תְּהִלִּים מ”ב

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Les Très Riches Heures du duc de Berry, Folio 97v [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים (ב)

סיכום

כמו שאַיָּל משתוקק למי הנחל, כך המשורר הגולה מירושלים (באזור החֶרְמוֹן) משתוקק שוב לקרבת ה' כפי שחווה בעבר במקדש. הקולות של שִׁטְפֵי המים באזור גָּלוּתוֹ מציפים את המשורר ברגשות געגועים. אבל, הוא מעודד את נפשו שעוד יזכה להודות לה' מוּל פָּנָיו. המִזְמוֹר ממשיך בפרק הבא.

תקציר

כותרת: מִזְמוֹר של הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח (ראו ), הנועד להשְׂכִּיל\לְהַחְכִּים את השומע.

א לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח.

כמו שאַיָּל (או אַיָּלָה) עורג\משתוקק\מתענג על מי הנחל, כך נפש המשורר עורגת ו"צְמֵאָה" אל ה'. המשורר (הנמצא בגלות) תוהה מתי יוכל כבר לבוא למקדש ולראות את פָּנָיו?

ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
ג צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים.

בינתיים הוא "אוכל" כמו לֶחֶם את דמעותיו הזולגות ביום ובלילה, כאשר אויביו (הגויים ביניהם הוא גולה?) לועגים לו ושואלים איפה אלוהיו שאמור לעזור לו? נפש המשורר "נשפכת" ברגשות כשהוא נזכר באירועים אֵלֶּה (לעג הגויים או הזכרונות מהמקדש להלן): בעבר המשורר נהג לעבור\לצעוד בַּסָּךְ (בשַׁיָּירָה?) ודִּדָּה בצעדים קטנים עד המקדש, כדי לשיר שם בשמחה יחד עם שאר הָמוֹן החוֹגֵגים ('הָמוֹן' יכול גם להתפרש כ'הֶמְיַית'\רעש החוֹגֵגים).

ד הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.
ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג.

הפזמון החוזר בסוף כל אחד מ3 הבתים של המִזְמוֹר (כאן, בפסוק י"ב להלן, ובסוף הפרק הבא). שתי ההופעות הבאות של הפזמון מסתיימות בצירוף 'פָּנַי וֵאלֹהָי', ולכן גם כאן משערים שחל שיבוש ו'אֱ‍לֹהַי' זז בטעות לראשית הפסוק הבא.

המשורר שואל את נפשו, למה היא מִתְכּוֹפֶפֶת\מִשְׁתּוֹחַחַת ונאנחת\הוֹמָה בצער? הוא קורא לה להתעודד ולקוות\לְהוֹחִיל לעזרת ה', כי המשורר עוד יזכה להודות לה', ופני אלוהיו יהיו ישועתו (כשיראה אותם במקדש - ראו פסוק ג').

ו מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו.

המשורר מתלונן לפני ה' על נפשו שהִתְכּוֹפְפָה מרוב געגועים אליו, בהיותו גּוֹלֶה (מירושלים) באזור נהר היַרְדֵּן והחֶרְמוֹן, ש'מִצְעָר' הוא אולי כִּינּוּי לאחד מפסגותיו (כִּינּוּי המתאים למצב המשורר). שם תְּהוֹם מַיִם אחת קוראת לתְּהוֹם אחרת לְקוֹל שטף הַמַּיִם (מַפָּלִים הנופלים ממקווה אחד למשנהו?). שם הגלים הגדולים\מִשְׁבָּרִים מציפים את המשורר (בסערת רגשות).

ז אֱ‍לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר.
ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.

המשורר מקווה שה' יצַוֶּה על חַסְדּוֹ לבוא אליו בַּיּוֹם, ואז הוא ישיר תְּפִלָּה לה' בַּלַּיְלָה.

ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שירה [שִׁירוֹ] עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי.

המשורר שואל את ה', שהוא מגינו\סַלְעו היחידי, למה שכח אותו וגרם לו להתהלך בפנים קודרות בגלל לחצו של האוֹיֵב (שהגלה אותו?). הוא סובל מכאבי מוות בְּעַצְמוֹתַיו בגלל הגידופים שאויביו\צוֹרְרָיו מגדפים אותו, כשהם שואלים איפה אלוהיו שאמור לעזור לו? (ראו גם פסוק ד').

י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב.
יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.

הפזמון החוזר. ראו פסוק ו' למעלה.

יב מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

	פסוקים
	ב	כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.