא האויב אל החורשים והסלעים. |
כג רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם. כד רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. כה רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. כו רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהוָה מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. כז כִּי כֹה אָמַר יְהוָה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה. כח עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה. כט מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ. |
(המשך השיר) העם נמשל לאישה המתייפה לשוא לקראת הכובשים (או האלילים?) כי מאסו בה כל מאהביה. כעת היא זועקת כמו אישה היולדת פעם ראשונה, ובוכה על מֵתֶיהָ הרבים. |
ל ואתי [וְאַתְּ] שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ. לא כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
פסוקים | ||
---|---|---|
ג | נִירוּ לָכֶם נִיר, וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים. | |
ו | שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ.. | |
י"ט | מֵעַי מֵעַי! אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי, הֹמֶה לִּי לִבִּי, לֹא אַחֲרִישׁ.. |
פרטי היוצר\ת
The wood (sycamore) box of Merit, Kha's wife from Theban Tomb 8. Jean-Pierre Dalbera [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
כלי איפור