פרטי היוצר\ת
Yintan at English Wikipedia (see page for author info) [CC-BY-4.0], via Wikimedia Commons
קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ (י"ט)
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. (כ-כ"א)
סיכום
המשורר סובל וצועק לעזרת ה'. הוא נזכר בימים שבהם זכה לקרבת ה', ותוהה האם תַּמּוּ לָנֶצַח חסדי ורחמי ה'. המשורר מספר על הפלאים שה' עשה בעבר למען עַמּוֹ: ה' הופיע והפחיד את מי הַיָּם, הביא גשם, רעם, וברקים, ורַעַשׁ-אדמה. ה' עשה דרך בַּיָּם, והנחה בה את העַם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במעבר ים סוף).
תקציר
| כותרת: יְדוּתוּן ואָסָף נמנו שְׁנֵיהֶם עם הלְוִיִּים המשוררים שבמקדש. לא ברור אם הם שיתפו פעולה בכתיבת המִזְמוֹר ובביצועו, או שאולי "יְדוּתוּן" כאן הוא בעצם שם של כלי נגינה או הוראת ביצוע כלשהי לַמְנַצֵּחַ (ראו על יְדוּתוּן ואָסָף בדף הספר). |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל
ידיתון [יְדוּתוּן] לְאָסָף מִזְמוֹר.
|
| המשורר צועק בקול לעזרת ה' ומבקש שיאזין לו. ביום צָרָה הוא מחפש\דורש אותו, ובסערת הרגשות שלו בלילה יָדוֹ מַגִּירָה\נוטפת זיעה ללא הפוגה, ונפשו ממאנת להתנחם. |
| ב
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי.
ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי. |
| המשורר נזכר (בימים בהם ה' היה לצידו) והוֹמֶה (משמיע קול צער), וּמְדַבֵּר\משוחח דברי תלונה (שִׂיחַ), כשנפשו מתעלפת\מתעטפת. המילה 'סֶלָה' כאן ובהמשך היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר, המבדילה בין חלקיו המוזיקליים. |
| ד
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה.
|
| ה' החזיק את העפעפיים\שְׁמֻרוֹת-העיניים של המשורר פתוחות כך שלא יוכל לְהֵרָדֵם, והמשורר נסער\נפעם ואינו יכול לדבר (מרוב זעזוע). המשורר הִרְהֵר בימי העבר הקדום, בשנים רחוקות כִּימֵי הָעוֹלָם, ונזכר בלילות שבהם ניגן (לה'). כך המשורר שוחח עם עצמו בְּלִבּוֹ, ורוחו חיפשה את ימי הַקִּרְבָה לה'. |
| ה
אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר.
ו חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים. ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. |
| המשורר תוהה האם לָנֶצַח ה' יזנח אותו ולא יוסיף עוד לקבל אותו ברצון? האם נגמר\אפס לָנֶצַח החסד של ה', וה' גָּמַר לאמר את דבריו הטובים לָנֶצַח\לְדֹר-וָדֹר? האם ה' שכח להיות חַנּוּן\רַחוּם כמנהגו, וְסָגַר\קָפַץ את רַחֲמָיו בְּכַעֲסוֹ\אַפּוֹ? |
| ח
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד.
ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר. י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה. |
| המשורר אומר שתחינתו\חַלּוֹתוֹ היא שֶׁיַּחְזְרוּ\יִשְּׁנוּ הימים בהם ה'\עֶלְיוֹן עזר לו ביד ימינו החזקה. המשורר זוכר את מעשי\מַעַלְלֵי הפלא שה' עשה בעבר\מִקֶּדֶם, ומהרהר\הוגה ומדבר על פועלו\עֲלִילוֹתיו של ה'. |
| יא
וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן.
יב אזכיר [אֶזְכּוֹר] מַעַלְלֵי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ. יג וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה. |
| מקומו של ה' הוא קדוש, ואין אלוהים אחרים גדולים כמוהו. הוא האלוהים שעשה את הפלאות בעולם, והוא הודיע על עֻזּוֹ\חוזקו\גבורתו בין העַמִּים בעולם (למשל מצרים) כאשר גאל בזרועו החזקה את העַם - בני יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. |
| יד
אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים.
טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ. טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה. |
| המַּיִם ראו את ה' ונבהלו\יָחִילוּ, וגם תהומות הַיָּם געשו\רָגְזוּ (מפחד מראהו של ה'). העננים\עָבוֹת נטפו\הזרימו מַּיִם, השמיים\שְׁחָקִים השמיעו קולות (רַעַם), והברקים\חֲצָצִים של ה' התהלכו בשמיים. קוֹל הרַעַם הרעיש כמו גַּלְגַּל דּוֹהֵר, הבְרָקִים האירו את העולם\תֵּבֵל, והָאָרֶץ רעדה\רָגְזָה בְּרַעַשׁ-אדמה. |
| יז
רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת.
יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ. יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ. |
| ה' עשה לו דרך\שביל בְּמַיִם רַבִּים, ולא השאיר עקבות כְּשֶׁצָּעַד בהם. הוא הִנְחָה את העַם בדרך שֶׁבַּמַּיִם באמצעות יָדָם של מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במעבר ים סוף). |
| כ
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ
ושביליך [וּשְׁבִילְךָ] בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ.
כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ז | אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. |
| כ | בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ. |