בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח (ב) ציור של יוֹאָב בראש צבאות דָוִד.
|
|
סיכום
דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר נלחם בצבאות אֲרַם, וכשמפקדו - יוֹאָב יצא להלחם באֱדוֹם (וכנראה סבל ממפלות שעליהן מתלונן דָוִד כאן). ה' זנח את העַם וגרם לאדמה לרעוש, אבל עכשיו דָוִד מבקש רפואה ועזרה של ה' לצבא העַם. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על
פרק ק"ח פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ק"ח פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית שלו. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם.
תקציר
| כותרת: רוב המושגים שבכותרת אינם מובנים בוודאות, ורבות ההשערות. "שׁוּשַׁן" משוער (1) כשם של כלי נגינה בעל 6 מיתרים, או (2) שם לחן שהותאם למִזְמוֹר, או (3) הקישוט שעל עמודי המקדש או על ים הנחושת, שֶׁלְּיָדָם אולי עמדה המקהלה. גם בכותרת של מִזְמוֹרים מ"ה, ס"ט ופ מופיע מושג דומה. "עֵדוּת" היא אולי מלשון "עֲדִי" כלומר אולי תכשיט כלשהו שענד המְנַצֵּחַ. מִכְתָּם משוער כ"כתובת חקוקה", או שִׁיר זהב\כֶּתֶם (או שהתכשיט היה מוזהב). "לְלַמֵּד" מציין כנראה שמדובר במִזְמוֹר עם מטרה חינוכית (בקשר לתבוסת העַם בקרב). |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד.
|
| דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר יצא להאבק\לנוץ בצבאות אֲרַם שבאו מעבר לנהר הפְּרָת ומממלכת אֲרַם צוֹבָה (קרב בו ניצח דָוִד - ראו שְׁמוּאֵל-ב פרק י פסוקים ו-י"טשְׁמוּאֵל-ב פרק י פסוקים ו-י"ט: ו
וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ.
ז
וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים.
ח
וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.
ט
וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי בישראל [יִשְׂרָאֵל] וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם.
י
וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן.
יא
וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ.
יב
חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.
יג
וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו.
יד
וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם.
טו
וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד.
טז
וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ חֵילָם וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם.
יז
וַיֻּגַּד לְדָוִד וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ.
יח
וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם.
יט
וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן.
). יותר מאוחר דָוִד שלח את יוֹאָב ששב והכה את צבא אֱדוֹם בקרב שנערך באזור גֵיא מֶלַח (שמדרום לים המלח) שם נפלו 12,000 אֱדוֹמִים (אבל כנראה רק אחרי שצבא דָוִד סבל מפלות שאליהם מתייחס המִזְמוֹר). לפי שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"גשְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"ג: יג
וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף.
היה זה דָוִד שהכה שם את אֲרָם והפיל 18,000 (אבל נראה ש"אֲרָם" שם הוא שיבוש של "אֱדוֹם", ושהנצחון מיוחס שם לדָוִד כיוון שהוא ששלח את יוֹאָב). לפי דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"ח פסוק י"בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"ח פסוק י"ב: יב
וְאַבְשַׁי בֶּן צְרוּיָה הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף.
נפלו בקרב 18,000 אֱדוֹמִים, והמפקד הישיר היה אַבְשַׁי, אחיו של יוֹאָב. |
| ב
בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף.
|
| דָוִד מתלונן שה' זנח את העַם וְאִפְשֵׁר לאויב לִפְרֹץ את שׁוּרוֹת הצבא. זאת כיוון שה' כעס\אָנַף על העַם. אבל דָוִד מבקש שעכשיו ה' ישמח את העַם וישיב לו את חוזקו. ה' גרם לרעש\רעידת אדמה והבקיע\פְּצם את הארץ. אבל דָוִד מבקש שעכשיו ה' ירפא את השברים שיצר באדמה המִתְמוֹטֶטֶת. |
| ג
אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ.
ד הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה. |
| ה' הראה לעַם צרה קָשָׁה, והשקה אותם כוס יַיִן מורעל. אבל דָוִד מבקש שעכשיו ה' יתן לצדיקים שבעַם היראים אותו, דגל\נֵּס שיתנוסס בראש הצבא ויעזור להתגונן מפני קֶשֶׁת\קֹשֶׁט האויבים. המילה 'סֶלָה' כאן היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר, המבדילה בין חלקיו המוזיקליים. |
| ה
הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה.
ו נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. |
| פסוקים ז-י"ד חוזרים בקירוב גם פרק ק"ח פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ק"ח פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
. דָוִד קורא לה' להושיע את ידידיו (עַם יִשְׂרָאֵל) בעזרת ידו הימנית (החזקה), לְחַלֵּץ אותם מִלַּחֲצָם, ולענות לתפילה זאת. |
| ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ
ועננו [וַעֲנֵנִי].
|
| בעבר, ה' דִּבֶּר לעַם ממקום קודשו, והודיע בשמחה שהוא עומד לחלק להם כנחלה את הארץ, כולל את שְׁכֶם (לאֶפְרַיִם ממערב לירדן) ואת עֵמֶק סֻכּוֹת (ממזרח לירדן) שאת שטחם הוא ימדוד (כנהוג בחלוקת אדמות). ה' יתן נחלות בגִלְעָד (הנקרא על שם נכדו של מְנַשֶּׁה), וגם נחלות לשבטי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם שיהיו למצודה\מָעוֹז חשוב, ולשבט יְהוּדָה, שימשול בעַם (עם המְחֹקְק\מטה-המושלים). |
| ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי. |
| ה' גם אומר שמוֹאָב עתידים לעבוד את העַם (ולהגיש לאֲדוֹנָם את סִיר הָרַחֲצָה, כמנהג העֶבֶד), וכך גם אֱדוֹם (עליהם העַם, אֲדוֹנָם, ישליך את נעלו). ה' יֵצֵא בתרועת נצחון גם על הַפְּלִשְׁתִּים (בפסוק המקביל בפרק ק"ח מופיעה המילה "אֶתְרוֹעָע" ולא "הִתְרֹעָעִי" כמו כאן). המשורר מַכִּיר בכך שה' הוא שהוביל את העַם אל עִיר המִבְצָר באֱדוֹם (שאותה כָּבַשׁ במָצוֹר). שְׁמוּאֵל-ב פרק ח מזכיר את כיבוש מוֹאָב, אֱדוֹם, והַפְּלִשְׁתִּים בידי דָוִד. |
| י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי.
יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם. |
| ביגוד לעזרה שנתן ה' לעַם בעבר, הרי שכַּיּוֹם ה' זנח את העַם ולא יצא איתם ועם צְבָאָם למלחמה באויביהם. לכן, המשורר מבקש גם עכשיו עזרה מהאויב\צָּר, כיוון שהתקווה לעזרת בני-אָדָם היא תקוות שָׁוְא (בניגוד לתקווה לעזרת ה'). "צָּר" ו"אָדָם" כאן הם אולי משחק מלים על "מָצוֹר" ו"אֱדוֹם" שבפסוק י"א. בעזרת ה' העַם יצליח\יעשה-חָיִל כשה' יביס את האויבים. |
| יב
הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ.
יג הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף. |