וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה, וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת, נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג (כ"ה-כ"ו)
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם. וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב (ל"ה-ל"ו) צילום של חבר קיבוץ בית הערבה, שנת 1944.
סיכום
המִזְמוֹר הוא הבסיס להלכה של "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" שעל אָדָם לברך את ה', אחרי שהציל אותו מאחת מ4 הַמְּצוּקוֹת המפורטות: אובדן דרך בַמִּדְבָּר, ישיבה בכלא, מחלה, או סערה בַּיָּם. המִזְמוֹר מתאר את הַמְּצוּקוֹת ואת הגאולה המתאימה שמביא ה' בעקבות הקריאה לעזרה. ה' לעתים מייבש מקומות פוריים לְמִדְבָּר, אבל גם הופך מִדְבָּר למקום פורה. הוא משפיל נכבדים ומגדיל עניים. על הצדיקים לבחון את כל זאת ולהחכים מכך.
תקציר
| כותרת: הקהל נקרא להודות לה' כִּי הוא טוֹב, כִּי הַחֶסֶד\אהבה\עזרה שלו ניתנת תמיד (ראו כותרת דומה במִזְמוֹר הקודם ובמִזְמוֹרִים קי"ח וקל"ו). המִזְמוֹר להלן הוא הבסיס להלכה של "בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל" שעל אָדָם לברך את ה', אחרי שהציל אותו מאחת מ4 הַמְּצוּקוֹת המפורטות: אובדן דרך בַמִּדְבָּר, ישיבה בכלא, מחלה, או סערה בַּיָּם. |
| א
הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
|
| את הברכה הזאת יֹאמְרוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר ה' גאל אותם מִיַּד אויב\צָר, ואסף\קיבץ אותם מכל רוחות השמיים: מִּזְרָח, מַּעֲרָב, צָּפוֹן, ויָּם (וכאן הכוונה ליָּם הדרומי, שבמפרץ אֵילָת). |
| ב
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר.
ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם. |
| הקבוצה הראשונה הנקראת לברך את ה' על ההצלה שעשה להם, היא אנשים אשר תָּעוּ בַמִּדְבָּר\ישִׁימוֹן ולא מָצָאוּ דָּרֶךְ המובילה לישוב כלשהו, שבו יוכלו לקבל עזרה. הם נעשו רְעֵבִים וצְמֵאִים, והגרון\נֶפֶשׁ שלהם התייבש\התְעַטָּף (המילה "נֶפֶשׁ" מופיעה במִזְמוֹר זה מספר פעמים במובן "גָּרוֹן", שהוא מובן נוסף של המילה המקובל במקרא). |
| ד
תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ.
ה רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. |
| פסוק זה ופסוק ח' להלן חוזרים כפזמון אחרי תיאור כל אחת מ-4 מקרי המצוקה המתוארים במִזְמוֹר. האנשים הנמצאים בִּמְצוּקָה צועקים לעזרת ה', והוא יציל אותם. |
| ו
וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם.
|
| אז ה' ידריך את האובדים בַמִּדְבָּר בְּדֶרֶךְ הנכונה (או הקצרה) אל יְשׁוּב שבו יוכלו לקבל עזרה. |
| ז
וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב.
|
| פסוק זה גם הוא כאמור חלק מהפזמון החוזר אחרי כל אחת מ-4 מקרי המצוקה. האנשים שנגאלו ע"י ה', יודו לו על החסדים והניסים שהוא עושה לבְנֵי האָדָם כשהוא מציל אותם ממצוקה. |
| ח
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם.
|
| כי ה' השביע את הגרון\נֶפֶשׁ הצמאה\שֹׁקֵקָה וְהָרְעֵבָה של האובדים בַמִּדְבָּר שנגאלו, ומילא את הגרון בכל טוב. |
| ט
כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב.
|
| הקבוצה השנייה הנקראת לברך את ה' על ההצלה שעשה להם, היא אנשים היושבים בחושך\צַלְמָוֶת של בית-הָאֲסוּרִים, בו הם אזוקים בִּכְבָלִים מְעַנִּים עֲשׂוּיֵי בַּרְזֶל. הם נענשו על כך שהִמְרוּ את דברי\עֲצַת ה'\עֶלְיוֹן (מרדו ופעלו בניגוד להם), ואף נָאָצוּ\גידפו את דבריו. אבל בכלא, לִבָּם נכנע בסבל\עָמָל והם נִכְשָׁלִים\מוֹעֲדִים ונופלים בלי שמישהו יעזור להם. |
| י
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.
יא כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ. יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. |
| חזרה על הפזמון מפסוק ו'. |
| יג
וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.
|
| אז ה' יוציא את האסירים הסובלים מהחושך של בית הכלא, ויְנַתֵּק\ישחרר את האזיקים\מוֹסְרוֹת הכובלים אותם. |
| יד
יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק.
|
| חזרה על הפזמון מפסוק ח'. |
| טו
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם.
|
| כי ה' ישבור את דלתות הנחושת החזקות הסוגרות על הכֶּלֶא, וגם יִגְדַּע\ישבור את בְרִיחֵי הבַרְזֶל (מוטות הסוגרים על הדלתות). |
| טז
כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ.
|
| הקבוצה השלישית הנקראת לברך את ה' על ההצלה שעשה להם, היא אנשים שברוב טיפשותם\אִוַּלְתָּם הלכו בדרך הפשע והחטא\עוון, ולכן הם הִתְעַנּוּ (במחלה). הם איבדו את התיאבון והגרון\נֶפֶשׁ שלהם תִּיעְבָה\סָלְדָה כָּל אֹכֶל, עד שהרזון הביא אותם לשַׁעֲרֵי המָוֶת (כלומר לגסיסה). |
| יז
אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ.
יח כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. |
| חזרה על הפזמון מפסוק ו'. |
| יט
וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.
|
| אז ה' יִשְׁלַח שליח (מלאך או רופא) שיעשה את דְּבָרוֹ וירפא את החולים, וִימַלֵּט אותם מהשַׁחַת (בור הקבר) שלהם. |
| כ
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם.
|
| חזרה על הפזמון מפסוק ח'. |
| כא
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם.
|
| החולים שנגאלו יִזְבְּחוּ גם זִבְחֵי תוֹדָה (זה קורבן השְׁלָמִים של "תּוֹדָה", הניתן על עזרה כלשהי שקיבל המקריב מה' - ראו וַיִּקְרָא פרק ז פסוקים י"א-ט"ווַיִּקְרָא פרק ז פסוקים י"א-ט"ו: יא
וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהוָה.
יב
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.
יג
עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו.
יד
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהוָה לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה.
טו
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.
), ויספרו בְּרִנָּה\שיר-שמח על מה שה' עשה עבורם. |
| כב
וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.
|
| הקבוצה הרביעית הנקראת לברך את ה' על ההצלה שעשה להם, היא יוֹרְדֵי הַיָּם העובדים בצוות האֳנִיָּה המפליגה בְּמַיִם רַבִּים (בים הגדול). הם זכו לראות את הנִפְלְאוֹת שעשה ה' במצולות הַיָּם. |
| כג
יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים.
כד הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. |
| אבל המצוקה התחילה כשה' צִווה על רוּחַ סְעָרָה לעמוד ולהרים את גַלֵי הַיָּם. יוֹרְדֵי הַיָּם התנדנדו אז עם האֳנִיָּה ועלו איתה לשָׁמַיִם וירדו לתְהוֹמוֹת הַיָּם, ונַפְשָׁם נָמַסָּה\התמוגגה ברָעָה זו שנפלה עליהם. יחד עם האֳנִיָּה, הם הסתובבו\חגו וְנָעוּ כמו שִׁכּוֹרִים מבולבלים, וכל המומחיות\חָכְמָה שלהם כיוֹרְדֵי יָּם מקצועיים נבלעה בסערה. |
| כה
וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.
כו יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. כז יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. |
| חזרה על הפזמון מפסוק ו'. |
| כח
וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם.
|
| אז ה' יהפוך את הסְעָרָה לשקט\דְמָמָה, וגַלֵי הַיָּם ישתקו\יֶּחֱשׁוּ מגעשם. יוֹרְדֵי הַיָּם יִּשְׂמְחוּ על שתיקת הגלים, וה' אז ינחה אותם לנמל\מָחוֹז אליו הם חפצו\רצו להגיע. |
| כט
יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם.
ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. |
| חזרה על הפזמון מפסוק ח'. |
| לא
יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם.
|
| יוֹרְדֵי הַיָּם יהללו את גדולתו של ה' בציבור\בִּקְהַל-עָם בו יושבים גם נכבדי העַם הזקנים. פסוק זה הוא הבסיס להלכה שרצוי שיכללו שני תלמידי חכמים בקהל השומע את בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל (המבוססת כאמור על מִזְמוֹר זה). |
| לב
וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ.
|
| ה' יהפוך נְהָרוֹת לְמִדְבָּר שומם, ויסתום את מקורות\מֹצָאֵי-המים (מעיינות) שיהפכו למקור לְצִמָּאוֹן (במקום לרוויה). הוא יהפוך אֶרֶץ פורייה לאדמה מלוחה שאי אפשר לגדל בה גידולים. את כל זאת יעשה ה' בגלל הרעה שעושים התושבים היושבים באותה אֶרֶץ. |
| לג
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן.
לד אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ. |
| ובניגוד לכך, ה' גם יהפוך מִדְבָּר\אֶרֶץ-צִיָּה לאֲגַם מַיִם ולמעיינות, ויושיב שם תושבים שהיו רְעֵבִים, ועכשיו יזכו להקים שם ישוב פורח. הם יִּזְרְעוּ סביב הישוב שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים ויִזְכּוּ להצמיח פְּרִי תְבוּאָה. ה' יברך אותם והם יִתְרַבּוּ, וגם מִקְנֶה הַבְּהֵמוֹת שלהם לא יקטן. |
| לה
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם.
לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב. לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. לח וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט. |
| ושוב בניגוד לכך, יקרה שה' ימעיט את בני הקהילה, והם יתכופפו\יָּשֹׁחוּ מדיכוי\עֹצֶר, רָעָה, וְיָגוֹן. כי ה' לעתים שופך לעג ובּוּז עַל אצילי-העַם\הנְדִיבִים ומַתְעֶה אותם בדרך מבולבלת\בְּתֹהוּ. ואילו את העני\אֶבְיוֹן הוא יָרִים\יְשַׂגֵּב מהעוֹנִי בו הוא נמצא, וירבה את בני משפחתו כמו צֹּאן רב. |
| לט
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן.
מ שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ. מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. |
| המשורר קורא לצדיקים היְשָׁרִים לראות את כל מעשי הגאולה שהוזכרו למעלה, ולשמוח (כי אם ה' עזר כך לחוטאים שקראו לעזרתו, הרי שוודאי שהוא יגאל גם את הצדיקים). אבל הפֶּה של כל עושי החטא\עַוְלָה יִסָּגֵר\יקפץ (כך שהעַוְלָה לא תוכל לְהֵאָמֵר). |
| מב
יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ.
|
| מִי הוא החכם (בקהל המברכים) אשר ישמור בְּלִבּוֹ ויזכור את הדברים האֵלֶּה, ויחקור בתבונתו\יִתְבּוֹנן את חַסְדֵי ה' (הניתנים לאנשים במצוקה המתפללים אליו)? |
| מג מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו- ח | וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם, מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם.. יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. |
| כ"ג- כ"ד | יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים. הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה, וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. |