אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי (ט)
סיכום
המשורר מכריז שה' הוא מבטחו, והיה כך עוד כשהיה בבטן אימו, וכבר בנעוריו ה' לימד אותו על נפלאותיו. לכן, גם עכשיו כשהמשורר הגיע לגיל זִקְנָה ונגמר כּוֹחוֹ, הוא מבקש שה' לא ישליך אותו, או ימסור אותו לידי אויביו שחושבים שה' כבר עזב אותו. המשורר אז יוסיף עוד דברי תהילה לה', ויודה לו בשירה ובנגינה על נֶבֶל וכִנּוֹר.
תקציר
| פתיחה: המשורר מצהיר שהוא מקבל את חָסוּתוֹ של ה', והוא בטוח שלעולם הוא לא יתאכזב\יֵבוֹשׁ ממנה. ה' יציל ויְחַלֵּץ\יְפַלֵּט אותו ממצבו בגלל הצדק האלוהי. לכן המשורר מבקש שה' ישמע את קריאתו לעזרה (להלן) ויושיע אותו. הוא מבקש שה' יהיה לו כמו סלע\צוּר ומצודה חזקה שבה יוכל לגור ואליו יוכל תמיד לבוא, כי ה' תמיד יצווה להושיע אותו. |
| א
בְּךָ יְהוָה חָסִיתִי אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם.
ב בְּצִדְקָתְךָ תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ וְהוֹשִׁיעֵנִי. ג הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי כִּי סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה. |
| המשורר מבקש שה' יְחַלֵּץ\יְפַלֵּט אותו מִיַּד\מִכַּף אויבו הרשע, אשר חוטא\מְעַוֵּל לו, וחומס\שודד אותו. כי ה' היה התקווה של המשורר עוד מימי נעוריו. המשורר נסמך על ה' עוד כשהיה בבֶּטֶן\מְּעֵי אִמּוֹ, וה' הוציא\גז אותו משם. לכן המשורר תמיד מהלל את ה' (או מתגאה\מתהלל בו). |
| ד
אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ.
ה כִּי אַתָּה תִקְוָתִי אֲדֹנָי יְהוִה מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי. ו עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד. |
| המשורר היה לדוגמה\מוֹפֵת בעיני רבים בגלל המכות שסבל מהם, אבל הוא יתמיד להאמין במחסה החזק\עז שהוא יקבל מה', וימלא את פיו בתהילות על הפאר של ה'. לכן הוא מבקש שה' לא ישליך ויעזוב אותו עכשיו כשהוא הגיע לזמן הזִקְנָה, ונגמר\כָּלָה כּוֹחוֹ. |
| ז
כְּמוֹפֵת הָיִיתִי לְרַבִּים וְאַתָּה מַחֲסִי עֹז.
ח יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. ט אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי. |
| אויבי המשורר, האורבים\שומרים לחייו\נפשו, התייעצו ביחד, ותכננו לרדוף ולתפושׂ את המשורר כי הם אומרים שה' עזב אותו ואין לו עוד מי שיציל אותו. לכן המשורר מבקש שה' לא יִרְחַק ממנו אלא יחוש\ימהר לעזור לו. הוא מבקש ששונאיו\שֹׂטְנֵיו המקטרגים עליו ומבקשים את רָעָתוֹ, יתאכזבו\יֵבֹשׁוּ וייגמרו\יִכְלוּ, וילבשו\יַעֲטוּ בּוּשָׁה\חֶרְפָּה\כְלִמָּה. |
| י
כִּי אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי נוֹעֲצוּ יַחְדָּו.
יא לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ כִּי אֵין מַצִּיל. יב אֱלֹהִים אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי אֱלֹהַי לְעֶזְרָתִי חישה [חוּשָׁה]. יג יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי יַעֲטוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה מְבַקְשֵׁי רָעָתִי. |
| אבל המשורר יתמיד לייחל\לקוות לעזרת ה', ואפילו יוסיף עוד להלל אותו (למרות הסבל שלו). הוא יספר כל היום על הצדק והישועות של ה', שהן רבות מִדַּי מִכְּדֵי לספור אותן. המשורר יבוא (למקדש?) לספר על גבורות ה' ולהזכיר שם את הצדק שה' עשה לו לבדו (ויש המפרשים "בִּגְבֻרוֹת" כ"בגיל 80", לפי פרק צ פסוק יתְּהִלִּים פרק צ פסוק י: י
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.
). |
| יד
וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ.
טו פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת. טז אָבוֹא בִּגְבֻרוֹת אֲדֹנָי יְהוִה אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ. |
| ה' לימד את המשורר עוד מִנְּעוּרָיו על נפלאותיו, והמשורר ממשיך לדבר עליהם עד היום, בימי זִקְנָתוֹ. לכן הוא מבקש (כמו בפסוק ט') שה' לא יעזוב אותו גם עכשיו כשהוא זקן ורב שֵׂיבָה, כל עוד הוא יכול לדבר עוד לדורות הבאים על זרועו הגיבורה של ה'. |
| יז
אֱלֹהִים לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי וְעַד הֵנָּה אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ.
יח וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ. |
| הצדק של ה' מגיע עד השמיים\המָרוֹם, ומי כמו ה' עושה נפלאות גדולות שכאלה. ה' הראה למשורר צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת, אבל אז שב להחיות אותו, להעלות אותו מהתהומות שבמעמקי הָאָרֶץ (מעולם המתים?), וכך להגדיל שוב את המשורר, וְלִפְנוֹת\לִסֹּב אליו כדי לנחם אותו. |
| יט
וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת אֱלֹהִים מִי כָמוֹךָ.
כ אֲשֶׁר הראיתנו [הִרְאִיתַנִי] צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת תָּשׁוּב תחיינו [תְּחַיֵּינִי] וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי. כא תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי. |
| המשורר עוד יודה לה'\קְדוֹשׁ-יִשְׂרָאֵל על נאמנותו\אֲמִתוֹ, בנגינה ובשירה על נֶבֶל וכִנּוֹר. שפתיו ישירו\ירננו\יזמרו לו, וכך גם נפש המשורר שאותה ה' פָּדָה\שִׁחְרֵר, וגם לשונו שתבטא את הצדק של ה'. כִּי אויבי המשורר יתביישו\יַחְפְּרוּ על נפילתם. |
| כב
גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
כג תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ. כד גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ כִּי בֹשׁוּ כִי חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים