לְדָוִד, מִכְתָּם, בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת (א)
פרטי היוצר\ת
תל-צפית - היא גת, By Mboesch [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
גַּת (בתמונה - שביל יורד מתל צָפִית, היא גַּת המקראית)
|
|
סיכום
דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר הַפְּלִשְׁתִּים תפסו אותו כשהתחבא בְּגַת מִפְּנֵי שָׁאוּל. דָוִד מבקש מה' עזרה כנגד אויביו אשר לוחמים נגדו ורומסים אותו כָּל הַיּוֹם. אבל דָוִד בוטח בה' (שֶׁמּוּדָע לכל דִּמְעָה של דָוִד), ולכן אינו פוחד ממה שיכולים לעשות לו בני אָדָם.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. "יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים" הוא אולי שיר מוּכָּר שהמִזְמוֹר הותאם לניגונו. "מִכְתָּם" משוער כ"כתובת חקוקה", או כשיר זהב\כֶּתֶם. דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר הסתתר בְּגַת מִפְּנֵי שָׁאוּל, ואז הַפְּלִשְׁתִּים שָׁם זיהו אותו ותפסו אותו ( שְׁמוּאֵל-א פרק כ"א פסוקים י"א-י"דשְׁמוּאֵל-א פרק כ"א פסוקים י"א-י"ד: יא
וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.
יב
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָיו].
יג
וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.
יד
וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו [וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ.
). |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם בֶּאֱחֹז אֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת.
|
| דָוִד מבקש שה' יסלח\יחון אותו, כי אוֹיְבוֹ הלוחם בו, רוֹמֵס\שׁוֹאֵף אותו ולוחץ עליו כָּל הַיּוֹם. דָוִד פונה לה' שבמָרוֹם, ומתלונן שאויביו\שׁוֹרְרַיו הלֹחֲמִים בו רוֹמְסִים\שׁוֹאֲפִים אותו כָּל הַיּוֹם. |
| ב
חָנֵּנִי אֱלֹהִים כִּי שְׁאָפַנִי אֱנוֹשׁ כָּל הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי.
ג שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם. |
| פסוק ה' הוא פזמון החוזר בפסוקים י"א-י"ב: ביום בו דָוִד פוחד\יָרֵא הוא שם את מבטחו בה', מהלל את דברי ה' (את התורה) ולא פוחד\יָרֵא ממה שיכולים לעשות לו בני אָדָם, שהם רק בָשָׂר (בניגוד לה'). |
| ד
יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח.
ה בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי. |
| הדברים שאויבי דָוִד אומרים עליו מעציבים אותו כָּל הַיּוֹם, והם רק חושבים איך לְהָרַע לו. הם יזממו\יָגוּרוּ מזימות כנגדו, ויארבו\יִצְפּוֹנוּ אחרי צעדיו\עֲקֵבַיו, בתקווה לקחת את חייו\נפשו. דָוִד מבקש שה' יפלוט (יעשה לפליטים) את העַמִּים אויבי דָוִד, ויוריד\ישפיל אותם בכעס\בְּאַף. |
| ו
כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ עָלַי כָּל מַחְשְׁבֹתָם לָרָע.
ז יָגוּרוּ יצפינו [יִצְפּוֹנוּ] הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. ח עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים. |
| ה' ראה וספר את נדנודי הראש בצער של דָוִד (ראו "לָנוּד" במובן "לנדנד את הראש בצער" ב אִיּוֹב פרק ב פסוק י"אאִיּוֹב פרק ב פסוק י"א: יא
וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.
). ה' גם ספר את דמעות דָוִד וְשָׂם אותם במֵימִיָּה\נֹאד-הַמַּיִם שלו. ביום בו דָוִד יקרא לעזרת ה', אוֹיְבַיו יִסּוֹגוּ לאָחוֹר, ודָוִד יֵדַע שה' איתו. |
| ט
נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ.
י אָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר בְּיוֹם אֶקְרָא זֶה יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים לִי. |
| הפזמון החוזר מפסוק ה': דָוִד מהלל את דברי אלֹהִים\ה' (את התורה), בוטח בו, ולכן לא פוחד\יָרֵא ממה שיכולים לעשות לו בני אָדָם. |
| יא
בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהוָה אֲהַלֵּל דָּבָר.
יב בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. |
| דָוִד מבטיח להודות לה' בקורבנות "נֶדֶר" (שבועה להקריב קורבן אם תתקבל עזרה) ו"שְׁלָמִים" (על קורבן השְׁלָמִים, ראו דף ספר וַיִּקְרָא). זאת כיוון שה' הציל את חיי דָוִד, ואת רַגְלוֹ מִלְּהִכָּשֵׁל\מִדֶּחִי. לכן דָוִד ילך לִפְנֵי ה', באוֹר הַחַיִּים שה' נותן. |
| יג
עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ.
יד כִּי הִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת הֲלֹא רַגְלַי מִדֶּחִי לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ.. |
| י"ב | בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי. |