תְּהִלִּים קמ”ו

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Cantoria Della Robbia OPA Florence. By Yair Haklai [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons

הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה. אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי (א)

סיכום

המשורר קורא לקהל ולעצמו להלל את ה' בעודו חי. הוא ממליץ לקהל לא לבטוח בישועה שתבוא מבני אָדָם, ואפילו מהמכובדים שבהם, כיוון שסופם למות בעצמם. עדיף לבטוח בה', כי הוא ברא את העולם, והוא שומר בנאמנות על נאמניו. ה' עוזר לחלשים הצַדִּיקִים (עֲשׁוּקִים, רְעֵבִים, אֲסוּרִים, עִוְרִים, כְּפוּפִים, גֵּר, יָתוֹם, וְאַלְמָנָה), ומכשיל את הרְשָׁעִים. וכך הוא ימלוך לָנֶצַח מצִיּוֹן.

תקציר

כותרת: המשורר קורא לקהל ולעצמו להלל את ה'. המשורר מצהיר שיהלל וִיזַמֵּר לה' כל עוד הוא חי.

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה.
ב אֲהַלְלָה יְהוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.

המשורר ממליץ לקהל לא לבטוח בישועה שתבוא מנכבדי העַם (הנְדִיבִים), כי הם רק בני אָדָם שאין בְּיָדָם ישועה שהם יכולים לתת מִמֶּנָּה לאחרים (בְּנִגּוּד לה'). סופו של האָדָם הנכבד גם כן למות, ואז תצא ממנו רוּח חייו, הוא ישוב להיות עפר באדמה, וביום מותו יאבדו לו עֶשְׁתֹּנֹתָיו\מחשבותיו.

ג אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.
ד תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.

מאושר הוא האָדָם אשר ה', אלוהי יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל, עוזר לו, ואשר ה' הוא המקור שעליו הוא סומך כדי לקבל את מזונו (ראו "שִׂבר" במובן של חֲלוּקַּת מזון בפרק הקודם בפסוק ט"ו, וב).

ה אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יְהוָה אֱלֹהָיו.

כי ה' הוא בורא השָׁמַיִם, האָרֶץ, הַיָּם, וכל הַחַי שבהם, ושומר בנאמנות על הבטחותיו לָנֶצַח (ולכן ניתן לבטוח בו, בניגוד לבטחון שָׁוְא בִנְדִיבִים).

ו עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם.

כאן מובאות דוגמאות לעזרת ה': ה' עושה מִשְׁפָּט צֶדֶק לְאֵלֶּה שהחזקים עשקו אותם, מאכיל את הרְעֵבִים, ופותח\מַתִּיר את השלשלאות שבהן קשורים האסירים. הוא פוקח את עיני העִוְרִים כדי שיוכלו לראות, ומזקיף את הגב של הַכְּפוּפִים מרוב מעמסות החיים. הוא שומר ומעודד את החלשים בַּחֶבְרָה - הגֵּר, היָתוֹם, וְהאַלְמָנָה. כך הוא אוהב את הצַדִּיקִים, בעוד שאת דרכם של הרְשָׁעִים הוא מְעַקֵּם\מעַוֵּת (כדי שֶׁיִּכָּשְׁלוּ ויפלו בה).

ז עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים.
ח יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים.
ט יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת.

לְסִכּוּם, המשורר מצהיר שה', האלוהים של צִיּוֹן (אשר אליה הוא פונה, ואשר תושביה נוכחים בקהל), יִמְלֹךְ לָנֶצַח, וקורא לקהל להלל את ה'!

י יִמְלֹךְ יְהוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

	פסוקים
	א	הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה.
	ד	תֵּצֵא רוּחוֹ - יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.