פרטי היוצר\ת
מצד זהר (הרומי) - ליאור גולגר [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
מִזְמוֹר לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה (א) בתמונה - מְצַד זוֹהַר באזור ים המלח.
פרטי היוצר\ת
שוּעל, Alpsdake [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons
מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ (י"א)
סיכום
מִזְמוֹר שדָוִד שר כשברח למִדְבַּר יְהוּדָה (מפני שָׁאוּל או אַבְשָׁלוֹם). במִדְבַּר אין מָיִם או מזון, אבל דָוִד צמא וכָּמֵהַּ יותר לקרבת ה', שהיא משביעה כמו חֵלֶב וָדֶשֶׁן לנפשו. דָוִד חושב על ה' בלילה במיטתו, כי הוא מְגִינוֹ. אויביו יֵרְדוּ לַשְּׁאוֹל, וגְּוִיּוֹתֵיהֶם יהיו מזון לשֻׁעָלִים, בעוד הַמֶּלֶךְ ותומכיו יזכו לתהילה.
תקציר
כותרת: מִזְמוֹר שדָוִד שר כשהיה בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. בימים בהם דָוִד ברח משָׁאוּל, הוא הסתתר (1) בְּמִדְבַּר זִיף ( שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"דשְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"ד: יד
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ.
) ו (2) בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי (שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ד פסוק אשְׁמוּאֵל-א פרק כ"ד פסוק א: א
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי.
). גם (3) כשדָוִד היה כבר מֶּלֶךְ, הוא ברח מבנו המורד אַבְשָׁלוֹם דרך הַמִּדְבָּר (שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק כ"גשְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק כ"ג: כג
וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר.
). אם פסוק י"ב כאן המזכיר את הַמֶּלֶךְ הוא אמנם חלק מהמִזְמוֹר המקורי, הרי שהאפשרות השלישית היא המתאימה יותר. |
א
מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה.
|
דָוִד מבקש כל בוקר (מְשַׁחֵר) את ה'. בהיותו עָיֵף\רעב וחסר מָיִם במדבר\צִיָּה, נפשו של דָוִד צמאה לה' וּבְשָׂרוֹ מרגיש כְּמִיהָה אליו (יותר משהוא צמא למָיִם וכָּמַהּ ללחם). |
ב
אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם.
|
דָוִד מייחל לחזות בקודשו של ה', בכוחו\גבורתו\עֻזּוֹ ובכבודו. שפתי דָוִד ישבחו את ה' על כך שחסדו עדיף מחסדי החיים. כך הוא נשבע בשם ה' תוך הרמת כפיו, שהוא יברך את ה' כל חייו. אז נפש דָוִד תזכה לִשְׂבֹּעַ מחֵלֶב וָדֶשֶׁן, ושפתיו ופיו יהללו את ה' בתפילות שירה\רְנָנוֹת. |
ג
כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ.
ד כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ. ה כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי. ו כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי. |
דָוִד נזכר בה' כשהוא שוכב על מיטתו\יְצוּעוֹ, ושם הוא חושב\הוֹגֶה בה' בזמן משמרות השומרים בלילה. כי ה' עזר לדָוִד, ודָוִד מצא הגנה תחת כנפי ה', ושם הוא שר לו. נפשו של דָוִד נצדמה\דָּבְקָה לה', כי ה' תמך בדָוִד בידו הימנית (החזקה). |
ז
אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ.
ח כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן. ט דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ. |
אויבי דָוִד אשר מבקשים את נפשו ורוצים להפיל עליו אסון\שׁוֹאָה, יֵרְדוּ לעולם המתים שבמעמקי הָאָרֶץ. הדם שלהם יוּגַר ארצה ע"י חרב אויביהם, וגְּוִיּוֹתֵיהֶם לא יובאו לקבורה אלא יהיו מְנָת מזון לשֻׁעָלִים. |
י
וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ.
יא יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ. |
ואילו הַמֶּלֶךְ (דָוִד) יִשְׂמַח בה', וגם כל מי שנשבע בשם הַמֶּלֶךְ יזכה לתהילה, בעוד שהפה המפיק שקרים של השקרנים יִסָּתֵם\יִסָּכֵר. |
יב
וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.
|
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ז | אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי, בְּאַשְׁמֻרוֹת אֶהְגֶּה בָּךְ. |
י | וְהֵמָּה לְשׁוֹאָה יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי, יָבֹאוּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ. |