כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה (ד) ציור קיר של מיכאלאנג'לו מתוך הקפלה הסיסטינית
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי. צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים. (ז-ט)
סיכום
דָוִד מהלל את תפארתו של ה' כפי שהיא מופיעה במעשי בריאתו בארץ ובשמיים. תהילתו מופיעה גם במלמול התינוקות. דָוִד נפעם מהמאורות בשמיים, ותוהה למה ה' בחר לכבד דוקא את האָדָם, ולתת לו את השלטון על כל שאר החיות.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. 'הַגִּתִּית' היא אולי כלי נגינה מהעיר גַּת, או ניגון של שיר שהיה מוּשָׁר בזמן דריכת הענבים בַּגַּת. |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| שמו של ה' ותפארתו\הוֹדוֹ גדול\אַדִּיר באָרֶץ ובשָּׁמָיִם. תפארתו\עֹזו במלמול של התינוקות\עוֹלְלִים\יֹנְקִים, ובעֹזו זה הוא גם נוקם באויביו. |
| ב
יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.
ג מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם. |
| דָוִד רואה ונפעם ממעשה הבריאה בשמיים - מהיָרֵחַ וְמהכוֹכָבִים. הוא תוהה למה ה' בחר דוקא באָדָם לכבדו מעל שאר הבריאות ולשים אותו רק מְּעַט מתחת לה' עצמו. |
| ד
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
ה מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. |
| ה' נתן לאָדָם את השלטון על כל מעשה הבריאה - על הצאן\צֹנֶה, הבקר\אֲלָפִים, ועל שאר בְּהֵמוֹת הַשָּׂדֶה, על הצפורים בשמים, ועל הדגים ושאר השרצים שביָם. |
| ז
תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו.
ח צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי. ט צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים. |
| חזרה על משפט הפתיחה בפסוק ב': שמו של ה' גדול\אַדִּיר באָרֶץ. |
| י
יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. |