הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ - כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ (ב)
סיכום
המשורר נושא את עיניו בתחינה אל ה' היושב בַּשָּׁמָיִם, כמו עבד או שִׁפְחָה המביטים בתחינה אל אדונם או גבירתם. קהל המתפללים כבר שָׂבֵעַ מהבוז והלעג הרב שנהגו בהם אויביהם הגַּאַוְותָנִים, ולכן הם חוזרים ומבקשים שה' יחון אותם.
תקציר
| כותרת: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (ראו פירושים אפשריים למונח זה בסיכום ספר 5 שבדף הספר). המשורר נושא את עיניו בתחינה אל ה' היושב בַּשָּׁמָיִם. כמו עבד המביט בתחינה אל אדונו, או שִׁפְחָה המביטה בתחינה לגְּבִרְתָּהּ, כך גם אנחנו המתפללים מַפְנִים את עֵינֵינוּ בתחינה לה' עד שיָחוֹן אותנו (יסלח או יִתֵּן לנו מחסדו הטוב). |
| א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם.
ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ. |
| הקהל (העַם) חוזר ומתחנן שה' יָחוֹן אותו, כי הם כבר "שְׂבֵעִים" מהבוז והלעג הרב שהם סופגים מאויביהם הגַּאַוְותָנִים הבוטחים בשלוותם\הַשַּׁאֲנַנִּים (ה"נֶפֶשׁ" מופיעה רבות במקרא במובן "גָּרוֹן", וכאן היא "שָׂבְעָה" מהלעג הרב שהוּלְעְטָה בו). |
| ג
חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.
ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ - כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ. |