סיכום
מִזְמוֹר זה הוא הפרק הארוך ביותר בתנ"ך, עם 176 פסוקים המסודרים באַקְרוֹסְטִיכוֹן של 22 בתים בני 8 פסוקים (הפסוקים בכל בית פותחים באותה אות, המתקדמת מבית לבית). כל פסוק מדבר על התורה המופיעה באחד מהכינויים - תּוֹרָה, עֵדוּת, פִּקֻּדִים (פקודות), חֻקִּים, מִצְווֹת, מִשְׁפָּטִים, דְּבָרִים, אִמְרוֹת, או דֶּרֶךְ. גם המסרים חוזרים על עצמם בדרכים שונות. למשל, המשורר רוצה ללמוד ולשמור על התורה כי היא צודקת, משמחת, ומחכימה, והוא מקווה שתבוא לו הישועה מאויביו הלא-מאמינים, כפי שה' הבטיח לנאמניו.
תקציר
| מאושרים הם אֵלֶּה שדרכם תמימה מחטאים, היא דרך התורה. מאושרים הם גם אֵלֶּה השומרים\נוצרים את תורתו ומחפשים\דורשים את ה' בכל לִבָּם. וגם אֵלֶּה שלא עשו\פָעֲלוּ חטא\עַוְלָה והלכו בדרך ה', היא דרך המצוות, שאותן ה' צִוָּה לשמור בקפדנות. |
| א
אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה.
ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ. ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד. |
| לכן (כיוון שהמשורר גם כן רוצה להיות מאושר) הוא מבקש\מאחל שדרכיו יתבססו\יִכֹּנוּ על שמירת המצוות. אז, כשהוא יביט ויבצע את המצוות, הוא לא יתאכזב\יבוֹשׁ (מתקוותו להיות מאושר). הוא יודה לה' בכנות\בְּיֹשֶׁר-לֵבָב כשהוא יִלְמַד את תורת הצדק שלו, והוא מבקש שה' לא יעזוב אותו לזמן רב כי הוא שומר את תורתו. |
| ה
אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ.
ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ. ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד. |
| איך נער חסר נסיון יעשה שדרכו\אָרְחוֹ תהיה זַכָּה? התשובה: עליו לשמור את המצוות. לכן המשורר מחפש\דורש את ה' בכל לִבּוֹ, והוא מבקש שה' לא יגרום לו לשגות בבצוע המצוות. הוא שומר\מצפין בְּלִבּוֹ את המצוות כדי שלא יחטא. |
| ט
בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ.
י בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ. יא בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ. |
| המשורר מברך את ה' ומבקש שילמד אותו את המצוות, ואז המשורר גם ילמד אותן לאחרים. המשורר שמח על המצוות כמו על עושר רב. הוא מדבר על המצוות ומביט בהן, משתעשע\מתענג בהם ולא שוכח אותן. |
| יב
בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
יג בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי פִיךָ. יד בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל הוֹן. טו בְּפִקֻּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹרְחֹתֶיךָ. טז בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ. |
| המשורר מבקש שה' יגמול לו ויאריך את חייו, כדי שימשיך לשמור על תורתו. ה' יסיר מחסום מעל עיניו (יגלה את עיניו) וכך הוא יוכל לראות את הנִפְלָאוֹת הנסתרות שבתורת ה'. המשורר ממשיל את עצמו לגֵּר זר בארץ (כיוון שהוא רק אורח לזמן קצר בין החיים) ולכן הוא מבקש שה' לא יסתיר מפניו את המצוות (אלא יגלה את עיניו). |
| יז
גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ.
יח גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. יט גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ. |
| נפש המשורר נשחקה\נגרסה מרוב תאווה תמידית לתורת ה'. ה' גער על הרשעים\זֵדִים האֲרוּרִים\מקוללים, השוגים בבצוע המצוות. |
| כ
גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.
כא גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ. |
| המשורר מבקש שה' יסיר מעליו את החֶרְפָּה\בוּז מהם הוא סובל כעת, כי כך מגיע לו בגלל שהוא שומר על המצוות. אפילו אם שָׂרִים (מנהיגים חשובים) ישבו וידונו במשורר, המשורר עדיין יחשוב וידבר רק על התורה. היא מקור התענוג\שעשוע של המשורר והיא נמשלת ליוֹעֵץ שלו. |
| כב
גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָרְתִּי.
כג גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. כד גַּם עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִי. |
| נפש המשורר נצמדת לעָפָר (הקבר), והוא מבקש מה' להחיות אותו כפי שאמר שיעשה לנאמניו. המשורר סיפר לה' על מעשיו הטובים, וה' ענה לקריאת העזרה שלו. לכן, המשורר מבקש שה' ילמד אותו את המצוות, ויביא אותו להבנתן בְּבִינָתוֹ, ואז המשורר ידבר על נפלאות ה'. |
| כה
דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ.
כו דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. כז דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ. |
| נפש המשורר דלפה והתייבשה מרוב צער\תּוּגָה והוא מבקש שוב מה' להחיות\לקיים אותו כפי שהבטיח לנאמניו (כמו בפסוק כ"ה). הוא מבקש שה' יסיר אותו מדרך השקר אם יִטֶּה אליה, ושיעניק\יחונן לו את התורה. המשורר בחר בדרך האמונה בה' והוא מְשַׁווה לנגד עיניו את המצוות כל הזמן. |
| כח
דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ.
כט דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי. ל דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי. |
| המשורר נצמד למצוות ולכן הוא מבקש מה' לא לאכזב אותו. הוא לא רק הולך בדרך האמונה והמצוות, אלא אפילו רץ בה בהתלהבות, כי ה' מרחיב את לִבּוֹ (בידיעת המצוות). |
| לא
דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ יְהוָה אַל תְּבִישֵׁנִי.
לב דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי. |
| המשורר מבקש שה' ילמד\יורה אותו את המצוות, ויביא אותו להבנתן בְּבִינָתוֹ, ידריך אותו בדרך\נתיב המצוות, ויטה את לִבּוֹ אליהן (ולא לדרך של בצע כסף, המושג בדרכי חטא). אז המשורר ישמור\ינצור את המצוות בעקביות, ובכל לִבּוֹ, כי אותן הוא רוצה\חפץ. |
| לג
הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב.
לד הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב. לה הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי. לו הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע. |
| המשורר מבקש שה' יסיט את עיניו מלראות שקר (ולהתפתות אליו), ויַחֲיֶיה אותו. הוא מבקש שה' יקיים את הבטחתו שהבטיח לנאמניו היְרֵאִים אותו. גם המשורר ירא\יגור את ה', ומשפטיו\מצוותיו טובים בעיניו, ולכן הוא מבקש שה' יעביר ממנו את חֶרְפָּתו. המשורר חושק\מתאווה למצוות ה', ולכן הוא מבקש שה' ינהג בו בצדק ויַחֲיֶיה אותו. |
| לז
הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי.
לח הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ. לט הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים. מ הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי. |
| החסד והישועה באו על המשורר והצילו אותו, כפי שה' הבטיח לנאמניו. כך, מתוך בטחון בהבטחת ה', המשורר יכול לענות לאויביו המחרפים ומגדפים אותו. לכן הוא גם מבקש שה' לא ייקח (יציל) מפיו את דברי האמת שהוא יאמר לאויביו, כי הוא קווה הרבה זמן למשפט הצדק של ה' (נגד אויביו). |
| מא
וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ.
מב וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ. מג וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי. |
| המשורר ישמור על התורה לָנֶצַח, ויחפש וילמד (ידרוש) את המצוות, וכך הוא ירגיש שהוא נמצא במקום רחב ובלתי מוגבל (בָרְחָבָה). |
| מד
וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
מה וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי. |
| המשורר ידבר על המצוות ללא בושה גם אל מול מְלָכִים. הוא יתענג\ישְׁתַּעֲשַׁע במצוות, וירים את ידיו אליהן באהבה, וידבר עליהן בהתלהבות. |
| מו
וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ.
מז וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי. מח וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ. |
| המשורר מבקש שה' יזכור את הדברים שהביאו למשורר תקווה (ההבטחה להושיע את נאמניו). הוא התנחם בדברים אלה בזמן שהיה במצב שפל\עני, והם שהחזיקו אותו בחיים. רשעים\זֵדִים לעגו לו, ובכל זאת המשורר לא סטה\נטה מדרך התורה, כי הוא זכר תמיד את המצוות והתנחם בהם. |
| מט
זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
נ זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. נא זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי. נב זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם יְהוָה וָאֶתְנֶחָם. |
| רוח מרעידה (זַלְעָפָה) אחזה במשורר, מכִּוּוּנָם של הרשעים שנטשו את תורת ה'. אבל המשורר עצמו המשיך לשיר בשמחה את המצוות בביתו. גם בלילה המשורר זכר את שם ה' ושמר על התורה. הוא זכה בכל החסדים הללו כיוון ששמר נצר את המצוות. |
| נג
זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.
נד זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי. נה זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהוָה וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. נו זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי. |
| המשורר מצהיר שמְנַת-חֶלְקוֹ, בה הוא מסתפק בשמחה, היא ה' והשמירה על מצוותיו. הוא התפלל וביקש לפייס את ה' (חִלָּה את פניו) בכל לִבּוֹ, כדי שיחון\יסלח לו בפי שאמר שיעשה לנאמניו. |
| נז
חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ.
נח חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ. |
| המשורר תכנן\חישב את דרכו והשיב את רגליו לצעוד בחזרה לכוון המצוות. הוא מיהר\חש לשמור על המצוות. |
| נט
חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ.
ס חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ. |
| רשעים הקיפו\עִוְּדֻוּ את המשורר בחבלים, אבל הוא לא שכח את התורה, וקם כל לילה להודות לה' על משפט הצדק שעשה לו כנגד אותם רשעים. |
| סא
חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
סב חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. |
| המשורר הוא חברם של כל נאמני ה', היראים אותו ושומרים על מצוותיו. חסד ה' (הטוב שהוא מעניק לעולם) ממלא את הָאָרֶץ, ולכן המשורר מבקש שה' ילמד אותו את המצוות. |
| סג
חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ.
סד חַסְדְּךָ יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. |
| ה' עשה טוב למשורר כפי שהבטיח לנאמניו, ולימד אותו לדעת ולהאמין במצוות, שהיו למשורר כמו מַטְעַמִּים מתוקים. |
| סה
טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ יְהוָה כִּדְבָרֶךָ.
סו טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. |
| בעבר, המשורר היה שוגה בדבריו (או מתענה וטועה בדרכו), אבל עכשיו הוא שומר בנאמנות על המצוות. ה' הוא טוב וגם מביא טוב לנאמניו, ולכן המשורר מבקש שילמד אותו את המצוות. |
| סז
טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי.
סח טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. |
| רשעים\זֵדִים טפלו על המשורר עדות שקר, אבל הוא המשיך לשמור\לנצור על המצוות. לב אותם רשעים נהיה אטום מרוב שומן\חֵלֶב, בעוד המשורר המשיך להתענג על התורה. |
| סט
טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
ע טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי. |
| העינויים שה' עינה אותו כחלק מתהליך הלימוד של המצוות טובים למשורר, כי התורה הבאה מפי ה' עדיפה על אלפי כיכרות או מטבעות זָהָב וָכָסֶף. |
| עא
טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.
עב טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. |
| ה' יצר\עשה והקים\כונן את המשורר בידיו, ולכן הוא מבקש שה' יביא אותו להבנת המצוות בְּבִינָתוֹ. אז נאמני ה' היראים אותו יראו את המשורר, וישמחו כי הם יראו שהוא מייחל לקיום דברי ה' שוודאי יתקיימו (ולפיהם נאמניו יזכו לישועה). |
| עג
יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ.
עד יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. |
| המשורר יודע שהעינויים שהתענה בהם היו תוצאה של הצדק\אמונה של ה' (שהעניש אותו ודאי על חטאיו). לכן הוא מבקש כעת שה' ירחם עליו ויַחֲיֶיה אותו, כי עכשיו התורה היא התענוג\שעשוע שלו. |
| עה
יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי.
עו יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ. עז יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי. |
| הלוואי והרשעים יתאכזבו\יֵבֹשׁוּ, כי הם רצו לעוות את דינו בעדויות שקר. אז המשורר ידבר על הטוב שזכה בו בזכות המצוות, וגם ישובו אליו נאמני ה', היראים אותו ויודעים את מצוותיו. כך, לב המשורר יהיה תמים וללא פגם כשהמצוות יהיו בו, כדי שהוא עצמו לא יתאכזב (כמו הרשעים). |
| עח
יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ.
עט יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו [וְיֹדְעֵי] עֵדֹתֶיךָ. פ יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. |
| הנפש (לפעמים מילה זאת מופיעה במשמעות של "גרון") של המשורר נגמרה\כָּלְתָה וגם עיניו נגמרו והתייבשו מרוב בכי ודמעות. הוא בכה כיוון שהוא ייחל\קווה לקיום הבטחת ה' שינחם אותו במהירה (בזכות נאמנותו לה'). כי המשורר התייבש (מדמעות) כמו בקבוק מים מעור (נֹאד) המיובש בעשן\קִיטוֹר, אבל עם זאת הוא לא שכח את המצוות. |
| פא
כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
פב כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי. פג כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. |
| המשורר שואל - כמה ימים עוד ה' יגרום לו לסבול כך? מתי הוא כבר ישפוט ויעניש את רודפיו? רודפיו הרשעים\זֵדִים אשר אינם הולכים בדרכי התורה חפרו\כָּרוּ למשורר בור\שׁוּחָה כדי ללכוד אותו, ולרדוף אחריו בשקרים. זאת בעוד המשורר עצמו מכיר בצדק\אמונה של המצוות. לכן המשורר קורא לה' לעזור לו. |
| פד
כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּט.
פה כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ. פו כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי. |
| הרשעים כִּמְעַט חיסלו\כִּלּוּ את המשורר מהעולם, אבל הוא לא עזב את המצוות. לכן הוא מבקש שה' ינהג בחסד איתו ויַחֲיֶיה אותו, כדי שישמור על המצוות. |
| פז
כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ.
פח כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ. |
| דברי-ה'\הבטחתו-הנאמנה ניצבת בַּשָּׁמָיִם לָנֶצַח. ה' ברא והעמיד את האֶרֶץ, ועכשיו עומדים כל יושביה, עבדי ה', למשפט מולו. |
| פט
לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
צ לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד. צא לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ. |
| בלי התורה המענגת של ה', היה המשורר אובד במצבו השפל\בְעָנְיוֹ. הוא לעולם לא ישכח את המצוות, כי הן מֵחַיּוֹת אותו. המשורר מוסר את עצמו בידי ה' ומבקש שיושיע אותו, כי הוא נאמן לו ומחפש ולומד (דורש) את מצוותיו. |
| צב
לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
צג לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. צד לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי. |
| הרשעים קִוּוּ להרוג את המשורר, אבל הוא המשיך לחקור בבינתו את המצוות. לכל תכלית (מטרה שאנשים נכלים ושואפים אליה) הוא ראה את הסוף, בעוד שמצוות ה' הן רחבות עד אין קץ. |
| צה
לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן.
צו לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד. |
| המשורר אוהב מאוד את התורה, ומדבר עליה כל היום. המצוות עשו אותו חכם יותר מכל אויביו, והן תמיד זמינות לו. הוא החכים יותר מכל מוריו (או החכים מלימודיהם), כי הוא דן בענייני המצוות כל הזמן. הוא גם מתמלא חכמה\בִּינָה מלימודיו אצל הזקנים, כי הוא שומר\נוצר את המצוות (שהוא למד מהם). |
| צז
מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.
צח מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. צט מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִֿי. ק מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי. |
| המשורר כלא את רגליו מללכת בדרך\אֹרַח רעה. זאת כדי שישמור על המצוות, מהן הוא לא סר\זז כיוון שה' הוא שלימד אותו אותן. |
| קא
מִכָּל אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶךָ.
קב מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא סָרְתִּי כִּי אַתָּה הוֹרֵתָנִי. |
| המצוות שהמשורר מדבר עליהן נעימות לחֵךְ שלו, ומתוקות לפה שלו יותר מִדְּבַשׁ. הוא מתמלא חכמה\בִּינָה מלימוד המצוות, ולכן הוא שונא את דרך השָׁקֶר. |
| קג
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי.
קד מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל כֵּן שָׂנֵאתִי כָּל אֹרַח שָׁקֶר. |
| המצוות מאירות למשורר את דרכו, כמו נֵר לְרַגְליו. הוא נשבע לקיים את המצוות והוא יקיים שבועה זו. |
| קה
נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי.
קו נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. |
| המשורר התענה וסבל מאוד, והוא מבקש שה' יקיים את הבטחתו (לנאמניו) ויַחֲיֶיה אותו. הוא מבקש שה' יקבל ברצון את מה שהמשורר נשבע בפיו לתת לה' בהתנדבות (ראו פסוק ק"ו), ושילמד את המשורר את המצוות. |
| קז
נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ.
קח נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי. |
| המשורר היה בסכנה (ו"שָׂם את נפשו בכפו"), אבל כל הזמן לא שכח את התורה. הרשעים שמו לו מלכודת\פַּח (כמו בפסוק פ"ה), אבל המשורר לא תעה ולא סָר מדרך התורה. |
| קט
נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קי נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי. |
| המשורר קיבל את המצוות כמו נחלה לחיות בה לְעוֹלָם. הן מקור השמחה שבְּלִבּוֹ, ולכן לִבּוֹ נטה לכוון קיום המצוות, לְעוֹלָם ובעקביות. |
| קיא
נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה.
קיב נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב. |
| המשורר שונא מחשבות מסועפות ועקומות ומלאות לבטים, אבל אוהב את התורה. ה' הוא המסתור והמגן שלו, והוא מצפה לקיום דברי ה' (שהבטיח להושיע את נאמניו). |
| קיג
סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קיד סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי. |
| המשורר קורא לרשעים, עושי הרעות, לסור ממנו, בעוד הוא ימשיך לשמור\לנצור את המצוות. הוא מבקש מה' לתמוך\לסמוך\לסעוד אותו, להחיות אותו כפי שהבטיח. ה' יושיע אותו, ואז המשורר לא יתאכזב\יבוש מתקוותו\שברו, ויוכל לפנות\לשעות לעיסוק תמידי במצוות. |
| קטו
סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי.
קטז סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי. קיז סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד. |
| ה' הכביד\סָלַה על כל השוגים וסוטים מדרך המצוות, כי דרך הרמאות שלהם מלאת שקר. ה' השבית והשמיד את הרשעים, הנמשלים לסיגים - פסולת מתכת, ולכן המשורר אוהב את המצוות (כמו בפסוק קי"ג). שיער הגוף שלו סומר\מזדקף מרוב פַּחַד\יִרְאָה מפני משפטו של ה'. |
| קיח
סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם.
קיט סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ. קכ סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי. |
| המשורר מצהיר שהוא נהג בצדק, ולכן הוא מבקש מה' לערוב לו, ולא לתת אותו בידי אויביו הרשעים\זֵדִים העושקים אותו. |
| קכא
עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי.
קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים. |
| עיני המשורר נגמרו\כלו מרוב בכי ודמעות (כמו בפסוק פ"ב) בתקווה לישועת ה', ולקיום הבטחתו הצודקת לנאמניו. לכן הוא מבקש שה' יעשה חסד עם המשורר (עַבְדּוֹ) וילמד אותו את המצוות, כדי שיתמלא חָכְמָה\בִּינָה וְיֵדַע אותן. |
| קכג
עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי. קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ. |
| הגיע הזמן\עֵת שאֵלֶּה אשר מְּפֵרִים את תורת ה' יחזרו לעשות את דבריו. לכן המשורר אוהב את המצוות יותר מזָּהָב\פָּז (כמו בפסוק ע"ב). לכן הוא גם מכיר ביוֹשֶׁר\צדק של כל המצוות, ושונא את דרך\אֹרַח השקר. |
| קכו
עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז. קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי. |
| מצוות ה' נפלאות ולכן נפש המשורר שומרת\נוצרת אותן. כבר הדברים הראשונים של ה' (פתח דבריו) מאירים ומביאים בִּינָה לטפשים\פְּתָיִים. לכן המשורר פותח את פיו כדי לשאוף ולמלא את ריאותיו במצוות, כי הוא רוצה\אוֹבֶה בהם. |
| קכט
פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים. קלא פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי. |
| המשורר מבקש שה' יפנה אליו ויחון\יסלח לו, לפי הדין הראוי לנאמניו. הוא מבקש שה' יעמיד\יכין את רגליו\פְּעָמַיו בדרכי המצוות שלו. הוא מבקש שה' לא יתן לרוֹעַ\אָוֶן להשתלט על לִבּוֹ, ושיפדה אותו מהפיתוי לעשוק בני אָדָם (או שלא יתן לאחרים להרע לו ולעשוק אותו). אז הוא יוכל לשמור את המצוות. |
| קלב
פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
קלג פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן. קלד פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ. |
| המשורר מבקש שה' יאיר עליו בפניו המברכות, וילמד אותו את המצוות. הוא בוכה נהרות\פלגים של דמעות על אֵלֶּה שאינם מקיימים את התורה. ראו ביטוי דומה ב אֵיכָה פרק ג פסוק מ"חאֵיכָה פרק ג פסוק מ"ח: מח
פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי.
, וגם שם הביטוי משמש את האות פ' באקרוסטיכון של הפרק. |
| קלה
פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ.
קלו פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. |
| ה' צודק וכך גם מצוותיו, הַמְּצַוּוֹת על עשיית מעשי צֶדֶק ואֱמוּנָה\נאמנות. |
| קלז
צַדִּיק אַתָּה יְהוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ.
קלח צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד. |
| הקנאה של המשורר למצוות ה' לוחצת\מצמיתה אותו, כי אויביו\צריו שכחו אותן. דברי ה' טהורים\צרופים (כמו זהב צרוף ומזוכך מסיגים) והמשורר, עבד ה', אוהב אותם. |
| קלט
צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
קמ צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ. |
| המשורר עדין צעיר וחסר נסיון (כמו בפסוק ט') ושפל\נִבְזֶה, אבל הוא לא שוכח את המצוות. |
| קמא
צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
|
| הצדק של ה' הוא נצחי ודבריו דברי אֱמֶת, אשר מענגים\משעשעים את המשורר כשהוא נמצא בצרה ובמצוקה. לכן הוא מבקש מה' לתת לו חכמה\בִּינָה וללמדו את המצוות, כדי שיחיה. |
| קמב
צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת.
קמג צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי. קמד צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה. |
| המשורר קרא בכל לִבּוֹ שה' יענה לו ויושיע אותו, ואז הוא ישמור\ינצור את מצוותיו. |
| קמה
קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה.
קמו קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ. |
| המשורר קם מוקדם בלילה\בַנֶּשֶׁף (בזמן נשיפת הרוחות) כדי לשווע לעזרת ה', ולקוות\לייחל לקיום הבטחתו (לעזור לנאמניו). עיניו נפקחו בזמן משמרות\אַשְׁמֻרוֹת הלילה כדי לדבר על המצוות. |
| קמז
קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה
לדבריך [לִדְבָרְךָ] יִחָלְתִּי.
קמח קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ. |
| הוא מבקש שה' ישמע את קריאתו וינהג בו במידת החסד שלו, יעשה לו משפט צדק, וייַחֲיֶיה אותו. אויביו, המתרחקים מהתורה, קְרֵבִים אל המשורר כדי לבצע בו את זממם. אבל ה' גם כן קרוב למשורר, וכל התורה שלו היא אמיתית. המשורר יודע שהיא היתה קיימת עוד מימי קֶדֶם, ושה' יסד אותה כך שתשאר לָנֶצַח. |
| קמט
קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי.
קנ קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ. קנא קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת. קנב קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם. |
| המשורר מבקש שה' יִרְאֶה את מצבו השפל ויחלץ אותו ממנו, כי הוא לא שכח את מצוותיו. הוא מבקש שיעמוד לצידו במשפטו מול אויביו (יריב את ריבו), יִגְאַל ויַחֲיֶיה אותו כפי שהבטיח לנאמניו. |
| קנג
רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.
קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי. |
| ישועת ה' רחוקה מהרשעים, כי הם לא חיפשו ולמדו (דָרָשׁוּ) את המצוות. המשורר מבקש שה' ירחם ויַחֲיֶיה אותו בהתאם למידת הצדק של משפטיו. |
| קנה
רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ.
קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי. |
| אויבים\צרים רבים רודפים את המשורר, אבל הוא לא נוֹטָה\סָר מהמצוות. הוא ראה את אותם רשעים שבגדו בה' ולא שמרו את מצוותיו, והתקוטט איתם. |
| קנז
רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי.
קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ. |
| הוא מבקש מה' לְהִוָּכַח שהוא אהב את מצוותיו, ולכן הוא מבקש שה' יַחֲיֶיה אותו. כבר הדברים הראשונים של ה' מלמדים את האמת (כמו בפסוק ק"ל), ותורת הצדק שלו היא ניצחית. |
| קנט
רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי.
קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ. |
| שָׂרִים נכבדים רדפו את המשורר על לא עוול בכפו (חִנָּם), אבל המשורר פחד רק מדברי ה' (שמא הוא אינו מקיים אותם כראוי). הוא שמח על שזכה לקבל את המצוות, כמו אָדָם שמצא שָׁלָל רָב במלחמה. |
| קסא
שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם
ומדבריך [וּמִדְּבָרְךָ] פָּחַד לִבִּי.
קסב שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. |
| הוא שונא\מתעב את השקר, ואוהב את תורת האמת והצדק, ולכן הוא מהלל אותה פעמים רבות (7 פעמים) כל יום. כי אֵלֶּה האוהבים כמוהו את התורה זוכים בשָׁלוֹם, ואין להם\לָמוֹ מִכְשׁוֹל בדרכם. |
| קסג
שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי.
קסד שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. קסה שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. |
| המשורר קִוָּוה\שִׁיבֶּר לישועת ה', המובטחת לו כיוון שהוא קיים את המצוות, ואהב אותם. זאת כיוון שהוא ידע שכל מעשיו ודרכיו גלויות לה' (כי הם נמצאים נגד עיניו). |
| קסו
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי.
קסז שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹד. קסח שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כָל דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ. |
| המשורר מבקש ששִׁירַת התפילה שלו (הָרִנָּה) ותחינתו תתקבל ע"י ה', ושה' יקיים את הבטחתו לנאמניו, יתן לו חכמה\בִּינָה ויציל אותו. |
| קסט
תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי.
קע תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי. |
| שפתי המשורר יהללו את ה' כי הוא לימד אותו את המצוות. לשון המשורר תאמר\תַּעַן את המצוות כי הן כולן מצוות צדק. |
| קעא
תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ.
קעב תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק. |
| המשורר מבקש שיד ה' תעזור לו, כיוון שהוא בחר במצוות, השתוקק\תָּאַב לישועת ה', והתענג על תורתו. |
| קעג
תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי.
קעד תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי. |
| הוא מבקש שה' יַחֲיֶיה את נפשו, כדי שהיא תהלל אותו על כך. ה' יעזור לו עם הצדק שיעשה לו (כשהוא יַחֲיֶיה אותו בזכות נאמנותו). המשורר היה כמו שֶׂה שהלך לאיבוד מֵהָעֵדֶר, וביקש שה' יצא לחפש\לבקש אותו כמו רועה נאמן. זאת בזכות זה שהמשורר לא שכח את המצוות. |
| קעה
תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי.
קעו תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ס"ו | טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. |
| ע"ב | טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. |
| צ"ט- ק | מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי, כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי. מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי. |
| ק"ה | נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ.. |
| קס"ב | שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. |
מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי... מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן (צ"ט-ק)
מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי (ק"ג)
פרטי היוצר\ת
Byzantine period oil lamp dating from the 4th or 5th century AD. The object is terracotta red., By Sébastien F. Monnaie-romaine.be (Template:Liban) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
נֵר לְרַגְלִי.. (ק"ה)