אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה.. (ב-ג)
פרטי היוצר\ת
webbing clothes moth, MiteTineola. by Clemson University - USDA Cooperative Extension Slide Series, Bugwood.org [CC-BY-3.0-US], via Wikimedia Commons
וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ (י"ב)
סיכום
דָוִד (או המשורר ידוּתוּן) סובלים ממחלה קשה. בתחילה המשורר מחליט להתאפק ולא לדבר בכעס על מצבו, כי ה' הוא כמובן הגורם לכך ולכן הוא עלול לחטוא בלשונו. אבל אז סערת הרגשות גורמת ללשונו לדבר בכל זאת. הוא מודה בחטאיו, שהם הסיבה לעונשו, ומכיר בכך שחיי האָדָם ורכושו הם הבל. הוא מבקש רק שה' ירפה ממנו לפני מותו.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד אוֹ\וְ של ידוּתוּן, שהיה בין הלְוִיִּים המשוררים שבמקדש (ראו למשל דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוקים מ"א-מ"בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוקים מ"א-מ"ב: מא
וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
מב
וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר.
). ויש המשערים שידוּתוּן כאן הוא כלי נגינה או הנחיית נגינה (ראו על ידוּתוּן בדף הספר). |
| א
לַמְנַצֵּחַ
לידיתון [לִידוּתוּן] מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| המשורר החליט בְּלִבּוֹ לשתוק (לשים מַחְסוֹם לפיו\להיות אילם בדומיה\לחשות) ולא לכעוס על המקור למצבו הרפואי הקשה (ה'), ובכך הוא ישמור על לְשׁוֹנו מלחטוא. זאת למרות שהרָשָׁע עומד מולו ולועג לו, וכך מדרבן אותו לכעוס על ה'. הוא לא אומר כלום (מטוב ועד רע) אבל הכאב שלו מחמיר, ורגשותיו ומחשבותיו\הֲגִיגיו לוהטים בְּלִבּוֹ כמו אֵשׁ, ולכן לשונו בכל זאת פורצת בדברים (בניגוד להחלטתו לשתוק): |
| ב
אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי.
ג נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. ד חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי. |
| המשורר מבקש שה' יודיע לו מתי ימות (מתי יבוא סופו\מהי הכמות של ימיו\מתי יחדל מלחיות). ה' נתן למשורר ימים מעטים כטְפָחוֹת (מידת אורך קצרה - כ4 אצבעות), וחייו\חֶלְדִּו הם כאפס לעומת נצחיותו של ה', כי האָדָם רק עומד מוקף בכל ההבלים שצבר בעולם הזה. הוא הולך בחושך\בְּצֶלֶם (ללא ידיעה) כל חייו, וצובר הֲבָלִים מרעישים\יֶהֱמָיוּן, שיֵאָסְפוּ אחרי מותו ע"י אָדָם אחר שאינו מכיר כלל. המילה 'סֶלָה' כאן ולהלן היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר. |
| ה
הוֹדִיעֵנִי יְהוָה קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי.
ו הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָה. ז אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. |
| המשורר מצהיר שכל תקוותו\תּוֹחַלְתִו היא בה'. הוא מודה שֶׁחָטָא, ומבקש שה' יציל אותו מהנזק הנובע מפְּשָׁעַיו, ושלא ישים אותו בגלל אותם פשעים יחד עם הרשע\נָבָל הזוכה לחֶרְפָּה. |
| ח
וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי אֲדֹנָי תּוֹחַלְתִּי לְךָ הִיא.
ט מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי. |
| המשורר שוב חוזר על החלטתו לשתוק ולא לכעוס על מצבו הרפואי, כי הוא יודע שה' הוא הגורם למצב זה. הוא מבקש שה' יסיר מגופו את נגעי המחלה שיד ה' שָׂמָה עליו במאבקה בו, כי הוא עומד לכלות\למות. ה' תמיד מְיַסֵּר את האָדָם בְּתוֹכָחוֹת\גערות על חטאיו. כמו בַּד הַמִּתְמוֹסֵס בפיו של העָשׁ, ה' מְמוֹסֵס את גופו (או את רכושו\חֲמוּדוֹ) של האָדָם, שמתגלה כהֶבֶל (האוויר היוצא מהפה). |
| י
נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ.
יא הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי. יב בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶלָה. |
| לסיום, המשורר מבקש שה' ישמע\יאזין לתפילתו ולשַׁוְעָתו לעזרה, ולא יחריש ללא תגובה על הדמעות של המשורר. כי המשורר דומה לגֵר ולתּוֹשָׁב אשר שוהים בארץ כאורחים זמניים (כמו שהמשורר שוהה בארץ החיים רק באופן זמני). הגֵר והתּוֹשָׁב תמיד נחשבים כחלשים בחברה שמגיעה להם עזרה מהצדיק. כך גם המשורר מבקש את עזרת ה'. הוא מבקש שה' יושיע אותו (או אולי משמע המילה 'הָשַׁע' שה' יִשְׁעֶה לבקשתו, או יַשְׁעֶה את מכותיו). אז המשורר יוכל לפחות להבליג מעט מכאבו בְּטֶרֶם ימות. |
| יג
שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְהוָה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי.
יד הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי, בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ, דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי. |
| ז | ..אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. |