אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן (ג)
וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה (י"א)
|
|
סיכום
פרקים ט' ו-י' הם מזמור אחד הכולל אקרוסטיכון חלקי - כלומר הפסוקים מתחילים באותיות עוקבות בא"ב (האותיות ד', מ'-צ' חסרות). דָוִד מודה לה' על משפט הצדק שעשה לו כשהעניש את אויביו. ה' מעניש את הרשעים בהעלמת כל זכר להם, ומושיע את מאמיניו המדוכאים. הרשעים נופלים בפח שהכינו לאחרים, ולומדים כך שהם רק בני אָדָם.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. 'עַלְמוּת לַבֵּן' הוא צירוף לא ברור, ורבות הפרשנויות (כלי נגינה, שם שיר או משורר, או בעקבות סוף המרד בו מת בנו אַבְשָׁלוֹם). |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| דָוִד מודה לה' ושמח לשיר על הנפלאות שעשה לו כשגרם לאויבי דָוִד לסגת ולהכשל. ה' עשה לו משפט צֶדֶק כשכעס והעניש את הגוֹיִם והרשעים, אויבי דָוִד. הוא הענישם בכך שהעלים כל זֵכֶר לשמם, וערי הָאוֹיֵב גמרו בכך שהפכו לעיי חֳרָבוֹת נשכחות. |
| ב
אוֹדֶה יְהוָה בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.
ג אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. ד בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ. ה כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק. ו גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד. ז הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה. |
| ה' יושב תמיד לשפוט את אֻמּוֹת העולם בְּצֶדֶק\בְּמֵישָׁרִים. הוא מעוזו\מִשְׂגָּבו של המדוכא\דָּךְ בעת צרתו, ולא עוזב את מאמיניו. |
| ח
וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ.
ט וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. י וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. יא וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה. |
| לכן דָוִד קורא להלל באוזני העַמִּים את ה' היושב בצִיּוֹן, כי ה' נוקם את הדָּם של העניים הזועקים לעזרתו. דָוִד מבקש שה', אשר מרים אותו משַּׁעֲרֵי המָוֶת, יחון אותו מהסבל שמביאים עליו אויביו. אז דָוִד יספר בשמחה על ישועת ה' הזאת בְּשַׁעֲרֵי ירושלים. |
| יב
זַמְּרוּ לַיהוָה יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.
יג כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים]. יד חָנְנֵנִי יְהוָה רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת. טו לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ. |
| הגוֹיִם (אויבי דָוִד) טבעו\נלכדו בבור\שַׁחַת\רֶשֶׁת שהכינו בעצמם כדי ללכוד אחרים. כך מתפרסם מִשְׁפָּט הצדק של ה', כשרשעים נלכדים במוקשים מעשה ידיהם, ו"שבים" לשְׁאוֹל\עולם-המתים יחד עם הגּוֹיִם שאינם מכירים בה'. 'הִגָּיוֹן סֶלָה' הם הוראות נגינה - ראו בדף הספר. |
| טז
טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם.
יז נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה. יח יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. |
| תִּקְוַת העֲנִיִּים לא תהיה לשוא, כי ה' לא ישכח אותם לזמן רב. דָוִד קורא לה' לקום ולשפוט את הגוֹיִם כדי שבני האָדָם לא ירבו להעיז פנים. ה' ישים\ישית עליהם את הפחד\מורא ממנו כדי שידעו שהם רק בני אָדָם. הפִּסְקָה ממשיכה בפרק הבא (פסוקים א-ב). |
| יט
כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת
ענוים [עֲנִיִּים] תֹּאבַד לָעַד.
כ קוּמָה יְהוָה אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ. כא שִׁיתָה יְהוָה מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ז | טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. |