סיכום
שירת תודה של דָוִד לה' אחרי שהושיע אותו מכל אויביו. השירה מופיעה במספר הבדלים גם בשְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ב.
תקציר
| פתיחה: דָוִד שר לה' שיר תודה על שהציל אותו מאויביו, כולל משָׁאוּל. |
| א
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל.
|
| ה' היה למקום מִפְלָט חזק (סלע\מצודה\מפלט\מִשְׂגַּב) כדי לנוס אליו. דָוִד קרא לה' וניצל כשהקיפו אותו יסורי\חֶבְלֵי המוות, כשנחלי השאול הפחידו אותו, והקיפו אותו חבלי השאול המושכים את המתים, ומוקשי\מלכודות מוות. אבל דָוִד קרא לה', ששמע אותו מֵהֵיכָלוֹ (ויופיע להלן). |
| ב
וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי.
ג יְהוָה סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי. ד מְהֻלָּל אֶקְרָא יְהוָה וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ. ה אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי. ו חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. ז בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְהוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו. |
| הופעה דרמטית של ה' לעזרת דָוִד: הָאָרֶץ והיסודות עליהם ניצבים הַשָּׁמַיִם רועשים בגלל שה' כעס\חָרָה-לוֹ. ה' מעלה עשן ואש, מַטֶּה את השָׁמַיִם כדי לרדת מהם, ומופיע על ענן\עֲרָפֶל כשהוא רוכב ברוּחַ על יצור פלאי\כְּרוּב (ראו למשל יְחֶזְקֵאל פרק א). |
| ח
וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ.
ט עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. י וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. יא וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. |
| ה' שם\שָׁת סביבו חושך, וכמעין סֻכּוֹת של עננים\עָבֵים אפורים. בָּרָד וגַּחֲלֵי אֵשׁ בוערים ומאירים עוברים מולו, והוא שולח רעמים וחצי ברקים. הוא גוער וחושף בנשימתו את קרקעית הים ואת בסיס הארץ. |
| יב
יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים.
יג מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. יד וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. טו וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם. טז וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ. |
| ה' מחלץ את דָוִד: הוא שולח את ידו כדי לִשְׁלוֹת אותו מהמַּיִם, ומציל אותו מאויביו החזקים הגוברים עליו. הם תקפו את דָוִד ביום אסונו אבל ה' תמך בו כי רצה בו. |
| יז
יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים.
יח יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. יט יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי. כ וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי. |
| ה' יושיע את דָוִד, בגלל שדָוִד נוהג בצדק, בטוהר\בֹר-ידיים, ושומר על המצוות שתמיד לנגד עיניו. דָוִד נאמן שלם\תָמִים לה', ושומר שלא לחטוא. ה' יראה צדיקות זאת נֶגֶד עֵינָיו ולכן ישיב טובה לדָוִד. |
| כא
יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי.
כב כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. כג כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי. כד וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנִי. כה וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו. |
| כי ה' תמיד משיב לאָדָם כגמולו: לחסיד הוא יגמול חסד, ולאיש-מלחמה\גְּבַר(בגרסה שבשְׁמוּאֵל-ב מופיע 'גִּבּוֹר') מושלם\תָּמִים הוא יעניק הצלחה מושלמת. את בעל הלב הטהור\נָבָר הוא יטהר\יתְבָּרָר, ואת ההולך בדרכים עקומות\עִקֵּשׁ הוא יפתל עוד יותר. את העני הוא יושיע ואת הגאים המביטים מעלה הוא יוריד\ישְׁפִּיל. |
| כו
עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם.
כז עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל. כח כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל. |
| ה' הוא הנֵר של דָוִד המאיר בנֹגַהּ את חָשְׁכוּ, ובעזרתו דָוִד רץ אחרי גְּדוּד האויב ומדלג מעל החומה\שׁוּר. דרך ה' מושלמת\תמימה, ודבריו כמו זהב שנצרף וטוהר מפסולת. ה' מגן על החוסים בו, ואין אל או מגן אחר מלבדו. |
| כט
כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהוָה אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי.
ל כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר. לא הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ. לב כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ. |
| ה' אוֹזֵר\חוגר את הגבורה\חָיִל על מָתְנֵי דָוִד, ופותח לפניו את דרכו השלמה\תמימה. הוא עושה את רגליו מהירות כרגלי האַיָּלוֹת ומוביל אותו (כמו האַיָּלוֹת) עד לבָּמוֹת ההרים. |
| לג
הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי.
לד מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי. |
| הוא מלמד את יָד דָוִד ללחום ולהנחית את חִצָּיו מקשתו, ונותן לו מָגֵן מושיע. יד ימינו (החזקה) של ה' תומכת\סועדת את דָוִד, ונותנת לו עֲנָוָה. ה' גם מרחיב את צעדיו, ומונע ממנו למעוד. |
| לה
מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי.
לו וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי. לז תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. |
| דָוִד רודף את אויביו, מחסל\מְכַלֶּה ומוחץ אותם עד שלא יקומו עוד מתחת רגליו. ה' אָזַר את מָתְנֵי דָוִד בגבורה\חַיִל, והכריע את אויביו שברחו ממנו כך שהראו לו את עָרְפָּם. הם יְשַׁוְּעוּ לעזרת ה' אך ה' לא יענה להם. |
| לח
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
לט אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי. מ וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי. מא וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם. מב יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל יְהוָה וְלֹא עָנָם. |
| דָוִד יִשְׁחַק\יפורר אותם וירקע אותם עד דַּק (אֲרִיקֵם הוא אולי שיבוש של אֲדִיקֵם). ה' יחלץ\יפלט את דָוִד מֵהָרָבִים איתו ויעשה אותו מושל בעמים שאפילו לא הכיר. עמים שלא הכירו בו (יִתְכַּחֲשׁוּ לו) יאלצו לְהִשָּׁמַע לו. הם יִבֹּלוּ ויחרגו מהמסגרת שיִצְּבָה אותם. |
| מג
וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם.
מד תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי. מה לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי. מו בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם. |
| דָוִד מודה לה' שהושיע אותו, נתן לו לנקום באויביו ושם אותם תחת שלטונו. לכן דָוִד מהלל את ה' בשירה זאת לפני כל הגּוֹיִם: ה' הגדיל את היְשׁוּעוֹת והחסדים שעשה למַלְכּוֹ\מְשִׁיחוֹ - הוא דָוִד, ולבני בית המלוכה שיסד לנצח. |
| מז
חַי יְהוָה וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי.
מח הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי. מט מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי. נ עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. נא מגדל [מַגְדִּיל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְהוָה לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל. |
| ט- י"א | עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ. וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו. וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. |
| נ"א | מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. |