מזמור ע"ו, מתוך ספר תְּהִלִּים מפארמה, מאה 13.
|
|
סיכום
המשורר אָסָף מהלל את ה' שתהילתו גדולה בִּיהוּדָה וביִשְׂרָאֵל, ואשר בחר לשכון בירושלים. משם הוא מופיע ושובר את כלי המלחמה של האויב, שקודם השתולל ועכשיו נרדם יחד עם הסוסים והמרכבות. ה' מטיל מּוֹרָא בעולם, כשהוא קם לשפוט ולהושיע את המסכנים, ומעניש אז גם את המְלָכִים. לכן הקהל נקרא להקריב קורבן של "נֶדֶר" לה'.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של המשורר אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר). |
| א
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.
|
| שְׁמוֹ של ה' גָּדוֹל ונוֹדָע בִּיהוּדָה וביִשְׂרָאֵל (בממלכת יִשְׂרָאֵל או בעַם יִשְׂרָאֵל). הוא קבע את מִשְׁכָּנוֹ\סֻכָּתוֹ\מְעוֹנוֹ בירושלים\שָׁלֵם\צִיּוֹן. שם (בצִיּוֹן) הוא שָׁבַר את חִצֵּי הקָשֶׁת של האויב (הנמשלים לברקים\רשפים), ושָׁבַר גם את המָגֵן והחֶרֶב של האויב, ובכך שָׁבַר את המִלְחָמָה בכלל. המילה 'סֶלָה' כאן ובפסוק י' היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר, המבדילה בין חלקיו המוזיקליים. |
| ב
נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ.
ג וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן. ד שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה. |
| ה' מופיע עוֹטֶה אור מבין ההרים (סביב צִיּוֹן) כחיית טרף (לקראת האויב). האבירים\אַנְשֵׁי-החַיִל גיבורי הלֵב שקודם תקפו בהשתוללות, עכשיו שוקטים כאילו הם יְשֵׁנִים, ואינם מוצאים את יְדֵיהֶם מרוב בלבול. גם המרכבות והסוסים שלהם נרדמו (ופסקו להשתולל) בעקבות גערת ה'. |
| ה
נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף.
ו אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם. ז מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס. |
| ה' מפחיד\נוֹרָא ואין מי שיוכל לעמוד לפניו מרגע שהוא כועס בְּאַפּוֹ. כאשר ה' השמיע מִשָּׁמַיִם את גְּזָר הדִּין שלו, כל העולם\הארץ התמלא פָּחַד\יִרְאָה ושָׁקָט (מרעש המלחמה). זה היה כאשר ה' קם לשפוט את בני האָדָם, ולהושיע במשפט הצדק שלו את העניים\מסכנים שבארץ. |
| ח
אַתָּה נוֹרָא אַתָּה וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ מֵאָז אַפֶּךָ.
ט מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה. י בְּקוּם לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ כָּל עַנְוֵי אֶרֶץ סֶלָה. |
| פסוק קשה לפירוש, אולי - גם האנשים מלאי הכעס\חֵמָה (האויבים שהוזכרו קודם) בסוף יודו ויעבדו את ה', כאשר ה' יחגור (כמו חֶרֶב) את כל שְׁאֵרִית כַּעֲסוֹ\חֲמָתוֹ. |
| יא
כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר.
|
| לכן קהל המתפללים נקרא להודות לה' בשבועה להקריב קורבן שְׁלָמִים של "נֶדֶר" (ראו וַיִּקְרָא פרק ז פסוק ט"זוַיִּקְרָא פרק ז פסוק ט"ז: טז
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל.
), וגם "לְשַׁלֵּם" את הנֶדֶר (כלומר לקיים את השבועה ולהקריב את קורבן השְׁלָמִים של הנֶדֶר). אז כל הסובבים את ה' (במקדש בצִיּוֹן) יובילו את חיות הקורבן כשַׁי לה', מֵטִיל המּוֹרָא (כמו בפסוק ח'). |
| יב
נִדֲרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא.
|
| ה' יִבְצֹר (יִכְרֹת כמו ענף של גפן) את הרוּחַ הגאה של המנהיגים\נְגִידִים ושל מַלְכֵי האָרֶץ, ויטיל עליהם מּוֹרָא. |
| יג
יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים נוֹרָא לְמַלְכֵי אָרֶץ.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ז | מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס. |
| ט | מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין.. |