פרטי היוצר\ת
'Beylegani' grape in Ujar District of Azerbaijan. By Fazilajafarli [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ. (ט-י)
סיכום
הקהל מבקש מה' להופיע ולהושיע שוב את העַם (וכאן הכוונה כנראה לממלכת יִשְׂרָאֵל הצפונית, בימים שבהם הותקפה ע"י אויב אכזר). העַם נמשל לגֶפֶן שה' נטע, פינה עבורה את האָרֶץ מהגויים, וְאִפְשֵׁר לה לגדול ולהתפשט בָּאָרֶץ. אבל אז ה' פרץ את גדר החלקה של הגֶּפֶן, וְאִפְשֵׁר לכל עובר אורח או חייה לאכול ולכרסם אותה. הקהל מבקש שה' ישיב לתמוך בעַם וּבְמַלְכּוֹ, ואז העַם יוכל לשוב ולעבוד אותו.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר). המושג "שֹׁשַׁנִּים" אינו מובן בוודאות, ומשוער (1) כשם של כלי נגינה בעל 6 מיתרים, או (2) שם לחן שהותאם למִזְמוֹר, או (3) הקישוט שעל עמודי המקדש או על ים הנחושת, שֶׁלְּיָדָם אולי עמדה המקהלה. גם בכותרת של מִזְמוֹרים מ"ה, ס וס"ט מופיע מושג דומה. "עֵדוּת" היא אולי מלשון "עֲדִי" כלומר אולי תכשיט כלשהו שענד המְנַצֵּחַ. |
| א
לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר.
|
| המשורר קורא לה' (המכונה "יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" בגלל הַכְּרוּבִים שעל ארון הקודש) לשמוע את קריאתו ולהופיע, וּלְטַפֵּל בְּעַמּוֹ כמו רֹעֵה הדואג לְצֹאנוֹ. העַם הזקוק לעזרה, מְזֹהֶה כאן כבני יוֹסֵף - אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, ומוזכר גם בִנְיָמִן אחי יוֹסֵף, ולכן מקובל לזהות את המִזְמוֹר כעוסק בממלכת יִשְׂרָאֵל הצפונית, בימים שבהם הותקפה בידי אויב כלשהו, אולי אָשׁוּר. |
| ב
רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה.
ג לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. |
| פזמון של המִזְמוֹר החוזר בְּנוֹסַחִים דומים גם בפסוקים ח', ט"ו, כ, וכך מחלק את המִזְמוֹר ל4 חלקים ברורים. המשורר מבקש שה' ישיב את העַם למצבו הטוב, ושיאיר עליהם את אור פניו הַמְּבָרֵךְ כדי שתבוא עליהם הישועה ממצבם הקשה הנוכחי. |
| ד
אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
|
| המשורר שואל עד מתי ה' ימשיך להעלות עשן (מֵאַפּוֹ) מרוב כעס על העַם, למרות תפילות העַם אליו. ה' "מַאֲכִיל" ו"מַשְׁקֶה" את העַם בִּדְמָעוֹת (שָׁלִישׁ היא כנראה מידת נפח נוזלים - שליש של הִין, שהם מעל ליטר). ה' שם את העַם במצב שם ריב\מָדוֹן עם אויביו השכנים לו, אשר לעגו להם\לָמוֹ להנאתם על מצבו הקשה של העַם. |
| ה
יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.
ו הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. ז תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ. |
| חזרה על הפזמון מפסוק ד'. כאן (וגם בחזרות הבאות של הפזמון) ה' מכונה "אֱלֹהִים צְבָאוֹת" (כמו בפסוק ה'), אולי כדי להדגיש את הישועה הצבאית אותה מבקש המשורר. |
| ח
אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
|
| מָשָׁל הגֶפֶן: ה' הסיע את הגֶּפֶן מִמִּצְרַיִם, גרש גּוֹיִם כדי לפנות לה מקום, ונטע אותה (מָשָׁל להוצאת העַם מִמִּצְרַיִם, כיבוש הארץ, וההתנחלות, כולם בעזרת ה'). הוא פינה לה את חלקת האדמה שלה, והעמיק את שורשיה עד שהיא מילאה את כל האָרֶץ (שוב מָשָׁל לכיבוש ולהתנחלות באָרֶץ). |
| ט
גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ.
י פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ. |
| הגֶּפֶן גדלה עד שגם ההָרִים כֻּסּוּ בַּצֵּל שלה, והענפים שלה היו גבוהים וחזקים כמו ענפים של עצי אֶרֶז גדולים (אַרְזֵי אֵל). היא שילחה את קציר הענבים שלה עד ליָם ואת ענפיה הרכים (היונקות) עד הנָהָר (אולי רמז להתפשטות ממלכת יִשְׂרָאֵל בימי שלמה מהיָם התיכון ועד לנהר הפרת - מְלָכִים-א פרק ה פסוק אמְלָכִים-א פרק ה פסוק א: א
וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו.
). |
| יא
כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל.
יב תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. |
| המשורר שואל את ה', לָמָּה פרץ את הגדר של חֶלְקַת הגֶּפֶן, וכך אִפְשֵׁר לכל עובר-אוֹרַח\דרך לגשת לגֶּפֶן ולקטוף ממנה (אָרוּהָ), לחזירים לכרסם אותה, ולזוחלים ולרמשים (זִיז השדה) לרעות אותה (כמו צאן המכרסם מהעשבים ומהשיחים שֶׁבַּמִּרְעֶה). |
| יג
לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ.
יד יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה. |
| חזרה על הפזמון מפסוקים ד' וח', וכאן הוא מקושר למשל הגֶּפֶן\העַם. המשורר מבקש שה' יראה ממקום מושבו בשָּׁמַיִם את מצבה הקשה של "הגֶּפֶן" ויפקוד אותה (יבוא לטפל בה). |
| טו
אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת.
|
| בהמשך לפסוק הקודם, המשורר מבקש שה' יפקוד גם את נֶטַע\כַּנֵּה הגֶּפֶן שיד ימינו החזקה נטעה, וגם את הבֵּן שאימץ לו (יַעֲקֹב או יוֹסֵף אבות העַם, או אולי מֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל הנוכחי). כי הגֶּפֶן שרופה בָאֵשׁ וּכְרוּתָה\כְּסוּחָה, והעַם (הנמשל לגֶּפֶן) יאבד ויעלם בגלל פניו הגוערות של ה' (ולא המאירות כמו בפזמון). |
| טז
וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.
יז שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. |
| המשורר קורא לה' לתמוך בידו את האָדָם שאימץ לו כדי שישרת אותו מצד ימין - הצד החזק (הוא הבן המאומץ מפסוק ט"ז). אז, אחרי שה' יושיע וִיחַיֶּה את העַם, העַם לא יסוג ויתרחק עוד מה', אלא יעבוד אותו ויקרא בשמו. |
| יח
תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ עַל בֶּן אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ.
יט וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. |
| חזרה על הפזמון מפסוקים ד', ח', וט"ו, וכאן הפזמון מוסיף את השם המפורש לנוֹסַח הפזמון מפסוק ח'. |
| כ
יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה! נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף.. |
| ט- י | גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ. |