הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. (ב-ג)
|
|
סיכום
דָוִד מבקש שה' יציל אותו מטביעה במַיִם ובטִּיט. גרונו כבר נִחַר מקריאותיו לעזרה, וה' אשר יודע וודאי את אשמת דָוִד, מוּדָע גם לסבלו הרב, ולחֶרְפָּה הגדולה שמטילים עליו אויביו, הָרַבִּים מִשְּׂעָרוֹת ראשו. גם קרוביו ו"מְנַחֲמָיו" רק מוסיפים לו רעל למזון וחומץ למשקה. דָוִד מקלל את אותם אויבים שה' יַכֶּה אותם, וימחק אותם מסֵּפֶר החַיִּים. ה' מעדיף לקבל את שִׁיר התוֹדָה שדָוִד ישיר, מאשר לקבל קורבן שּׁוֹר מְשֻׁבָּח. לסיום, הקהל מבקש שה' יושיע את צִיּוֹן ואת עָרֵי יְהוּדָה, וינחיל אותם שוב לְעַמּוֹ.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. "שׁוֹשַׁנִּים" משוערים (1) כשם של כְּלֵי נגינה בעלי 6 מיתרים, או (2) שם לחן שהותאם למִזְמוֹר, או (3) הקישוט שעל עמודי המקדש או על ים הנחושת, שֶׁלְּיָדָם אולי עמדה המקהלה. |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד.
|
| דָוִד מבקש שה' יושיע אותו, כי הוא טובע במַיִם המגיעים לו עד הצוואר\נָפֶשׁ. הוא טובע בטִּיט\יוֵן שבמְצוּלָה שבמַעֲמַקֵּי הים, ואינו מצליח למצוא מקום יציב להעמיד את רגליו, עד שסחף-מַיִם\שִׁבֹּלֶת שוטף אותו. |
| ב
הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ.
ג טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. |
| הוא כבר עייף\יָגֵעַ וגרונו התייבש\נִחַר מרוב קריאות עזרה לה', ועיניו כָּלוּ\נגמרו מרוב ציפייה לה'. אויבי דָוִד, השונאים אותו לחִנָּם (ללא סיבה מוצדקת) רבים יותר מהשַּׂעֲרוֹת שעל ראשו, ואויביו מלאי השֶׁקֶר רבים\עצומים יותר מֵהַצַּמּוֹת שבראשו. אויביו השקרנים דרשו שישיב את מה שֶׁגָּזַל, אבל איך הוא יכול להשיב גֶּזֶל אם הוא לא גָּזַל? |
| ד
יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי.
ה רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב. |
| ה' הרי יודע על כל החטאים שדָוִד אשם בהם בגלל טפשותו\אִוַּלְתּוֹ, והם לא נעלמים\נִכְחָדִים מה'. אבל, דָוִד מבקש שאֵלֶּה אשר שמים את תקוותם בה' ומבקשים את עזרתו, לא יתביישו\יֵבֹשׁוּ\יִכָּלְמוּ כשיראו איך ה' פוגע בדָוִד, שהוא אחד מהם. |
| ו
אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא נִכְחָדוּ.
ז אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
| דָוִד נשא גידופים\חֶרְפּוֹת, ובושה\כְלִמָּה כיסתה את פָּנָיו בגלל נאמנותו לה'. בגללה הוא גם נעשה זר\נָכְרִי אפילו לְאֶחָיו, כִּי קִנְאָתוֹ לַמִּקְדָּשׁ כִּלְּתָה אותו, וגידופים\חֶרְפּוֹת שיועדו לה' נפלו עליו. |
| ח
כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי.
ט מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי. י כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי. |
| לכן דָוִד מתאבל בבכי, צום, וּלְבוּשׁ שָׂק. אבל, גם מנהגי אבל אלה גורמים לאנשים סביבו לגדף אותו, וללעוג לו (להיות להם למָשָׁל ושנינה). גם האנשים היושבים בשָׁעַר העיר והשותים שֵׁכָר משוחחים עליו ושרים ומנגנים שירי לעג עליו. |
| יא
וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי.
יב וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל. יג יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר. |
| דָוִד מתפלל לה' שכשיבוא הזמן שה' ירצה בכך, הוא יענה לו בחסד ובישועת האמת שלו. הוא מבקש שיציל אותו מהטִּיט בו הוא טובע (פסוק ג'), משונאיו (פסוק ה'), מטביעה במָיִם עמוקים (פסוק ג'), מסחף-מַיִם\שִׁבֹּלֶת השוטפת אותו (פסוק ג'), מִמְּצוּלַת הים ה"בולעת" אותו, ומפי הבְּאֵר הנאטם (נאְטַר?) עליו. |
| יד
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.
טו הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם. טז אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ. |
| דָוִד מבקש שה' יענה לתפילתו וְיִפְנֶה אליו, כי חסדיו טובים, ורחמיו רבים. אַל לה' להסתיר את פניו מדָוִד עַבְדּוֹ, אלא עליו לענות לו במהרה כי דָוִד בצָרָה. דָוִד מבקש עוד שה' יתקרב לנפשו ויגאל אותה (את חייו), ויפדה את דָוִד בגלל הצָרָה שגרמו לו אויביו. |
| יז
עֲנֵנִי יְהוָה כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי.
יח וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי צַר לִי מַהֵר עֲנֵנִי. יט קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי. |
| ה' הרי מוּדָע לחֶרְפָּה\בּוּשָׁה\כְלִמָּה שאויבי\צוררי דָוִד מטילים עליו, כי היא (החֶרְפָּה של האויבים) נמצאת תמיד כנגד עיני ה'. החֶרְפָּה שָׁבְרָה את לִבּוֹ באופן אָנוּשׁ. הוא קיווה למְנַחֲמִים שיבואו לָנוּד בראשם לאות השתתפות בצער, אבל הוא לא מצא כי אין מְנַחֲמִים כאלה. אלה שהתיימרו לבוא ולנחם אותו, רק נתנו במזונו\בְּבָרוֹ רֹאשׁ\רעל, וכשהיה צמא הם השקו אותו בחומץ (מצמיא). |
| כ
אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל צוֹרְרָי.
כא חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי. כב וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. |
| דָוִד מקלל אויבים אלה ואת אנשי שלומם, ששֻׁוּלְחָנָם יהפוך להם למלכודת\לְפָח. הלוואי ועיניהם תתעוורנה\תֶּחְשַׁכְנָה מלראות, ושה' יערער\יַמְעֵד תמיד את מָתְנֵיהֶם (מרכז הכוח של הגוף). |
| כג
יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ.
כד תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד. |
| הלוואי וה' ישפוך עליהם את הכעס\זעם\חָרוֹן של אפו (מקום הכעס) ושהחָרוֹן ישיג את האויבים (אם ינסו לברוח ממנו). מִשְׁכָּנָם\טִירָתָם ואָהֳלם יהיו לשממה ואיש לא ישב בהם. ה' יעשה להם כך, כִּי הם הוסיפו לרדוף את האומללים שה' כבר הִכָּה, וסיפרו בגאווה על המכאובים שעוד הוסיפו להפיל על החֲלָלִים שה' הִכָּה. |
| כה
שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם.
כו תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב. כז כִּי אַתָּה אֲשֶׁר הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. |
| לכן דָוִד מבקש שה' יוסיף את חטאם\עֲוֹנָם לרשימת הָעֲווֹנוֹת שלהם (עליהם הם יענשו), וימנע מהם לבוא ולזכות בישועתו\צדקתו. ה' ימחק את שמם מסֵּפֶר החַיִּים - סֵּפֶר בו רשומים כָּל (וְרַק) בני-האָדָם החיים באותו זמן. אַל לה' לצרף את אותם אויבים לרשימת הצַדִּיקִים (שֶׁיִּוָּשְׁעוּ). |
| כח
תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ.
כט יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. |
| דָוִד מסכן\עָנִי וסובל אבל הוא מצפה לישועת ה' אשר תרומם\תְשַׂגֵב אותו. לכן דָוִד מהלל את ה' ומרומם\מגדיל את שמו בְּשִׁיר תוֹדָה. ה' מעדיף לקבל שִׁיר תוֹדָה שכזה, מאשר לקבל קורבן מְשֻׁבָּח של שּׁוֹר\פָּר בעל קַרְנַיִם, ומַפְרִיס פרסה (ולכן כָּשֵׁר - ראו וַיִּקְרָא פרק י"א פסוקים ב-גוַיִּקְרָא פרק י"א פסוקים ב-ג: ב
דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.
ג
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.
). |
| ל
וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי.
לא אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. לב וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. |
| העניים\עֲנָוִים העובדים את ה' רָאוּ את הישועה הזאת של ה', ושמחו. כי נוכחו שה' שומע לקריאת העניים\אֶבְיוֹנִים, ואינו בָּז לעזרה שהוא יכול לתת לאֲסִירים (הכלואים בגלל נאמנותם לו). על כל אלה יהללו את ה' כל חלקי העולם - השָׁמַיִם, האָרֶץ, היַמִּים, ואפילו כל השְׁרָצִים\רְמָשִׂים שבהם. |
| לג
רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם.
לד כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת אֲסִירָיו לֹא בָזָה. לה יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל רֹמֵשׂ בָּם. |
| לסיום (שאינו קשור ישירות לנושא המִזְמוֹר), הַדּוֹבֵר או הקהל מבקש שה' יושיע את צִיּוֹן (שחָרְבָה) ויבנה שוב את עָרֵי יְהוּדָה שסביבה, כדי שהעַם\זֶרַע-עֲבָדָיו (צאצאי אַבְרָהָם, יִצְחַק, וְיַעֲקֹב) ונאמניו\אֹהֲבֵי-שְׁמוֹ יָשְׁבוּ\יִשְׁכְּנוּ שָׁם, ויִרְשׁוּ ויִנְחָלוּ את המקומות הללו. |
| לו
כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ.
לז וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. |
| כ"ט | יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. |