תְּהִלִּים מ”ט

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

David and a fool from British Library Royal 2 B II, f. 58v [Public Domain], from PICRYL, cropped and remixed by Allon Adir

כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ, יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם (י"א) בתמונה המלך דָוִד וכְּסִיל.

סיכום

המשורר קורא לכל הָעַמִּים לשמוע את דברי החכמה שלו: העשירים בוטחים ברכושם כאילו הוא יפדה אותם מהמוות. אבל כל בני האָדָם, כמו כל החיות, בסוף מתים - חֲכָמִים עם טפשים ועניים עם עשירים, שמותירים את רכושם לאחרים אחרי מותם. עדיף לאָדָם לברך את נפשו כל עוד הוא חי, ולהצטרף לאבותיו בעולם המתים כשימות.

תקציר

כותרת: מִזְמוֹר של הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח (ראו ).

א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.

המשורר קורא לכל הָעַמִּים היושבים בעולם\חָלֶד לבוא ולשמוע את דבריו. הוא קורא לכולם - לִבְנֵי האָדָם מן הַשּׁוּרָה ולמְיֻחָסִים\בְּנֵי-אִישׁ, לעניים ולעָשִׁירים (שאליהם הוא אח"כ יתייחס באופן מיוחד).

ב שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד.
ג גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן.

הוא עומד לאמר דברי חכמה\תְבוּנוֹת שהגה מלִבּוֹ (מקום המחשבות). הוא קורא לקהל להצטרף אליו ולשמוע את המָשָׁל (העברת מסר ע"י הדמיית דבר כלשהו לדבר אחר) ואת החִידָה (אמירה הדורשת מחשבה) שלו, שאת אֲמִירָתָם הוא ילווה בנגינת כִּנּוֹר.

ד פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.
ה אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי.

המשורר מקונן על הימים הרעים שבאו עליו בהם הוא מפחד שכל חטאיו\עֲווֹנוֹתָיו עוקבים אחריו ומקיפים\סובבים אותו (כדי שֶׁיֵּעָנֵשׁ עליהם). אך לעומתו יש עשירים הבוטחים ומתפארים\מתהללים ברכושם-הרב\חֵילָם וחושבים שהוא יעזור להם.

ו לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי.
ז הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ.

אבל אָדָם לא יכול לפדות את אחיו מִמָּוֶת, או לשלם לה' את דמי הכופר כדי לפטור את עצמו מִמָּוֶת, כי מחיר דמי הפִּדְיוֹן יקר מדי, ולכן גם העשיר סופו לָמוּת\לַחְדֹּל לְעוֹלָם.

ח אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ.
ט וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם.

אותו עשיר חושב שיזכה לחיות עוד הרבה שנים ושלָנֶצַח לא יראה את עולם-המתים\הַשָּׁחַת. זאת למרות שהוא רואה כל הזמן איך חֲכָמִים מתים יחד עם טיפשים\כְּסִילים\בַעַרים, ואיך העשירים מותירים את רכושם\חֵילָם לַאֲחֵרִים אחרי מותם. אותם עשירים חושבים בקִרְבָּם שישכנו בבתיהם\מִשְׁכְּנֹתָם לְעוֹלָם, ושימשיכו להיות נודעים ומְיֻחָסִים לָנֶצַח.

י וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת.
יא כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם.
יב קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת.

פזמון החוזר בקירוב גם בסוף המִזְמוֹר: אבל האָדָם לא יזכה לָלוּן לָנֶצַח מוקף ברכושו או בביתו היקר (כי הוא יָלוּן בַּקֶּבֶר), ובכך הוא נִמְשַׁל לבְּהֵמוֹת, שגם הן כמותו מתות\נִדְמוּ.

יג וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

זאת הדרך שהכְּסִילִים לקחו להם\לָמוֹ (דרך הבטחון לַשָּׁוְא בְּעוֹשְׁרָם). וְאַחֲרֵיהֶם (באותה דרך טפשית) ילכו גם אלה הרוצים לשמוע את דבר פִיהֶם של אותם כְּסִילִים. המילה 'סֶלָה' כאן היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר.

יד זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה.

סופם של אותם כְּסִילִים (הבוטחים שרכושם יציל אותם) שהמָוֶת יוריד אותם "לִשְׁתּוֹת" בעולם-המתים\בשְּׁאוֹל, כמו רועה המוביל את הצֹּאן אל מקווה מים. המשך הפסוק משובש ולא ברור, אולי - הם יִּרְדּוּ לַשְּׁאוֹל בבֹּקֶר בעודם יְשָׁרִים (גופם שלם), אך במהרה צורתם תִּבְלֶה כאשר השְׁאוֹל יהיה לבית\זְּבֻל שלהם. בניגוד לאותם כְּסִילִים, ה' יפדה את נפשי\חיי מלרדת לַשְּׁאוֹל (בטרם עת).

טו כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.
טז אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה.

המשורר מסכם שאין לפחוד\לִירֹא (כמו בפסוק ו'). אין ללכת בדרכו של העשיר הבוטח ברכוש\כבוד הרב שבביתו, כי הוא לא יקח את הרכוש איתו בְמוֹתוֹ, והרכוש לא ירד אחריו (לַשְּׁאוֹל).

יז אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ.
יח כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ.

הפסוק הבא לא ברור, אולי - עדיף לאָדָם לברך את נפשו כל עוד הוא חי (ולא לנסות לפדות את עצמו מהמוות). כך האָדָם גם יזכה בתודה מאחרים ויעשה טוב לעצמו. יש לקבל את גורלו של האָדָם למות, ושנשמתו תָּבוֹא למקום בו שוכנות נשמות אֲבוֹתָיו, שם אין רואים אוֹר לעולם.

יט כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ.
כ תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר.

חזרה בקירוב על הפזמון מפסוק י"ג, רק שבמקום "יָלִין" מופיע כאן "יָבִין" - האָדָם הבוטח ברכושו הַיָּקָר הוא כְּסִיל חסר בִּינָה, כי סופו לָמוּת, ובכך יהיה נִמְשַׁל לבְּהֵמוֹת, שגם הן כמותו מתות\נִדְמוּ.

כא אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"א	כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ, יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ..
ט"ו	כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, מָוֶת יִרְעֵם..