.png){kind=link}
סיכום
נבואת החורבן לארץ הפְּלִשְׁתִּים בני כַפְתּוֹר, שיבוא בעקבות הכיבוש המִצְרִי (או הבָּבְלִי?) הבא עליה. האויב ישטוף את הארץ כמו נחל הבא מצפון, שמציף ערים על יושביהן. האויב ישדוד ויכה את עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן, צֹר וצִידֹן. הם ינהגו מנהגי אבלות, ולשוא יתחננו למנוחה מפני חֶרֶב ה'.
תקציר
| להלן הדברים שמסר ה' ליִרְמְיָהוּ בנוגע לאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, שנמסרו עוד לפני שפַרְעֹה הכה את עַזָּה [*]פַּרְעֹה נְכוֹ כבש כנראה את עַזָּה בסביבות שנת 609 לפנה"ס, לפני התבוסה המצרית בקרב כָּרכּמיש (605 לפנה"ס). אך נראה שהביטויים "מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן" ו"חֶרֶב ה'" הנזכרים להלן מתאימים יותר לתיאורים של בָּבֶל ושל נְבוּכַדְרֶאצַּר בספר יִרְמְיָהוּ .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק כ"ה פסוקים ט, ט"ז: ט
הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְהוָה וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם.
... טז
וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם.
. בכל אופן, נְבוּכַדְרֶאצַּר אמנם כבש ערים בארץ פְּלִשְׁתִּים, וביניהן את אַשְׁקְלוֹן הנזכרת להלן, אחרי הנצחון שלו בקרב כָּרכּמיש. |
| א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה. |
| ה' הודיע שהאויב יבוא מִצָּפוֹן [*]יִרְמְיָהוּ הרבה לנבא על האויב שיבוא מִצָּפוֹן (למשל ביִרְמְיָהוּ פרק א פסוק י"ד כמו מים העולים על גדותיהם ונעשים לנַחַל אשר שוטף את כל הארץ, כולל ערים ותושביהן, עד שכל בני הָאָדָם יושבי הארץ יזעקו וִייַלְּלוּ.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק א פסוק י"ד: יד
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
ובמקומות רבים אחרים) ולעתים הוא מבהיר כאמור שמדובר בנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ו פסוק י"ג: יג
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם.
|
| ב כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. |
| למשמע הקול שמשמיעות הפַּרְסוֹת השועטות של הסוסים\אַבִּירִים של האויב, והרעש של מרכבות המלחמה עם הגלגלים הרבים שלו, אפילו האָבוֹת לא פנו להציל את בניהם מרוב חולשה ופחד. |
| ג מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם. |
| בני הָאָדָם זעקו [*]ראו בפסוק ב על היום שכאילו בא בעצמו כדי לִשְׁדוֹד את כל הפְּלִשְׁתִּים, ולהשמיד\לְהַכְרִית לערים הפניקיות - צֹר וּלְצִידֹן את כל מי שעוד נשאר לעזור להן
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ז פסוק ב: ב
כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ.
[*]כנראה הפְּלִשְׁתִּים נהגו לסייע לערים הפניקיות , כי ה' שדד את אחרוני הפְּלִשְׁתִּים (שמוצאם מהאי כְּרֵתִים\כַפְתּוֹר
[^]
דְּבָרִים פרק ב פסוק כ"ג: כג
וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.
[^]
יְחֶזְקֵאל פרק כ"ה פסוק ט"ז: טז
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם.
[^]
צְפַנְיָה פרק ב פסוק ה: ה
הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר יְהוָה עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב.
). |
| ד עַל הַיּוֹם הַבָּא לִשְׁדוֹד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי שֹׁדֵד יְהוָה אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר. |
| עד מתי ינהגו תושבי עַזָּה ואַשְׁקְלוֹן (העיר שהיתה לשארית כוחם\עִמְקָם [*]ראו "עֵמֶק" כמקביל ל"כֹחַ" באִיּוֹב פרק ל"ט פסוק כ"א האחרון של הפְּלִשְׁתִּים) במנהגי אבל - כולל קָרְחָה, שתיקה, והִתְגּוֹדְדוּת
[^]
אִיּוֹב פרק ל"ט פסוק כ"א: כא
יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק.
, וגם בכתבי אוגרית[*]עולם התנ"ך, ספר יִרְמְיָהוּ עמ' 204 .[*]גילוח הראש לקרחת והִתְגּוֹדְדוּת (פציעה עצמית) היו מנהגי אבל נפוצים אצל הגויים, אך אסורים על בני יִשְׂרָאֵל על פי חוקי התורה ?
[^]
דְּבָרִים פרק י"ד פסוק א: א
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.
. |
| ה בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי. |
| אבוי! אַתְּ - החֶרֶב של ה' [*]יִרְמְיָהוּ כאמור התייחס במספר מקומות לנְבוּכַדְרֶאצַּר כחֶרֶב של ה' שבה ה' עושה את רצונו לגויים - עד לאן תגיעי כדי להכות ללא מנוחה את קָרְבְּנוֹתַיִךְ? אנא החזירי את הלהב\תער שלך אל נָדָן החֶרֶב, והֵרָגְעִי שם ושקטי\דֹמִּי מכעסך! אבל בעצם איך החֶרֶב תוכל לשקוט, כאשר ה' בעצמו הוא שצווה עליה להכות את אַשְׁקְלוֹן, והוא שֶׁשָּׂם את כל ערי החוף הַפְּלִשְׁתִּיּוֹת כיעד לְמַכּוֹתֶיהָ?
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק כ"ה פסוק ט"ז: טז
וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם.
|
| ו הוֹי חֶרֶב לַיהוָה עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי הֵאָסְפִי אַל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי. ז אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי וַיהוָה צִוָּה לָהּ אֶל אַשְׁקְלוֹן וְאֶל חוֹף הַיָּם שָׁם יְעָדָהּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ.. |
| ג | ..לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם. |