סיכום
המשורר (או הציבור) קורא לה', שופט העולם, להופיע ולנקום ברְשָׁעִים המתעללים בחלשים שבעַמּוֹ כאילו ה' לא רואה אותם. אז זאת טיפשות לחשוב כך, כי הרי ה' הוא שיצר את האוזן והעין. ה' לא ינטוש את עַמּוֹ ולא יתן לרֶשַׁע להצטרף לעשיית המשפט.
תקציר
| המשורר (או הציבור) קורא לה', שופט העולם, להופיע ולנקום ברְשָׁעִים הגאים. הוא שואל את ה', עַד מָתַי הרְשָׁעִים עושי החטאים\אָוֶן ישמחו\יַעֲלֹזוּ, יְדַבְּרוּ\יַבִּיעוּ\יִתְאַמְּרוּ דברי גאווה\עָתָק. הרְשָׁעִים מדכאים וּמְעַנִּים את עַם יִשְׂרָאֵל (שהוא נחלתו של ה'), ורוצחים את החלשים בעַם (אַלְמָנָה, גֵר וְיָתוֹם). הם חושבים שה' לא רואה וּמֵבִין את מעלליהם. |
| א
אֵל נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע.
ב הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. ג עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. ד יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. ה עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. ו אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. ז וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. |
| המשורר שואל את אותם רְשָׁעִים טִפְּשִׁים\בֹּעֲרִים\כְסִילִים החושבים שה' לא רואה אותם, מתי הם ילמדו את האמת? האם ה', אשר נטע אֹזֶן ויצר את העַיִן אצל האָדָם, לא יִשְׁמָע או יביט בעצמו (על מעשי הרשעים)? האם ה', המייסר גם את הגּוֹיִם, לא יוֹכִיחַ (יגער ויעניש) את המתעללים בעמו שלו? האם ה', אשר לימד את האָדָם דָּעַת, לא יֵדַע בעצמו איך לנהוג? |
| ח
בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
ט הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט. י הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. |
| ה' הרי יודע שכל המַחְשְׁבוֹת של בני האָדָם (ובמיוחד של הרשעים הטִפְּשִׁים) הם חסרות ערך. לכן מאושר הוא האָדָם הזוכה שה' יְיַסֵּר אותו כאמצעי ללמד אותו את התורה, ושה' מרגיע\משקיט אותו בימי צרתו עד שֶׁיֵּחָפֵר\יִכָּרֶה לָרָשָׁע בור\שָׁחַת שבו יפול. |
| יא
יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל.
יב אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. יג לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. |
| כי ה' לא ינטוש את עַם יִשְׂרָאֵל (שהוא נחלתו). בסופו של דבר ה'מִשְׁפָּט' יָשׁוּב וְיִפָּגֵשׁ שוב עם ה'צֶדֶק', ואחרי ה'מִשְׁפָּט' יצטרפו גם כל יִשְׁרֵי הלֵב (לקבל את ה'צֶדֶק' המגיע להם). |
| יד
כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב.
טו כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב. |
| המשורר שואל מי יָקוּם\יִתְיַצֵּב לעזור לו כנגד עושי הָרָעָה? הרי בלי עזרת ה', נפשו של המשורר כִּמְעַט וירדה לשכון בשְׁאוֹל\דוּמָה. אבל ממש כשהמשורר כבר חשב שרגלו נוטה ליפול, חסדו של ה' תמך\סָעַד אותו, וכשמחשבות-רעות\שַׂרְעַפִּים הטרידו את לִבּוֹ, הַנֶּחָמָה שקיבל מה' שימחה אותו. |
| טז
מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן.
יז לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. יח אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי. יט בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. |
| המשורר שואל (שאלה רטורית) - האם יתכן שֶׁרִשְׁעוּת\הַוּוֹת, או אנשים הגורמים סבל\עָמָל יַחְבְּרוּ לכִּסֵּא משפט הצדק והחֹק של ה'? האם יִתָּכֵן שיַחְבְּרוּ אליו רשעים אשר מתאספים\מתגודדים סביב הצַדִּיק כדי לקחת את נפשו, ולשפוך את דמו החף מפשע ע"י הַרְשָׁעָה לא צודקת במשפט? |
| כ
הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק.
כא יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. |
| אבל ה' יהיה כמו מבצר\מִשְׂגָּב וסלע\צוּר חזק שיתן למשורר מקום מחסה. ואילו לרשעים, ה' ישיב כִּגְמוּלָם על רִשְׁעוּתָם\אוֹנָם\רָעָתָם ויכחיד אותם. |
| כב
וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי.
כג וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | אֵל נְקָמוֹת יְהוָה, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. |
| ט"ז | מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן. |