רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים; הֲלִיכוֹת אֵלִי, מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ. קִדְּמוּ שָׁרִים, אַחַר נֹגְנִים, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים.. (כ"ה-כ"ז)
|
|
סיכום
מִזְמוֹר המתאים אולי ללוות תהלוכה של הארון. הקהל מהלל את ה' על הפצת אויביו, ועל הישועה שנתן לעַם, כולל לחלשים שבו. מתוארת רכיבת ה' על אלפי מרכבות בשמיים, והסערה שהתחוללה בטבע (רעש אדמה, וסערות גשם ושלג) עם הופעתו בראש העַם. מוזכרים גם משתתפי התהלוכה - זמרים ונגנים, ומנהיגי השבטים. גם הגויים יביאו מנחות לה' בירושלים ויהללו אותו.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. |
| א
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר.
|
| קריאה לה' לקום ולפזר\להפיץ\להניס את אוֹיְבָיו\שַׂנְאָיו. אותם רְשָׁעִים יִנָּדְפוּ ויֹאבְדוּ כמו עָשָׁן, או כמו שעווה\דּוֹנַג הנמס באֵשׁ, בעוד הצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ\יַעַלְצוּ\יָשִׂישׂוּ לפניו. |
| ב
יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו.
ג כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים. ד וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה. |
| קריאה לַקָּהָל לשיר\לזמר הַלֵּל לה': סֹלּוּ (הגביהו-קול?) לה' הרוכב (על הכרובים) בעננים\בָּעֲרָבוֹת. קראו בשמו - 'יָהּ', והפגינו את שמחתכם לפניו. ה' שוכן במְעוֹן קָדְשׁוֹ (שבשמיים) ומשם הוא משמש כְּאָב ליְתוֹמִים ודואג למשפט צדק עבור האַלְמָנוֹת. לבודדים\יְחִידִים הוא דואג לבית, ואת האֲסִירִים הוא מוציא מהכלא (המילה 'בַּכּוֹשָׁרוֹת' אינה ברורה - אולי 'בשמחה'?) בעוד המורדים-בה'\הסוֹרֲרִים נותרים במדבר יבש\צחיח. |
| ה
שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו.
ו אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ. ז אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה. |
| כאשר ה' הוביל את העַם בצעדתו במדבר\בישִׁימוֹן (בימי הנדודים במדבר) האדמה רעדה, וגם השָׁמַיִם נטפו מים (בסערת גֶּשֶׁם) בהַר-סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. דָוִד מבקש שה' גם יפזר\ינִיף גֶּשֶׁם-ברכה\גֶּשֶׁם-נְדָבוֹת על ארצו העייפה\נִלְאָה שהקים\כונן. זאת הארץ שבה יושבת עדתו\חַיָּתו (העַם) ובה הוא הכין שפע רב מִטּוּבוֹ לעניים (הצדיקים). |
| ח
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה.
ט אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. י גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. יא חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים. |
| פסקה קשה לפירוש, אולי - ה' נתן את הדברים הבאים למְבַשְּׂרוֹת השרות אותם: מלכים שיבואו עם צְבָאוֹת גדולים יעזבו\ינדדו\יִדֹּדוּן את שדה הקרב, ועקרת הבית תזכה בחלוקת השָׁלָל של האויב. כך גם מי שלא תשתתף בקרב (ותשאר לשכב בין השְׁפַתָּיִם עם העֲדָרִים - כמו שבט רְאוּבֵן בשירת דְּבוֹרָה - ראו שׁוֹפְטִים פרק ה פסוק ט"זשׁוֹפְטִים פרק ה פסוק ט"ז: טז
לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב.
) תהיה כמו יוֹנָה (מסתתרת) הזוכה שכנפיה\אֶבְרוֹתֶיהָ יכוסו\יְחוּפּוּ בתכשיטי כֶּסֶף וזָהָב (ירַקְרַק וחָרוּץ הם כנויים לזָהָב). |
| יב
אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב.
יג מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל. יד אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ. |
| כאשר ה'\שַׁדַּי פיזר\פָרֵשׂ את מלכי האויב (פסוק י"ג) בהַר צַלְמוֹן (הַר לא מזוהה באיזור שכם - ראו שׁוֹפְטִים פרק ט פסוק מ"חשׁוֹפְטִים פרק ט פסוק מ"ח: מח
וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי.
) הוא הוריד שם שלג. גם הַר הבָּשָׁן הגבוה ורב הגַּבְנֻנִּים (פסגות מפוצלות) גם הוא הַר של ה'. למה כל ההָרִים האלה רוקדים\רוצדים? זה בגלל שה' בחר לעצמו הַר שרצה\חָמַד לשבת\לשכון בו לָנֶצַח (הַר הַמּוֹרִיָּה). |
| טו
בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן.
טז הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן. יז לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח. |
| ה' הופיע בהַר-סִינַי רוכב על אֵין-סְפֹר מרכבות (עשרות-אלפים\רִבֹּתַיִם; המילה 'שִׁנְאָן' אינה ברורה - אולי במובן 'ומִשְׁנֶה' כלומר ועוד פי שניים מרכבות?). אז ה' עלה (עם המרכבות) לִשְׁכֹּן בשמיים\במָּרוֹם, ולקח שבויים מהאויבים שמרדו בו (הסוֹרְרִים), ומַתָּנוֹת (שקיבל כְּמִנְחָה מהעַם שנתן לו את הנצחון). |
| יח
רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.
יט עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. |
| העַם מברך את ה' בכל יום, כי הוא מרבה\מעמיס עליו ישועות על ישועות. ה' הוא האֵל המושיע, ופּוֹדֶה\מוציא ממָּוֶת. |
| כ
בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה.
כא הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת. |
| רק ה' יוכל כך למחוץ את הראש\קָדְקֹד-השֵׂעָר של אֹיְבָיו, המתהלכים מלאי אשמה וחטאים. ה' הודיע שהוא ישיג (וישיב) את האויבים הללו גם אם יסתתרו בפסגות הבָּשָׁן או במְּצֻלוֹת היָם. הוא ישיג אותם כדי למחוץ אותם ברגליו, וכדי שהכלבים שלו ילקקו מהם את מנת הדָם שלהם בלשונם. |
| כב
אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו.
כג אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם. כד לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ. |
| חלק זה של המזמור מתאים אולי ללוות תהלוכה של הארון: כל הקהל ראה את הליכתו של ה' בתהלוכה. ראשונים מִקָּדִימָה צעדו הזמרים\השָׁרִים, אחריהם הנגנים, וביניהם עֲלָמוֹת מתופפות. הקהל נקרא לברך את ה' בְּמַקְהֵלוֹת. הקהל הוא מצאצאי\מְּקוֹר יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל, וביניהם (בני ארבע האמהות) בני בִּנְיָמִן המובילים\רוֹדִים את ההולכים, שָׂרֵי\מנהיגי יְהוּדָה בהמוניהם\רִגְמָתָם, ושָׂרֵי זְבֻלוּן, ונַפְתָּלִי. |
| כה
רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ.
כו קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. כז בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. כח שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי. |
| ה' צִוָוה על בני השבטים שהוזכרו את גבורתם. ה' נקרא גם כן להראות את עוּזו\כוחו\גבורתו כמו שהראה כבר בפעולותיו בעבר. מְלָכִים יביאו שָׁי לה' במקדשו\הֵיכָלו שבירושלים. |
| כט
צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ.
ל מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי. |
| המשך הפסקה קשה להבנה, אולי - ה' כעס\גער בתנינים החיים בין צמחי הקָנֶה (סמל למצרים), ובקהילה של פָּרִים חזקים (אַבִּירִים, סמל לעמים חזקים אחרים). ה' פיזר\בִּזַּר את אותם עמים מחרחרי מלחמות, והם יתרפסו כעת לפני ה' עם מנחה של חרוצי כסף. כך גם יבואו\יֶאֱתָיוּ מנחות של סוסים\חַשְׁמַנִּים מִבְּנֵי מִצְרָיִם וכּוּשׁ, שימהרו להרים את ידיהם בתפילה לה'. |
| לא
גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ.
לב יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים. |
| קריאה לכל העמים לשיר\לזמר הַלֵּל לה': ה' רוכב (על הכרובים) בַּשָּׁמַיִם של השָּׁמַיִם (העליונים ביותר) הקדומים (או המזרחיים), ושם הוא ירעים בְּקוֹלוֹ החזק. לכן יש לתת הַלֵּל לעֻזּוֹ של ה', כי על עַם יִשְׂרָאֵל ניתן התפקיד להלל את גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ של ה' היושב בַּשְּׁחָקִים. |
| לג
מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה.
לד לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז. לה תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים. |
| ה' מעורר יראה ממקומותיו הקדושים. ה' הוא אלוהי יִשְׂרָאֵל הנותן לו כח\עֹז\תַעֲצֻמוֹת. הקהל מסיים בברכה: בָּרוּךְ ה'. |
| לו
נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים.
|
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים