יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. (י"ט-כ)
פרטי היוצר\ת
Gyps fulvus, by Markel Olano, goierritarra1 [CC-BY-SA-2.0], via Wikimedia Commons
תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי (ה)
סיכום
דָוִד מברך את ה' על החסד הרב לו הוא זוכה. ה' גומל למאמיניו הרבה מעבר למה שמגיע להם בהתחשב בחטאיהם הרבים. הוא סולח להם כי הם הרי עשויים עָפָר וחייהם קצרים כמו עשב. לכן ה' מעטר את חייהם בחֶסֶד וברַחֲמִים, שהם בין התכונות של ה' כפי שהם נמנו לפני מֹשֶׁה בהר סִינַי. לסיום, נזכר כֵּס מלכותו של ה' בשמיים, וכל המלאכים בְּפָמַלְיָתוֹ נקראים לברך את ה'.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. המשורר מדרבן את נפשו ואת כל איבריו הפנימיים\קְרָבַיו (מקום המחשבה והרגש) לברך את ה'. אַל לנפשו לשכוח את כל הגמול שקיבלה מה', אשר סלח לה על כל עוונותיה, וריפא את כל התחלואים של המשורר (למרות עוונותיו). |
| א
לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.
ב בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו. ג הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. |
| ה' גאל את נפש המשורר מהשַּׁחַת (בור הקבר), ועיטר\קִישֵּׁט את חָיֶיהָ בחֶסֶד וברַחֲמִים. ה' השְׂבִּיַע בדברים טובים את הנפש (המילה "עֶדְיֵךְ" כאן קשה לפירוש - אולי הָעֲדָיִים\תכשיטים הטובים שבהם ה' עיטר את הנפש, כלומר החֶסֶד והרַחֲמִים). אז הנפש תחדש את נעוריה, כמו נֶּשֶׁר. הנֶּשֶׁר מחליף את נוצותיו כל שנה (כמו ציפורים רבות אחרות, בתהליך הנקרא moulting). יתכן אבל שהכוונה כאן שהנפש תהיה שוב חזקה כנֶּשֶׁר. |
| ד
הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים.
ה הַמַּשְׂבִּיַע בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי. |
| ה' עושה משפט צדק לכל העֲשׁוּקִים. הוא הודיע לעַם באמצעות מֹשֶׁה את דרכי התנהגותו. הכוונה כאן למסופר ב שְׁמוֹת פרק ל"ד פסוקים ה-זשְׁמוֹת פרק ל"ד פסוקים ה-ז: ה
וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָה.
ו
וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
ז
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
כשה' מנה לפני מֹשֶׁה את תכונותיו המובאות גם כאן: ה' הוא רחמן, סבלני\אֶרֶךְ-אַפַּיִם, ונוטה חסד. ברשימת התכונות שקיבל מֹשֶׁה, נאמר גם שה' זוכר חסד לאלפי דורות, אך מעניש חטאים עד דור רביעי. כאן נמסר רק שה' לא נוטר טינה לָנֶצַח לחוטאים ולצאצאיהם. |
| ו
עֹשֵׂה צְדָקוֹת יְהוָה וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים.
ז יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו. ח רַחוּם וְחַנּוּן יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד. ט לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר. |
| ה' לא גָּמַל לנו (לעַם) עונש כפי שהיה מגיע לנו לפי גודל חֲטָאֵינוּ. כי החסד של ה' כלפי מאמיניו\יְרֵאָיו גבוה כמו השמיים (מושב ה') מעל הָאָרֶץ (מושב בני האָדָם החוטאים). ה' "הִרְחִיק" מהעַם את פשעיו כמו שמִזְרָח רחוק מִמַּעֲרָב, וזאת כיוון שהוא מרחם על מאמיניו כמו אָב המרחם על בָּנָיו (וסולח להם על חטאיהם ברוב חסדו). |
| י
לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ.
יא כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. יב כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ. יג כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהוָה עַל יְרֵאָיו. |
| ה' מרחם כך עלינו, כי הוא יודע את יצר הרע של בני האָדָם, וזוכר שאֲנָחְנוּ רק עשויים מעָפָר. מספר ימי החיים של בני אֱנוֹשׁ קצרים כמו חָצִיר\עשב, או צִיץ\נבט אשר רק מספיק להציץ מעל האדמה, וכבר הרוּחַ מעיפה אותו למקום לא ידוע. |
| יד
כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ.
טו אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ. טז כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. |
| ולעומת קוצר ימי חיי האָדָם, הרי חסדו של ה' היה קיים תמיד\מֵעוֹלָם, וגם יהיה ניתן תמיד\עַד-עוֹלָם למאמיניו\יְרֵאָיו\שֹׁמְרֵי-בְרִיתוֹ\עוֹשֵׂי-פקודותיו ולצאצאיהם. |
| יז
וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים.
יח לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם. |
| ה' הֵכִין את כס מלכותו בַּשָּׁמַיִם, ומשם הוא מולך\מושל בעולם כֻּלּוֹ. המשורר קורא למלאכים\שליחים\עֹשֵׂי-דְבָרוֹ של ה', הגיבורים רבי הכֹחַ, לברך את ה' ולשמוע את מצוותיו. כך המשורר קורא גם לכל הפמליה של ה' - צבא מְשָׁרְתָיו, לעשות את רצונו, ולברכו על מעשיו הנפלאים בכל תחומי מלכותו (בעולם כֻּלּוֹ). המשורר מסיים את המִזְמוֹר כפי שפתח אותו (בפסוק א') ומדרבן את נפשו לברך את ה'. |
| יט
יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה.
כ בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. כא בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. כב בָּרֲכוּ יְהוָה כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
| פסוקים | ||
|---|---|---|
| ב | בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו. | |
| ט"ו | אֱנוֹשׁ - כֶּחָצִיר יָמָיו, כְּצִיץ הַשָּׂדֶה - כֵּן יָצִיץ. |