שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ (ו) מתוך ההגדה של פסח.
|
|
סיכום
גוֹיִם אויבים טִמְּאוּ את המקדש, החריבו את יְרוּשָׁלַיִם, הרגו את נאמני ה' והשליכו את נִבְלוֹתֵיהֶם ללא קבורה סביב העיר. העמים השכנים לעגו עוד לעַם על מפלתו. המשורר (אָסָף) מבקש מה' לשפוך את חֲמָתוֹ על הגוֹיִם הללו אשר אינם מכירים בו, במקום על מאמיניו. על ה' לכפר כך על חטאי העַם ואבותיו, וְלוּ למען שמירה על כְּבוֹד שמו הטוב בעיני אומות העולם. אז העַם יודה לה' ויספר על תהילתו לָנֶצַח.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר). גוֹיִם אויבים באו וטִמְּאוּ את המקדש, והפכו את יְרוּשָׁלִַם לְעִיֵּי-חורבות. הם השליכו את נבלות ההרוגים מהעַם - שהם עבדי ה' וחסידיו (המאמינים בו), כך שהנבלות היו למַאֲכָל של עופות וחיות טרף. |
| א
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים.
ב נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ. |
| האויבים שפכו את דם החללים חסידי ה' בכל סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כמו ששפוכים מַּיִם רַבִּים, וְאֵין מי שיקבור את גופות החללים. לכן העַם היה מושא לחֶרְפָּה ולַעַג\קֶלֶס של העמים השכנים. |
| ג
שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר.
ד הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. |
| אָסָף תוהה עַד מתי ה' יכעס\יאֱנַף, והאם לָנֶצַח תִּבְעַר קִנְאַת\כעס ה' כמו אֵשׁ. אָסָף קורא לה' לשפוך את כעסו\חֲמָתוֹ על הגוֹיִם והמַמְלָכוֹת האויבות (מפסוק א') אשר אינם מכירים בה' ואינם מתפללים אליו וקוראים בשמו (במקום לשפוך את חֲמָתוֹ על חסידיו - כמו בפסוק ב'). כִּי האויב השחית\אָכַל את עַם יִשְׂרָאֵל, והפך לשממה את הנָוֶה שלו (שטח המרעה של העַם הנמשל לצאן, ואולי רמז למקדש?). |
| ה
עַד מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ.
ו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. ז כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. |
| אָסָף מבקש שה' לא יזכור לרעת העַם את החטאים של האבות הראשונים (רמז לחטאי העַם בימי הנדודים במדבר, או לחטאי העַם לפני חורבן הבית). הוא מבקש שרחמי ה' יבואו לקראת העַם, כי העַם נעשה עָלוּב וְעָנִי\דַּל בעקבות החורבן. |
| ח
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.
|
| הוא מבקש שה' המושיע יעזור לעַם ויכפר על חטאיו (ועל חטאי הראשונים), וְלוּ למען שמירה על כְּבוֹד שמו הטוב של ה'. אחרת, הַגּוֹיִם ישאלו היכן אלוהי העַם שאמור היה לעזור לְעַמּוֹ? לכן אָסָף קורא לה' לנקום את הדם השפוך של עבדיו (מפסוק ב') לְעֵינֵי עמי העולם (וכך ה' ישמור על כְּבוֹד שמו). |
| ט
עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ.
י לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בגיים [בַּגּוֹיִם] לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ. |
| אָסָף מבקש שקול האֲנָקָה\אַנְחַת-הכאב של השבויים\אָסִירים יגיע עד לה', ושה' יַתִּיר\ישחרר את הכבלים של האָסִירים בְּנֵי התְמוּתָה. הוא קורא עוד לה' לנקום באויב השכן ולהכותו במכה קשה פי 7 מהמכה שהפיל האויב על העַם. כך הוא ישיב את החרפה מהעַם לאויב, אשר חֵרֵף\גידף את ה'\אֲדֹנָי. |
| יא
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה.
יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. |
| העַם, הנמשל שוב לצֹאן שה' רוֹעֶה ושומר על טובתו, יודה לה' ויספר על תהילתו לָנֶצַח\לְעוֹלָם\לְדֹר-וָדֹר. |
| יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. |