סיכום
בעבר, ה' רצה את טובת הָאָרֶץ, סלח לחטאי העַם, והשיב אותם לארץ מהגלות. לכן, המשורר מבקש שה' שוב יפסיק לכעוס על העַם ויראה למאמיניו את חסדו. בעתיד ההַרְמוֹנִי שיבוא אז, ה"חֶסֶד" וה"אֱמֶת" יִפָּגְשׁוּ, וה"צֶדֶק" וְה"שָׁלוֹם" יְנַשְּׁקוּ זה לזה. ה' יעניק לעַם מִכָּל טוּב, והָאָרֶץ תניב להם יבולים טובים. כך ה"צֶדֶק" יִשְׁתַּקֵּף מבעד לשמיים, ויצעד לפני ה'.
תקציר
כותרת: מִזְמוֹר של הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח (ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ו פסוקים ט"ז-ל"בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ו פסוקים ט"ז-ל"ב: טז
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יְהוָה מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן.
יז
וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם.
יח
וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל.
יט
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ.
כ
בֶּן ציף [צוּף] בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי.
כא
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה.
כב
בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח.
כג
בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל.
כד
וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל יְמִינוֹ אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן שִׁמְעָא.
כה
בֶּן מִיכָאֵל בֶּן בַּעֲשֵׂיָה בֶּן מַלְכִּיָּה.
כו
בֶּן אֶתְנִי בֶן זֶרַח בֶּן עֲדָיָה.
כז
בֶּן אֵיתָן בֶּן זִמָּה בֶּן שִׁמְעִי.
כח
בֶּן יַחַת בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן לֵוִי.
כט
וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן קִישִׁי בֶּן עַבְדִּי בֶּן מַלּוּךְ.
ל
בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶן אֲמַצְיָה בֶּן חִלְקִיָּה.
לא
בֶּן אַמְצִי בֶן בָּנִי בֶּן שָׁמֶר.
לב
בֶּן מַחְלִי בֶּן מוּשִׁי בֶּן מְרָרִי בֶּן לֵוִי.
). |
א
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.
|
בעבר, ה' רצה את טובת הָאָרֶץ, והשיב את בני עַם יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב השבויים בגלות. הוא נָשָׂא את חטאי העַם מעליהם (כלומר סלח להם) וְכִיסָה\הסתיר את החטאים. ה' אז אסף את כָּעֲסוֹ\עֶבְרָתוֹ וחזר בו מהַכַּעַס\חֲרוֹן שבאפו (מקום הַכַּעַס). המילה 'סֶלָה' כאן היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר, המבדילה בין חלקיו המוזיקליים. |
ב
רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ
שבות [שְׁבִית] יַעֲקֹב.
ג נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה. ד אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ. |
המשורר קורא לה' המושיע לחזור\לָשׁוּב לעַם כמו בעבר, ולבטל\להָפֵר את הַכַּעַס שיש לו עליהם. האם לְעוֹלָם ה' יכעס\יֶאֱנַף על העַם, וימשוך את הכעס שיש לו בְּאַפּוֹ לאורך דורות על דורות? המשורר בטוח שֶׁהֲרֵי ה' ישוב להחיות את העַם, ושהעַם ישמח באלוהיו. לכן המשורר קורא לה' להראות לעַם את חסדו ולתת לו מישועתו. |
ה
שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ.
ו הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר. ז הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ. ח הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ. |
המשורר ישמע את דברי ה' (המתקיימים תמיד) ולפיהם יבוא שָׁלוֹם לעַם ולמאמיניו, והם לא יָשׁוּבוּ עוד לחטוא מתוך טִפְּשׁוּת\כְּסִילוֹת. אכן, ישועת ה' קרובה לבוא למאמיניו\ירֵאָיו, שֶׁיִּזְכּוּ לַשּׁוּב וְלִשְׁכֹּן בְּכָבוֹד בָּאָרֶץ. |
ט
אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְהוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה.
י אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. |
אז (בעתיד ההַרְמוֹנִי שצפוי לבוא) ה"חֶסֶד" וה"אֱמֶת" יִפָּגְשׁוּ, וה"צֶדֶק" וְה"שָׁלוֹם" יְנַשְּׁקוּ זה לזה. ה"אֱמֶת" תצמח מהָאָרֶץ (כי העַם ישוב ללכת בדרכי ה'), ואז ה"צֶדֶק" של ה' יִשְׁתַּקֵּף מבעד לשמיים (כשה' יעשה צֶדֶק לָעַם). |
יא
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.
יב אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. |
אז, ה' גם יעניק לעַם מִכָּל טוּב, והָאָרֶץ תניב להם יבולים טובים. ה"צֶדֶק" יצעד לפני ה', וכך ישים את צעדיו\פְּעָמָיו בדרך ה' (כי הצֶדֶק נעשה בדרכי ה'). |
יג
גַּם יְהוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ.
יד צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
י"א | חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. |
י"ב | אֱמֶת - מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק - מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. |