אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן, תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. (יג-יד)
|
|
סיכום
המשורר אָסָף שואל את ה' למה שכח את עַמּוֹ ונתן לאויב להרוס ולשרוף את מִשְׁכָּנוֹ (את המקדש). העַם נותר ללא עזרת ה', וללא ניסים ונביאים. איך ה' מאפשר חרפה כזאת למקדשו, כשבעבר הוא הוכיח את עוצמת מלכותו כשנלחם במפלצות היָם, שלט במקורות המים, וּבָרָא את יסודות הטבע.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר), הנועד להשְׂכִּיל\לְהַחְכִּים את השומע. אָסָף שואל את ה' הנמשל לרועה, מדוע זנח את העַם, צֹאנוֹ? אַפּוֹ (מקום הכעס) של ה' מוציא עשן ללא גבול מרוב כעס על העַם. אָסָף מבקש שה' יזכור שקנה (רָכַשׁ או בָּרָא) וגאל את העַם\עֲדָתוֹ\שֵׁבֶט-נַחֲלָתו כבר בימי קֶּדֶם, ושיזכור את הַר צִיּוֹן בּוֹ שָׁכַן. |
| א
מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ.
ב זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. |
| אָסָף קורא לה' למהר ולצעוד (להרים את פעמיו) לחורבות-השריפה\מַשֻּׁאוֹת שנשארו אחרי כל הרע שהאוֹיֵב עשה במקדש. שם האויבים\צוררים שאגו תוך הסתערות בתוך מקום הַמּוֹעֵד (מקום שהעַם נוֹעַד בו בימי הַמּוֹעֲדִים), וגם שָׂמוּ שם את סמלי האלילות שלהם (אוֹתֹתָם). |
| ג
הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ.
ד שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת. |
| ה' וודאי יודע איך האויב הניף לְמָעְלָה גרזן\קַרְדֻּם\כַשִּׁיל\כֵילַפֹּת על קרשי העֵץ הרבים שקרסו עם המקדש, והלם עם הגרזן על פִּתּוּחֶי העֵץ שם. |
| ה
יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת.
ו ועת [וְעַתָּה] פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד - בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן. |
| האויב שלח אֵשׁ במקדש עד שקָרַס לָאָרֶץ, והוסיף לחלל את קְדוּשַּׁת המִשְׁכַּן (בו שָׁכֵן שמו של ה'). אז האויב תכנן גם להשמיד את כל המקומות בארץ אשר בהם העַם נוֹעַד בימי הַמּוֹעֲדִים (נראה על פי ההקשר, ש'נִינָם' משמעו 'נַשְׁמִיד'). |
| ז
שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ.
ח אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ. |
| בינתיים העַם כבר לא חוזה עוד בניסים\אותות מה', וגם ה' לא שולח להם נביאים שיאמרו להם מה צפוי לקרות. אָסָף שואל את ה' עד מתי האויב ימשיך להשמיץ\לחָרֶף\לנָאֵץ את שמו של ה' ללא גבול? למה ה' משיב את ידו\ימינו ולא מוציא אותה מֵחֵיקוֹ, כדי להשמיד\לכלות את האויב. |
| ט
אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה.
י עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח. יא לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ וִימִינֶךָ מִקֶּרֶב חוקך [חֵיקְךָ] כַלֵּה. |
| איך ה' סובל את החרפה הזאת שהאויב עושה למקדשו, כאשר ה' הרי מָלַךְ ועשה ישועות בעולם\באָרֶץ כבר מימי קֶּדֶם. הוא ריסק\פורר את היָם ושבר את רָאשֵׁי מפלצות היָם - התַנִּינִים והלִוְיָתָן, ואת בשרם הרב נתן למַאֲכָל העַם, וּלְיַמַּאי הצִיִּים שביָם. |
| יב
וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
יג אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. יד אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים. |
| ה' ביקע מוצא למַעְיָן ולנָחַל, ויִבֵּשׁ נַהֲרוֹת הזורמים בעוצמה. ה' עשה לעצמו את היוֹם ואת הלָיְלָה, ואת השָׁמֶשׁ המאירה. הוא הציב גבול בין היַבָּשָׁה\אָרֶץ ליָם, ויצר גם את הקַיִץ ואת החֹרֶף. |
| טו
אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן.
טז לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ. יז אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם. |
| אָסָף קורא לה' לזכור שעַם האויב הנָבָל חֵרֵף\נִאֲץ את שמו. הוא מבקש שה' לא יִתֵּן לאויב, הנמשל לחיה טורפת, לקחת את נֶפֶשׁ העַם, הנמשל ליונה\תּוֹר. אַל לה' לשכוח את חַיֵּי העניים שֶׁבְּעַמּוֹ. |
| יח
זְכָר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף יְהוָה וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ.
יט אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח. |
| אָסָף מבקש שה' יִזְכֹּר את הבְּרִית בינו לבין העַם, כי עכשיו כל הארץ מלאה במקומות מסתור חשוכים של נְאוֹת\משכנות השודדים. אַל לה' לתת למסכן\דַּךְ\עָנִי\אֶבְיוֹן, אשר מהלל את ה', לָשׁוּב מבוייש\נִכְלָם (כי ה' לא עזר לו). |
| כ
הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס.
כא אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ. |
| אָסָף קורא לה' לקום ולרִיב (את רִיבוֹ המשפטי) מוּל אויבו הנָבָל שקילל\חֵרֶף אותו כָּל הַיּוֹם. אַל לה' לשְׁכַּח את קולות\שְׁאוֹן החֵרוּף העולה מִפִּי אויביו\צוֹרְרָיו הקמים עליו (על מקדשו). |
| כב
קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל כָּל הַיּוֹם.
כג אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ג- י"ד | אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן.. |
| ט"ז- י"ז | לְךָ יוֹם, אַף לְךָ לָיְלָה.. קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם. |