לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית, לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר (א)
|
סיכום
המשורר (הַגּוֹלֶה) מתגעגע בכל נפשו וְגוּפוֹ לשהות שוב קרוב לה' בחצרות המקדש בירושלים. הוא מקנא בציפור החוֹפְשִׁיָה לָעוּף ולשכון שם, והוא מתרגש עם העולים לרגל המתקדמים דרך מקומות מבורכים עד שיראו את ה' בְּצִיּוֹן. המשורר מעדיף יום אחד במקדש (או אפילו על סף המקדש) מאלף ימים במקום אחר. הוא מבקש גם שה' ישמור על הַמֶּלֶךְ.
תקציר
כותרת: מִזְמוֹר של הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח (ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ו פסוקים ט"ז-ל"בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ו פסוקים ט"ז-ל"ב: טז
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יְהוָה מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן.
יז
וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם.
יח
וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל.
יט
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ.
כ
בֶּן ציף [צוּף] בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי.
כא
בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה.
כב
בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח.
כג
בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל.
כד
וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל יְמִינוֹ אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן שִׁמְעָא.
כה
בֶּן מִיכָאֵל בֶּן בַּעֲשֵׂיָה בֶּן מַלְכִּיָּה.
כו
בֶּן אֶתְנִי בֶן זֶרַח בֶּן עֲדָיָה.
כז
בֶּן אֵיתָן בֶּן זִמָּה בֶּן שִׁמְעִי.
כח
בֶּן יַחַת בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן לֵוִי.
כט
וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן קִישִׁי בֶּן עַבְדִּי בֶּן מַלּוּךְ.
ל
בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶן אֲמַצְיָה בֶּן חִלְקִיָּה.
לא
בֶּן אַמְצִי בֶן בָּנִי בֶּן שָׁמֶר.
לב
בֶּן מַחְלִי בֶּן מוּשִׁי בֶּן מְרָרִי בֶּן לֵוִי.
). 'הַגִּתִּית' היא אולי כלי נגינה מהעיר גַּת, או ניגון של שיר שהיה מוּשָׁר בזמן דריכת הענבים בַּגַּת. |
א
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר.
|
מִשְׁכְּנוֹת ה' (המקדש וסביבתו) חביבים\יְּדִידוֹת על המשורר, ונפשו כלתה\נגמרה מרוב כיסופים\געגועים לְחַצְרוֹת המקדש. ועל כך כל נפשו (הַלֵּב) וְגוּפוֹ (הַבָּשָׂר) שָׁרִים\מְרַנְּנִים לה' (אֵל חָי, בניגוד לאלילים חסרי החיים שֶׁבִּמְקוֹם הַגָּלוּת הרחוק של המשורר). |
ב
מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת.
ג נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי. |
המשורר מקנא בציפור הדְרוֹר החוֹפְשִׁיָה לעוף לירושלים (שחֳרָבָה?) ולמצוא לעצמה בית\קֵן בחצרות המקדש ולשים\לַשִּׁית את אפרוחיה על המזבח שם. הוא מקנא גם במאושרים הזוכים עוד לשבת בבית ה' (במקדש) ולהלל אותו שם, וּבְאֵלֶּה שמקבלים את העוז\כח\גבורה שלהם מה', ושהולכים בדרכי\מְסִלּוֹת ה' הנמצאות בְּלִבָּם. |
ד
גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי.
ה אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. ו אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם. |
העולים לרגל לירושלים העוברים בעֵמֶק הַבָּכָא (מקום המעורר עַצְבוּת, ויש המשערים ש"בָּכָא" הוא מין עץ המרשרש בקול דמוי בֶּכִי - ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוקים כ"ג-כ"דשְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוקים כ"ג-כ"ד: כג
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים.
כד
וִיהִי בשמעך [כְּשָׁמְעֲךָ] אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא יְהוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים.
) ימצאו שם לשמחתם מעיינות, וגם המוֹרֶה (עוד שם מקום, או הגשם היורה) יכסה אותם בברכות. |
ז
עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה.
|
עולי הרגל יתקדמו מהצלחה להצלחה (או יִצְבְרוּ כֹּחַ וְעוֹד כֹּחַ), ולבסוף יראו את ה' בְּצִיּוֹן. |
ח יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. |
המשורר מבקש מה' לשמוע את תפילתו זו (להגיע לירושלים), ומבקש גם שיראה וישמור על המלך, הוא מגן העַם, ומשיח ה'. |
ט
יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.
י מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. |
המשורר מעדיף לשהות יום אחד בחצרות מקדש ה' מאשר להיות עוד 1000 יום במקום אחר. הוא בוחר\מעדיף גם לשבת על סף המקדש (להִסְתּוֹפֵף) מאשר לָגוּר\לָדוּר בחברת רשעים. |
יא
כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע.
|
כִּי ה' מֵאִיר וּמֵחַיֶּיהָ כמו השֶׁמֶשׁ, מָגֵן על המשורר, ונותן לו כבוד והערכה\חֵן. ה' לא מונע את טובותיו מההולכים בדרך התמימה (השלמה והנקייה מחטאים). לכן מאושר הוא כל מי שבוטח בעזרת ה'. |
יב
כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהוָה לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים.
יג יְהוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ג | נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה.. |
ח | יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל.. |