פרטי היוצר\ת
Psalmpoet Asaf with his citer in the St Bavochurch Haarlem. By Henk Monster [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons
מִזְמוֹר לְאָסָף (א) בתמונה פסל של אָסָף בכנסיה בעיר הארלם שבהולנד.
סיכום
אָסָף קִינֵּא ברשעים כְּשֶׁרָאָה את הצלחתם, לה הם זוכים בעודם נוהגים בגאווה ובעושק. כל מי שרואה אותם תוהה איך ייתכן שה' יודע הכל, כאשר הרְשָׁעִים זוכים לשלווה ולעושר. גם אָסָף הרגיש שֶׁלַּשָּׁוְא הוא הקפיד על נקיון כפיו, אבל חשש לספר על מחשבות אלה, והתאמץ למצוא פתרון לבעיה. הוא מצא את הפתרון כשבא למקדש: הרשעים יפלו בפתאומיות, בעוד הוא זכה בעצם כל הזמן בקִרֲבַת ה' ובהדרכתו.
תקציר
כותרת: מִזְמוֹר של המשורר אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר). ה' עושה טוֹב לעַם יִשְׂרָאֵל, ורק לטהורי\בָרֵי הלב שבהם (לצדיקים, כפי שיובהר בהמשך המִזְמוֹר). |
א
מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב.
|
רגלי אָסָף וצעדיו\אֲשֻׁרָיו כִּמְעַט נטו\שֻׁפְּכוּ לכוון דרך הרְשָׁעִים, כי הוא קִינֵּא בהוֹלְלִים, כשראה את השלום ממנו נהנים הרְשָׁעִים. |
ב
וַאֲנִי כִּמְעַט
נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן
שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי.
ג כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה. |
כִּי אֵין גבול\חַרְצֻבּוֹת לְחַיֵּיהֶם, וְכוֹחָם\אוּלָם הוא חזק\בריא (מלשון אַיִל - זכר הכבשים החזק). אין להם חלק בַּסֵּבֶל\עֲמַל של שאר בני האָדָם, והם אינם נפגעים\נגועים כמוהם. |
ד
כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם.
ה בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ. |
לָכֵן הגַאֲוָה היא כמו עֲנָקַ (תכשיט צוואר) על צווארם, והם עונדים\עוטפים להם\לָמוֹ את השוד\חָמָס כמו תכשיט. עיניהם בוקעות מבעד לשומן\חֵלֶב שלהם, שעובר ומכסה גם את לבבם. |
ו
לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ.
ז יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב. |
הם ילעגו\יָמִיקוּ וידברו דברים רעים על העושק שהם מעוללים ממקומם הגבוה (שאליו הם הגיעו בזכות מעלליהם). הם שמו\שַׁתּוּ את פִּיהֶם בַשָּׁמַיִם (בדיבורי גאווה), בעוד לְשׁוֹנָם הרעה מתהלכת ומזיקה לְמַטָּה באָרֶץ. |
ח
יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ.
ט שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. |
פסוק קשה לפירוש, אולי - לכן, בגלל הצלחת הרשעים, העַם שָׁב לדרך הרשעים שתוארה כאן, ונוהר אליהם\לָמוֹ כמו זרם מָלֵא מים רבים. |
י
לָכֵן
ישיב [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ.
|
העַם (השָׁב לדרך הרשעים) אומר: איך אפשר לטעון שה' יודע הכל, כאשר הִנֵּה הרְשָׁעִים האֵלֶּה זוכים לשלוות עולם, ולחָיִל (רְכוּשׁ\כּוֹחַ). |
יא
וְאָמְרוּ אֵיכָה יָדַע אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
יב הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל. |
אָסָף הרגיש שהוא ניקה\זִכָּה את לִבּוֹ לרִיק (ללא תמורה), ולשוא שמר על ידיים\כפיים נקיות מחטא. כי הרי הוא כָּל הַיּוֹם סובל מנְגָעִים (פגעים גופניים), וה' גוער\מעניש\מוֹכִיחַ אותו כל בוקר מחדש. |
יג
אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
יד וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים. |
אבל אָסָף נרתע מִלֵּאמֹר\לְסַפֵּר את הדברים (שאמר בפסוקים הקודמים) כי כי בכך הוא מרגיש שהוא יבגוד בבני העַם שישמעו אותו. לכן אָסָף התאמץ למצוא פתרון לבעיה (מדוע רשעים מצליחים וצדיקים סובלים), אבל המאמץ היה קשה (מלא עָמָל) בעיניו. עַד שאָסָף בא למקדש וזכה להארה בקשר לפתרון הבעיה, והבין את הֶעָתִיד\אַחֲרִית הַצְּפוּיָה לרשעים (המתוארת להלן). |
טו
אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי.
טז וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל היא [הוּא] בְעֵינָי. יז עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם. |
ההצלחה שה' נותן לרשעים היא רק חנופה ערמומית (חֲלָקוֹת) שה' שם\יָשִׁית להם\לָמוֹ, ובעצם הוא יפיל אותם לחורבות\מַשּׁוּאוֹת. ברגע אחד ובמהירות\מִן-בַּלָּהוֹת יבוא עליהם הסוף והם יִתַּמּוּ\ייגמרו. כשהם יתעוררו\בָּעִיר ויקיצו פתאום מהחלום (שבו הם נהנו מהצלחה) ה' יְבַזֶּה את דמותם\צַלְמָם בעיני העולם. |
יח
אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת.
יט אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת. כ כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. |
כשאָסָף עוד חיפש תשובה לבעית הצדק של ה' (פסוק ט"ז) נחמץ לִבּוֹ והוא הרגיש כאילו פגע חץ משונן\חַד בכליותיו (מקום הַמּוּסָר). אבל עכשיו אָסָף מבין שהוא היה אז בּוּר\בַעַר חסר דעת (או בְּעִיר\בְּהֵמָה), ונהג עם ה' כמו בְּהֵמוֹת (חיה גַּסָּה וּמְגֻדֶּלֶת - ראו אִיּוֹב פרק מ פסוקים ט"ו-כ"דאִיּוֹב פרק מ פסוקים ט"ו-כ"ד: טו
הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל.
טז
הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
יז
יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ.
יח
עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
יט
הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
כ
כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם.
כא
תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
כב
יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלֲלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל.
כג
הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ.
כד
בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף.
). |
כא
כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן.
כב וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ. |
כִּי אָסָף מבין עכשיו שבעצם ה' תמיד היה איתו ואחז בידו (הימנית החזקה), כדי להנחות ולקחת אותו בדרך הכָּבוֹד הטובה. כשה' איתו, אָסָף אינו מחפש עוד עזרה, לא בשָּׁמָיִם (מֵאֵלִים אחרים) ולא בָאָרֶץ (מבני אָדָם). בשרוֹ\שְׁאֵרוֹ ולִבּוֹ של אָסָף כָּמְהוּ עד כְּלוֹת לה', כי ה' הוא הסלע\צוּר המגן על לִבּוֹ, וה' הוא חלקו של אָסָף לָנֶצַח. |
כג
וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי.
כד בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי. כה מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ. כו כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם. |
הרשעים המתרחקים מה' ובוגדים בו (ו"זונים" עם אלילים אחרים) יֹאבֵדוּ כשה' יַשְׁמִיד\יַצְמִית אותם, ואילו למשורר טוב לשהות קרוב לה'. הוא שם\שַׁת בה' את ההגנה\מחסה שלו, ויספר לָעוֹלָם את על מעשי ה' המופלאים. |
כז
כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ.
כח וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יְהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ג | כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה. |
כ"ב | וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ. |