וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי (י"א)
סיכום
דָוִד מתלונן על המחלות התוקפות אותו בשל כעסו של ה' על החטאים שעשה (ועליהם הוא מתוודה כעת). הוא מתאר את מצבו הגופני הקשה, הגורם גם לקרוביו להתרחק ממנו מפחד שידבקו ממנו, ולאויביו לתקוף אותו במלכודות ובשקרים. הוא מבקש שה' לא יעזוב אותו, אלא ימהר להושיע אותו.
תקציר
כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד, שנועד להזכיר לה' את דָוִד, ולהפנות את תשומת לִבּוֹ למצוקתו. |
א
מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר.
|
דָוִד מבקש שה' לא יעניש אותו תחת השפעת הכעס\קֶצֶף\חֵמָה של ה' עליו. כי החצים שה' ירה לכוונו נחתו עליו, ויד ה' מכבידה עליו. אין עוד חֵלֶק שלם\תמים בגופו של דָוִד, או עצם שלווה בין עצמותיו. הסיבה לכל אלה היא זעמו של ה' על החטאים של דָוִד (עליהם הוא מתוודה עכשיו). |
ב
יְהוָה אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
ג כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. ד אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. |
כי חטאיו הרבים של דָוִד מוּעְמָסִים מעל ראשו ומכבידים עליו. הפצעים\חַבּוּרֹת שבגופו מריחים-רע\מבאישים ונְמַקִּים בגלל טיפשותו\אִוַּלְתו של דָוִד שהובילה אותו לחטוא. כל גופו הִתְעָווּת והתכופף\שַׁח, והוא הסתובב כל היום בפנים קודרות. |
ה
כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.
ו הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי. ז נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי. |
זאת כיוון שמותניו\כסליו מלאו בכוויות (נִקְלוּ?), ולא נשאר עוד מקום שלם\תם בבשרו. בשרו התפוגג והוא מדוכא ושואג\נוהם בכאב מלִבּוֹ. |
ח
כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי.
ט נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי. |
כל הרצונות ואנחות הכאב של דָוִד עומדות ממש מול ה' ואינן נסתרות ממנו. לִבּוֹ פועם בסִחְרוּר, וכוחו וכושר הראיה שלו אבדו לו (אוֹר העיניים הוא גם האושר וכוח החיים). |
י
אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה.
יא לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי. |
ידידיו וקרוביו של דָוִד עומדים הרחק ממנו מִפַּחַד הנְגָעִים\פצעי-המחלה שלו. אויביו המבקשים את חייו\נפשו מניחים מוקשים כדי ללכוד אותו, ומדברים עליו דברי רֶשַׁע\הַוּוֹת ושקרים. |
יב
אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ.
יג וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ. |
אבל דָוִד מבליג על דברי הרֶשַׁע הללו כאילו אינו שומע אותם, וגם אינו מגיב עליהם בדברי תּוֹכֵחָה מִשֶּׁלּוֹ. |
יד
וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו.
טו וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת. |
דָוִד קִוָּוה שה' יענה לקריאתו לעזרה, כדי שאויביו לא ישמחו לראות את רגליו נופלות, ויפתחו את פיהם לרווחה (יגְדִּילוּ) בלעג. דָוִד כבר מוכן לצלוע בכל צעד, ואינו יכול לשכוח לרגע את כאבו, הנמצא מוּלוֹ תמיד. |
טז
כִּי לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי.
יז כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ. יח כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד. |
דָוִד מתוודה על חטאיו המדאיגים אותו (בגלל העונש עליהם). אויביו התחזקו\עָצֵמוּ בחייהם, ושונאיו הרבו לשקר עליו. הרשעים משלמים לו רָעָה תַּחַת הטוֹבָה שעשה להם בעבר, ושונאים\שוטנים אותו במקום לרדוף אותו בטוֹב (כפי שמגיע לו מהם). |
יט
כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי.
כ וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר. כא וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי [רָדְפִי] טוֹב. |
דָוִד מבקש שה' לא יעזוב אותו או יתרחק ממנו, אלא ימהר\יָחוּשׁ לעזרתו ולישועתו. |
כב
אַל תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי.
כג חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים