מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר? מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם? (י"א)
|
|
סיכום
בפתיחת המִזְמוֹר (החוזרת על
פרק נ"ז פסוקים ח-י"בתְּהִלִּים פרק נ"ז פסוקים ח-י"ב: ח
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה.
ט
עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.
י
אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
יא
כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
יב
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
) דָוִד מודיע שיכין את עצמו ואת כלי הנגינה שלו וישְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר כדי להעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ, בה הוא יהלל את ה'. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על פרק ס פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ס פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ
ועננו [וַעֲנֵנִי].
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית של ה'. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. |
| א
שִׁיר מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| פסוקים ב-ו חוזרים בקירוב גם בסיום פרק נ"ז פסוקים ח-י"בתְּהִלִּים פרק נ"ז פסוקים ח-י"ב: ח
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה.
ט
עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.
י
אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
יא
כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
יב
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
. לִבּוֹ של דָוִד מוכן לקראת ה', והוא שר ומזמר לו. דָוִד מעורר את עצמו\כְבוֹדִו ואת כלי הנגינה שלו, כדי שיוכל לְהַשְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר ולהעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ. |
| ב
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה אַף כְּבוֹדִי.
ג עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר. |
| דָוִד יודה לה' מול כל העַמִּים\לאֻמִּים בעולם, כי החֶסֶד (עזרה) וֶהאֱמֶת (תורה) של ה' גדולים ומגיעים עַד מעל השָׁמַיִם\שְׁחָקִים. |
| ד
אוֹדְךָ בָעַמִּים יְהוָה וַאֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
ה כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ. |
| דָוִד מצהיר בחגיגיות שה' מתרומם מעל הַשָּׁמַיִם וכְּבוֹדוֹ נמצא עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. |
| ו
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים וְעַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
|
| פסוקים ז-י"ד חוזרים בקירוב גם פרק ס פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ס פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ
ועננו [וַעֲנֵנִי].
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
. דָוִד קורא לה' להושיע את ידידיו (עַם יִשְׂרָאֵל) בעזרת ידו הימנית (החזקה), לְחַלֵּץ אותם מִלַּחֲצָם, ולענות לתפילה זאת. |
| ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
|
| בעבר, ה' דִּבֶּר לעַם ממקום קודשו, והודיע בשמחה שהוא עומד לחלק להם כנחלה את הארץ, כולל את שְׁכֶם (לאֶפְרַיִם ממערב לירדן) ואת עֵמֶק סֻכּוֹת (ממזרח לירדן) שאת שטחם הוא ימדוד (כנהוג בחלוקת אדמות). ה' יתן נחלות בגִלְעָד (הנקרא על שם נכדו של מְנַשֶּׁה), וגם נחלות לשבטי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם שיהיו למצודה\מָעוֹז חשוב, ולשבט יְהוּדָה, שימשול בעַם (עם המְחֹקְק\מטה-המושלים). |
| ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי. |
| ה' גם אומר שמוֹאָב עתידים לעבוד את העַם (ולהגיש לאֲדוֹנָם את סִיר הָרַחֲצָה, כמנהג העֶבֶד), וכך גם אֱדוֹם (עליהם העַם, אֲדוֹנָם, ישליך את נעלו). ה' יֵצֵא בתרועת נצחון גם על הַפְּלִשְׁתִּים. המשורר מַכִּיר בכך שה' הוא שהוביל את העַם אל עִיר מִבְצָר באֱדוֹם (שאותה כָּבַשׁ). שְׁמוּאֵל-ב פרק ח מזכיר את כיבוש מוֹאָב, אֱדוֹם, והַפְּלִשְׁתִּים בידי דָוִד. |
| י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע.
יא מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם. |
| ביגוד לעזרה שנתן ה' לעַם בעבר, הרי שכַּיּוֹם ה' זנח את העַם ולא יצא איתם ועם צְבָאָם למלחמה באויביהם. לכן, המשורר מבקש גם עכשיו עזרה מהאויב\צָּר, כיוון שהתקווה לעזרת בני-אָדָם היא תקוות שָׁוְא (בניגוד לתקווה לעזרת ה'). "צָּר" ו"אָדָם" כאן הם אולי משחק מלים על "מִבְצָר" ו"אֱדוֹם" שבפסוק י"א. בעזרת ה' העַם יצליח\יעשה-חָיִל כשה' יביס את האויבים. |
| יב
הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ.
יג הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם. יד בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים