סיכום
המשורר קורא לָעַם להודות שאם לא היה להם את ה', אז אויביהם היו "בולעים" אותם בכַּעַס רב. האסון היה אז שוטף את העַם כמו שטפון של מי נַחַל גואשים המגיעים עד צוואר. אבל יש לעַם את ה', ולכן הקהל מברך אותו על שלא נתן להם ליפול כמו טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם של אויביהם, והם נמלטו כמו ציפורים ממלכודת שנשברה.
תקציר
כותרת: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת המיוחס לדָוִד (ראו פירושים אפשריים למונח זה בסיכום ספר 5 שבדף הספר). המשורר קורא לעַם יִשְׂרָאֵל לאמַר שאם לא היה להם את ה', אז כאשר היו קמים עליהם בני אָדָם אויבים הם היו "בולעים" את בני העַם בעודם בחיים. וזאת בזמן שאַפָּם של האויבים (מקום הכַּעַס) היה מתמלא חרון\כַּעַס על העַם. |
א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל.
ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם. ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ. |
אז האסון היה שוטף כמו מַּיִם של נַחַל\נַחְלָה ועובר על העַם עד גובה הצוואר\גָּרוֹן\נֶפֶשׁ ("נֶפֶשׁ" מופיעה רבות במקרא במובן "גָּרוֹן"). מַּיִם "זֵּידוֹנִים" הם כנראה מַּיִם "גועשים" (כמו המַּיִם הַרותחים שב"נָזִיד" למשל). |
ד
אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ.
ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים. |
הקהל מברך את ה' על שלא נתן להם ליפול כמו טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם של אויביהם. נפשם נִמְלְטָה כמו צִפּוֹר מהמלכודת\פַּח שטמנו לה הַצַּיָּדִים היוֹקְשִׁים (מניחי-המלכודות\מוֹקְשִׁים). הַפַּח שטמנו האויבים נִשְׁבָּר, ואנחנו (הקהל\העַם) נִמְלָטְנוּ. |
ו
בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם.
ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. |
העזרה שלנו באה בְּשֵׁם (בִּידֵי) ה', בורא העולם. |
ח
עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
|
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ו | בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם. |