סיכום
דָוִד מלמד את מוסר ההשכל שקיבל בעקבות הרפואה שה' נתן לו ממחלתו. כשדָוִד עוד היה חולה, היו אויביו וגם חבריו לשעבר מרכלים עליו ומבקשים את רעתו. דָוִד ביקש שה' יסלח לו על חֲטָאָיו וְיִתֵּן לו לעבוד אותו לָנֶצַח. הפרק מסתיים עם פסוק חתימה לספר הראשון של מזמורי תְּהִלִּים.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. |
| א
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.
|
| דָוִד מצהיר שהאָדָם אשר יִלְמַד\יַשְׂכִּיל ממוסר ההשכל שיש לדָוִד (הדָּל\המסכן) לאמר כאן, יהיה מאושר עלי אדמות\בָּאָרֶץ: ה' יְמַלֵּט אותו מִצָּרָה, ישמור על חייו ולא יִקַּח את חייו תמורת חיי אוֹיְבוֹ (כאשר ילחמו זה בזה בַּקְּרָב). ה' יְטַפֵּל\יִסְעָד אותו כשישכב על מיטת-חָלְיוֹ\עֶרֶשׂ-דְּוָי ויהפוך אותה למיטת בריאות. |
| ב
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה.
ג יְהוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר [וְאֻשַּׁר] בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו. ד יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ. |
| כשדָוִד עוד היה חולה, הוא ביקש שה' יסלח\יחון אותו על חטאיו וירפא את חייו. אויבי דָוִד מבקשים לו רָעוֹת, ומקווים בקוצר רוח למותו. |
| ה
אֲנִי אָמַרְתִּי יְהוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ.
ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ. |
| גם כל אחד שבא לבקר אותו כשהיה חולה, היה אומר לו דברי הֶבֶל\שָׁוְא, ואוסף כנגדו מחשבות עוול. אח"כ אותו מבקר היה יוצא מחדרו של החולה כדי לרכל עליו בחוץ, ולהתלחש עליו יחד עם שאר שֹׂנְאָיו, לתכנן מזימות רעות כנגדו, ולקוות שהמחלה\דְּבַר-בְּלִיַּעַל תישאר דבוקה\יְצוּקָה בּוֹ, ושלא יקום עוד ממיטת חָלְיוֹ. אפילו רֵעָיו\אנשי-שְׁלוֹמִוֹ שנהגו להתארח אצלו, פתחו\הגדילו את פִּיהֶם בדברי שחצנות\עָקֵב. |
| ז
וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר.
ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם. י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. |
| דָוִד מבקש שוב שה' יסלח\יחון אותו ויקים אותו ממיטת חָלְיוֹ, וכך ישלם לאויביו כגמולם בכך שיבריא. אז דָוִד יֵדַע שה' באמת רוצה בו, כי אויבי דָוִד יפסיקו לְהָרִיעַ בשמחה על מחלתו. ה' יתמוך בדָוִד בגלל תֻּמָּתוֹ\צִדְקָתוֹ, ובזכותה הוא יעמיד מוּלוֹ את דָוִד (כדי שיעבוד אותו לָנֶצַח). |
| יא
וְאַתָּה יְהוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם.
יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי. יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם. |
| פסוק החתימה של הספר הראשון של מזמורי תְּהִלִּים (ראו חתימות דומות בסוף פרקים ע"ב, פ"ט, ק"ו, אך לא בפרק ק"נ, שיכול אולי כֻּלּוֹ לְהֵחָשֵׁב כחתימת כל הספרים): ברכה לה', שהוא אלוהי יִשְׂרָאֵל מאז ומֵעוֹלָם וְלָנֶצַח (או מהדּוֹר הראשון ובכל דּוֹר). 'אָמֵן' היא מילת אישור (של הקהל לדברים שנאמרו). |
| יד
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | אֲנִי אָמַרְתִּי: יְהוָה חָנֵּנִי! רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ. |
| י | גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. |