.jpg){kind=link}
סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי..כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. (י"ג, י"ז)
סיכום
דָוִד מתלונן לה' שעזב אותו והרחיק ממנו את ישועתו. הוא מתאר את עליבותו ואת ההשפלות שהוא סובל מהאנשים ומאויביו שמקיפים אותו כמו חיות טורפות. הוא קורא להגנת ה' הנמשל לאָדָם המאמץ תינוק נטוש. בחלק השני של המִזְמוֹר דָוִד מהלל את ה' ומקריב לו מול כל העַם. גם הגויים החיים בקצוות העולם, והמתים שוכני העָפָר משתחווים לה'.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. 'אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר' הוא אולי שם של לחן מוכר או של כלי נגינה. |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| חלק א: דָוִד מתלונן לה' שעזב אותו והרחיק ממנו את ישועתו, למרות זעקותיו\שאגותיו. ה' לא עונה לו למרות שדָוִד קורא לה' כל היום והלילה בלי הפסקה\דוּמִיָּה. |
| ב
אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
ג אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי. |
| ה' יושב במקום קודשו, והוא מָקוֹר (או מֻשָּׂא) התהילה של העַם שבטח בו כבר בימי אבות האומה, וה' חילץ\הפליט אותם מצרות. העַם זעק לעזרת ה' ובִּטְחוֹנָם בו לא היה לשוא. |
| ד
וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.
ה בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ. |
| דָוִד מרגיש את עצמו בְּשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה - הוא כאילו תוֹלַעַת ולא בן אָדָם, וזוכה לחֶרְפָּה\בּוּז\לָעַג של אלה שרואים אותו, ופוערים\פוטרים את פיהם ומניעים את ראשם תוך אמירת דברי הלעג: פְּנֵה\גֹּל לה' שיחלץ\יְפַלְּט\יציל אותך כי הוא רוצה בך (אמירה נלעגת לאור מצבו השפל של המשורר). |
| ז
וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם.
ח כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. ט גֹּל אֶל יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ. |
| דָוִד טוען שהוא כמו תינוק שהושלך ונאסף ע"י ה' שאימץ אותו. ה' עזר להוציא\להגיח את דָוִד מבטן אימו ולשים אותו בבטחה על שדיה. התינוק הושלך אל ה' ישר כשיצא מבטן אימו. לכן דָוִד מבקש שה' לא ירחק ממנו, כי הוא נמצא בצרה ואין אחר שיעזור לו. |
| י
כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי.
יא עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה. יב אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר. |
| פָּרִים אַבִּירֵי אזור הבָשָׁן (הידוע בבָּקָר המפואר הגדל בו, ראו למשל עָמוֹס פרק ד פסוק אעָמוֹס פרק ד פסוק א: א
שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה.
) מקיפים\סובבים\מכתרים את דָוִד ושואגים עליו כמו אריות. |
| יג
סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי.
יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. |
| גופו של המשורר נמס ונשפך כמו מים (או אולי הכוונה שהוא מטיל את מימיו מהתרגשות). עצמותיו נפרדות וְלִבּוֹ נמס בְּקִרְבּוֹ כמו דּוֹנַג. חִכּוֹ של דָוִד (החֵךְ שלו, ששובש אולי ל'כֹּחִי') נעשה יבש כמו חרס, ולשונו נדבקה ללסתות\מַלְקוֹחָים שלו, וה' הביא אותו עד שפת הקבר. |
| טו
כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.
טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. |
| חבורה\עֵדָה של עושי רעות מקיפה את דָוִד כמו כְּלָבִים וכמו אריה. ידיו ורגליו וכל עצמותיו נחשפות למבטם של התוקפים, והם מחליטים איך לחלק ביניהם את בגדיו ע"י הטלת גורל (כמו שעושים לחילי אויב שנפלו בקרב). |
| יז
כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.
יח אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי. יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. |
| דָוִד מבקש מה', שהוא מקור כוחו\אֱיָלוּתו, לא להתרחק ממנו ולמהר\לָחוּשׁ לעזרתו, להציל את חייו\נפשו\יְחִידָתו מֵחֶרֶב או מאותו כֶּלֶב, אריה, וקרני הרְאֵם התוקפים אותו. |
| כ
וְאַתָּה יְהוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. |
| חלק ב דָוִד יהלל את שם ה' בציבור\בקָהָל העַם (אחיו). הוא קורא לכל העַם\זֶרַע-יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל היראים את ה' להלל, לכבד ולירוא\לגוּרו את ה'. כי ה' לא זִלְזֵל\בָזָה או תיעב\שִׁקַּץ את עֱנוּת (תפילת או עינויי) העָנִי ולא התחמק ממנו כששמע את שַׁוְעָתוֹ לעזרה. |
| כג
אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ.
כד יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל. כה כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. |
| תְּהִלַּת דָוִד בקְהַל העַם באה לו מה', ולכן הוא יקריב בציבור המאמינים את קורבנות הנדרים (שנדר להקריב אם ה' יושיע אותו). הצנועים\עֲנָוִים דורשי ה' יזכו לאכול ולשבוע (מהזבחים?) ולהלל את ה' על עזרתו וְלִבָּם יִחְיֶה\יִשְׂמַח לנצח. |
| כו מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. |
| גם הגויים החיים בקצוות העולם\האָרֶץ יכירו בה' וְיִשְׁתַּחֲווּ לפניו, כי ה' מושל גם בַּגּוֹיִם. |
| כח
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל יְהוָה כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם.
כט כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. |
| אפילו המתים\יוֹרְדֵי-העָפָר, שגוויותיהם מדשנות את האדמה ושה' כבר לא מחיה את נשמותיהם, יאכלו (מהזבחים?), יִּשְׁתַּחֲוּוּ\יִכְרְעוּ לפני ה'. גם צאצאי\זֶרַע המתים יעבדו את ה' ויספרו לָנֶצַח על צִדְקָתוֹ שעָשָׂה לַדּוֹרות הבאים. |
| ל
אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה.
לא זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Arabian oryx (Oryx leucoryx), by Charles J Sharp
[CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי (כ"ב)